מיגון אינו הפתרון

מתקפת הקסאמים המתמשכת על שדרות, גם אם אינה גורמת לאבדות רבות בנפש, מעלה על סדר היום את שאלת יכולתה של הממשלה לקבל החלטות כואבות, ומעמידה בספק את יכולתם של מנהיגינו לעסוק בנושאים סבוכים ורציניים.

לאחרונה התרבו הקולות הקוראים לפתח מערכות נשק אשר ינטרלו את איום הקאסם, ואף התבשרנו על ידי שר הביטחון וראש הממשלה שאכן מערכת כזו, "כיפת הברזל", נמצאת בפיתוח, ומיד עם תום הפיתוח (בשנת 2011 ולאחר הוצאה של מאות מיליוני שקלים ואולי אף יותר), יימצא הפתרון לבעיית ירי הקאסם.

שר הביטחון אף מרחיק לכת, ומבקר בחריפות את כל קודמיו על שלא אישרו את פיתוח המערכת, ובגלל הססנותם זו אנחנו נמצאים היום, לטענתו, במצב בו אנו נמצאים. כמקובל בימים אלה, גם מבקר המדינה וראשי האופוזיציה מחרים מחזיקים אחריו, ואף הם מלינים על אי-פיתוחה של מערכת הנשק האולטימטיבית אשר יכולה הייתה, אילו פותחה בזמן, לפתור את בעיותינו.

ואם לא די לנו בביקורת זו, ממשיכים המבקרים להתריע על אי-מיגונה של שדרות, ותוך נפנוף בשמו המפורש של גאידמק הם דורשים מהממשלה להקצות את המיליארדים הדרושים על-מנת למגן כל בית וכל מבנה בעיר.

פופוליזם זול

מדוע "כיפת הברזל" אינה פתרון? על-פי המתפרסם בעיתונים, המערכת מבוססת על טיל קיים, שישולב עם מערכות רדאר משוכללות כדי שיוכל ליירט טילי קאסם במעופם. עלותו של כל טיל כזה תהיה כ-100 אלף דולר ותחום ההגנה שלו יהיה מוגבל לאזור קטן למדי סביב המקום בו מוצב כן השילוח. מערכת כזו אינה יכולה לספק פתרון לקאסמים זולים שעלותם זניחה, המכוונים למטרה שגדלה עיר שלימה. עלות ההגנה על כל האזור הנמצא בתחומי הירי של הקסאמים תהיה בלתי אפשרית.

מכיון שאין ספק שמקבלי ההחלטות יודעים את אשר נכתב בשורות אלה, כנראה שלמען פופוליזם זול הם זורים חול בעיני הציבור ומוכנים לבזבז את כספי המדינה.

מדוע מיגון אינו הפתרון? נניח שכל בתי שדרות היו אכן ממוגנים. האם אז החיים בשדרות, עם ירי של עשרות קאסמים ביום, היו אפשריים? האם אז היו הורים שולחים את ילדיהם לבתי הספר? גם אם כל המקלטים הציבוריים היו נקיים ומצוידים למופת, האם אז ניתן היה לחיות בשדרות תחת מטחי הקסאמים? האם ניתן לצפות מתושבי שדרות שישהו במקלטים ימים שלמים ושעות ארוכות בכל פעם שלחמאס מתחשק לירות?

יתרה מזאת, תוך זמן לא רב יוארך בודאי הטווח של הקסאם והוא יגיע לאשקלון, וכאשר נצא מרוב שטחי יהודה ושומרון בין אם בהסדר עם הפלסטינים, או במסגרת היפרדות חד-צדדית, האם אז נמגן את כפר סבא, פתח תקווה וירושלים? שיקולים אלה אינם צריכים למנוע מיגון של בתי ספר או גני ילדים, אבל אסור שלמישהו תהיה אשליה כי המיגון יפתור את בעיית הקסאמים.

הרתעה והסדר

מדינה ריבונית אינה יכולה להרשות לאחרים לירות אל תוך שטחה ולפגוע באזרחיה מבלי להגיב, ועל המדינה לנקוט בכל הצעדים האפשריים על-מנת להגן על אזרחיה. אבל קיומו של אויב מעבר לגבול, ועובדת הימצאותו של נשק בידי האויב, אינם מובילים בהכרח לירי אל תוך שטחנו. לדוגמא, בידי הסורים מאות טילי קרקע-קרקע המסוגלים לפגוע כמעט בכל שטחה של מדינת ישראל, ולמרות שאין מצב של שלום בינינו לבינם, טילים סוריים אינם נורים אל תוך שטחה מדינת ישראל.

ההסבר לכך נעוץ בידיעה הברורה של הסורים שישראל לא תבליג על ירי טילים לשטחה, וכי יש ביכולתה להכאיב להם עד כדי כך שהם מחליטים כל יום מחדש לא לירות לעבר שטחנו.

לטווח ארוך, הדרך הטובה ביותר למנוע את ירי הקסאמים לשטח ישראל היא להגיע להסדר עם הפלסטינים, הסדר אשר יאפשר קיומה של מדינה פלסטינית יציבה מעבר לגבול, מדינה בעלת שלטון מרכזי חזק ובעלת צבא המסוגל לבצע את החלטות ממשלתו. לצערי, איני יודע אם הסכם כזה אכן ייכון בשנים הקרובות, ולא ברור אם הצדדים לסכסוך אכן הפנימו כי נגזר עליהם לחיות זה בצד זה.

עד אשר יהיה הסכם כזה, עלינו להבהיר לפלסטינים כי ירי טילים לשטחנו אינה אופציה קבילה, ועלינו לעשות זאת בנחרצות ובכל האמצעים העומדים לרשותנו. יש לירות חזרה לעבר מקורות הירי, כולל פגיעה אישית באנשי חמאס המעורבים בירי. יש להטיל על עזה סנקציות הולכות ומחמירות כתגובה לירי הקסאמים, כגון הפסקות חשמל, עצירה מוחלטת של כל מעבר פלסטינים לישראל (עובדים, אחמי"ם, מבקרים), עצירה מוחלטת של יצוא תוצרת חקלאית מעזה לישראל, סגר כלכלי מוחלט, אי-מתן זכות מעבר בין עזה והגדה, או כל מעשה אחר שיידרש, כולל הריסת שטחים נרחבים. יש להמשיך ולהחריף את הצעדים עד אשר הפלסטינים יבינו שהמחיר שהם משלמים עבור ירי הטילים לתוך ישראל אינו כדאי.

הוויתור על הרתעת הפלסטינים משימוש בירי הקאסם להשגת מטרותיהם המדיניות, ונכונות ממשלת ישראל להשלים עם ירי לתוך שטחנו תוך הפרה רצופה ובוטה של ריבונותנו, הם טעות חמורה עליה נשלם ביוקר.

המחשבה שאם נמגן את בתי אזרחינו נוכל להמשיך לחיות עם האיום הקיומי של ירי טילים לתוך ישראל מזמינה את כל מי שברשותו טילים לירות אותם כדי להשיג את מטרותיו המדיניות. לנוכח מציאותם של טילים רבים בזירה המזרח תיכונית, והסיכוי שבעתיד הלא רחוק אולי יהיו בזירה גם טילים גרעיניים, על ממשלת ישראל להתעשת ולהבהיר שלא נשלים עם איום טילים על ישראל. במקרה כזה, רק המעשים ידברו. 

פרופ' יחיעם פריאור הוא חוקר במכון ויצמן וחבר הנהלת המועצה לשלום ולביטחון