פיינל פנטזי. מי רוצה את דטרויט בגמר?

קשה לעכל את המשפט הבא: דטרויט פיסטונס, הקבוצה הטובה במזרח, הודחה מהפלייאוף כחלק ממסע העלייה של לברון ג'יימס לכס המלכות. ג'יימס, שהוביל את קליבלנד מפיגור 2:0 לניצחון 2:4 בסדרה, קטלג את עצמו בזכות המשחק החמישי כאחד הגדולים. אגדה, מיתוס, אל - ההגדרה לא בדיוק משנה. מה שחשוב כעת זה שלברון ג'יימס מתקשה להתעלות אחרי רגע השיא מול דטרויט, וצופי הליגה הטובה בעולם חוזים בגמר חד צדדי.

סן אנטוניו רמסה בשני המשחקים הראשונים בסדרה את חניכיו של מייק בראון, ובעיקר את לברון ג'יימס. נכון שלספרס יש את ברוס בואן. נכון שהוא השומר האישי הטוב עליי אדמות ואין ספק שסן אנטוניו, כקבוצה, יודעת להסתדר עם ג'יימס. ראינו את זה. השאלה הגדולה היא, האם דטרויט יכלה לעשות את אותו הדבר, ולהתמודד לאחר מכן עם סן אנטוניו בגמר?

דניאל גיבסון מול מאנו ג'ינובילי על הריצפה בסן אנטוניו (איי.פי)

עם זרועות התמנון של טיישון פרינס ויכולות ההגנה שהוא כבר הוכיח, הנוכחות של ראשיד וואלאס, היכולת הטובה שאיתה הגיעה ריפ המילטון ועם צ'ונסי בילאפס בכושר שיא, מה בדיוק הפריע?

התשובה טמונה כנראה בגישה של הקבוצה ממישיגן. אמנם הפיסטונס כונו 'באד בויז', אבל כנראה שהייתה לכך רק משמעות ויזואלית. לא רק שהבויז לא היו רעים, אלא גם שהם לא עשו דבר כדי להיות כאלה. הקבוצה, שחוברה מהרבה שחקנים שסבלו במהלך הקריירה שלהם וקיבלו קרדיט בזכות הרבה עבודה שחורה, שכחה לעשות מה שעשתה באליפות הקודמת. היא שכחה לעשות הגנה. היא שכחה לשחק עבור האידיאל.

אנטוניו מקדייס, שיד וואלאס וריפ המילטון. איבדו דרך (רויטרס)

רבים אמרו כי האשמה נופלת על פליפ סונדרס, שעבורו ההגנה הייתה חלק משני לצד העשייה ההתקפית. זאת בניגוד ללארי בראון, שזכה עם הקבוצה באליפות, והדגיש את עניין הקשיחות. ההגנה האזורית שבה נקט סונדרס בלבלה את הצעירים של שיקגו בולס, אך לא עבדה על ג'יימס.

לברון ניצל את הפתחים והראה שגם מה'וויק-סייד', שאותו פתחה עבורו דטרויט, הוא יכול לעשות נקודות. סן אנטוניו למדה את הלקח, ושלחה למעשה את רוב הגופות שלה פנים אל פנים מול הקינג, מה שהספיק לשתק אותו לשישה רבעים מתוך השמונה שהיו עד כה.

לברון ג'יימס. מלך מלך, אבל מפסיד במלחמה (רויטרס)

ללברון ג'יימס בעצמו יש כנראה יותר אוהדים מאשר לדטרויט. מה שללברון כנראה אין, זה את היכולת להוות יריב ראוי לקבוצת המכונה של גרג פופוביץ', בטח שלצידו משחקים רוקי שלא מקבל מספיק דקות וצוות ששכח שהוא אמור לסייע.

היכולת הזו, עם או בלי סונדרס, היא זו שטמונה דווקא בדטרויט, כקבוצה. אין ספק שהפיסטונס היו מהווים יריב הרבה יותר קשה עבור הספרס, וגם הרייטינג וההתעניינות היו בהתאם. לא הרבה מתגעגעים לדטרויט, אבל אחרי ניצחון אחד של סן אנטוניו בקליבלנד כנראה שהליגה תחזור בה. בכל זאת, גם לגימיקים של גמר ראשון ואגדה יש גבול, לא כך?