פתי מאמין לאופוזיציה הסורית
אסד בשל להתנתק מטהרן ולפנות מערבה, וכל "מנהיג גולה" שטוען אחרת טועה ומטעה - ממש כמו צ'לאבי בעיראק
השם אחמד צ'לאבי
אולי אינו זכור לקהל הישראלי, אך בוושינגטון יזכרו אותו עוד שנים רבות. צ'לאבי הוא גולה עיראקי, שהציג עצמו לאמריקנים כמנהיג האופוזיציה לסדאם חוסיין. הסביבה הניאו-שמרנית העוטפת את הנשיא בוש, שרצתה להביא להפלתו של סדאם, אימצה את צ'לאבי בחום. היא קיבלה ללא עוררין את הפרשנויות הפוליטיות שלו למתרחש בעיראק, עזרה לו להזין מידע מודיעיני שגוי לתוך מערכת הביטחון האמריקנית ושיווקה לציבור את השקרים שלו לגבי רצונו של העם העיראקי, שכביכול רק מחכה לאמריקנים שיכבשו אותו. התקשורת האמריקנית הציגה את צ'לאבי להמונים כמי שעומד להיות מנהיג עיראק ביום שלאחר השחרור.
כשהיום הזה באמת הגיע, והאמריקנים הסתבכו בבוץ העיראקי - התברר שצ'לאבי נטול השפעה כלשהי בעיראק, עד כדי כך שמפלגתו לא הצליחה להכניס אפילו מושב אחד לפרלמנט בבגדד. את הלקח האמריקני חשוב להזכיר לכל אותם פוליטיקאים, שהתרגשו מביקורו של מנהיג "האופוזיציה הסורית" בכנסת ודחק בישראל לא לפתוח במשא-ומתן עם אסד.
וושינגטון ממשיכה לשגות בתחזיותיה המזרח תיכוניות. רצונו העז של הנשיא בוש לנקום בבשאר אסד על כישלון האמריקנים בעיראק ועל מעורבותו המתמשכת בסיוע לגורמי טרור, מונע ממנו לאבחן את ההזדמנות שנוצרה. סוריה בשלה כיום להתנתקות מאיראן - הברית עמה אינה טבעית לדמשק, איראן הגרעינית והפונדמנטליסטית מפחידה את הסורים. הבנת המצב החדש ושינוי הגישה האמריקנית עשויים להשפיע באופן דרמטי על הקונפליקט באזורנו.
האינטרס הישראלי העליון, שבהחלט אינו סותר את זה האמריקני, הוא להביא לניתוק מוחלט בקשרים הצבאיים בין סוריה לבין איראן וחיזבאללה, ולגירושו של חאלד משעל מדמשק. בתמורה, יש לפתוח לדמשק את הדלת מערבה ולבנות עבורה תוכנית סיוע הדומה לזו שעקרה את מצרים מברית-המועצות לשעבר. הזזתה של סוריה מערבה היא שתאפשר גם את הסכם השלום בינה לבין ישראל. היא גם תאפשר חיזוק משמעותי למחנה המתון בעולם הערבי בראשות מצרים, סעודיה וירדן. תרחיש כזה יחייב את ישראל להעביר את הריבונות על הגולן לסוריה, תוך פירוז השטח והפיכת כמחציתו לשמורת טבע ואזור תיירות לתועלתן של שתי המדינות. על הסורים ייאסר להטות את מקורות המים ברמה, והם יחויבו לחתום על הסכם שלום ונורמליזציה מלאה בין שתי המדינות.
מהלך כזה ישנה את המצב האסטרטגי של מדינת ישראל. יכולת הפעולה האיראנית תצטמצם עד מאוד, ומעמדה הבינלאומי יתערער עוד יותר. ארגוני הטרור הפועלים בלבנון ובסוריה יחטפו מכה ניצחת. כל זאת כאשר חלון ההזדמנויות לשלום ישראלי-סורי פתוח לרווחה, לעומת סיכוי אפסי להתקדמות מדינית עם הפלסטינים, בעיקר נוכח התעצמות החמאס ממש בימים אלה.
הסכם "שטחים תמורת שינוי מדיניות" יכול להיות פיתרון לצרכים הסורים, האמריקנים והישראלים כאחד. האמריקנים צריכים להיות שותפים אסטרטגים לתהליך הזה, ולהקנות בסיס יציב לישראל ובעיקר לסורים להתקדם ללא חשש מהנזק שנגרם להם על-ידי סיום בריתות ישנות. הדרישה של אסד להכניס את האמריקנים לחדר, יש בה הגיון בדיוק באותה מידה שהדרישה של אולמרט מסוריה להתנתק מאיראן הגיונית.
האחריות מוטלת קודם כל על כתפי המנהיגים שלנו, לא לפספס הזדמנות היסטורית לצמצם את האיומים האסטרטגיים על ישראל. המהלך הראשון צריך להיות בוושינגטון בשבוע הבא. אולמרט צריך להצביע בפני הנשיא בוש על הזדמנות ואולי, בפעם הראשונה, גם לדפוק על השולחן. זהו מהלך לא פשוט, וודאי תהיה לו גם התנגדות קולנית בוושינגטון. אולם תפקידם של מנהיגים הוא לקדם את טובת המדינה, כפי שהם מבינים אותה. כאשר התועלת שבהסכם תהיה מוחשית ובת השגה, יבוא אחריהם גם הציבור.
ד"ר ליאל, מנכ"ל משרד החוץ לשעבר, קיים בשלוש השנים האחרונות שיחות בלתי רשמיות עם גורמים סורים בחסות ממשלת שוויץ
מומלצים
