היינות של לואיס פסקו

טעימות רקנאטי

יקבי רקנאטי הוקמו בשנת 2000 וממוקמים מאז ועד היום באזור התעשייה בעמק חפר. במקור הוקם היקב כך שניתן יהיה לייצר בו משהו כמו 350,000 בקבוקים בשנה, והנה היום הוא מייצר למעלה מפי שניים מזה, ויש תוכניות להגדלת הייצור. היות והיקב לא יוכל לגדול במקום שבו הוא נמצא היום, הרי שיהיה עליו לעבור דירה, ככל הנראה להרי ירושלים באיזור מוצא. "יש כבר תוכניות", אמרו לי השבוע המנכ"ל, נועם יעקובי, ולואיס פסקו, היינן הראשי, "אבל מתי ואיך – לא ברור".

בשנה וחצי שחלפו יצא לי לסקר כאן לפחות פעמיים יינות של רקנאטי, אבל לבושתי הייתה זאת הפעם הראשונה שבה ביקרתי ביקב לטעימה מסודרת של היינות של פסקו. פסקו, בעל תואר שני בייננות מאוניברסיטת דייוויס שבקליפורניה, "ייסד", אפשר לומר, את היקב: הוא היינן הראשי שלו משנת 2000. ממש לאחרונה, בתחילת יוני, הצטרף אליו יינן צעיר, עידו לוינסון, שבא מרקע שונה למדי: בעוד שפסקו מגיע מארצות הברית, ממלכת יין של ה"עולם החדש", עידו מגיע אחרי הכשרה ארוכה באיטליה (מילאנו) ושהות ביקבים כמו ססיקאיה ואחרים, אבל עם נסיון בבצירים גם בטסמניה. השילוב בין עולם חדש וישן יהיה יותר ממעניין ביקב שמזוהה כל כך עם הגישה הקליפורנית בייצור יין.

אחד היינות שמזוהים מאוד עם לואיס פסקו הוא הפטיט-סירה זינפנדל של רקנאטי: בלנד לא שגרתי בישראל, שהפך להיות לאחד מהיינות המומלצים יותר של היקב, שנה אחר שנה. כששאלתי אותו אם הוא רואה ביין הזה את "היין האישי" שלו, הוא לא ממש היה מרוצה. פסקו היה מעדיף לראות את עצמו כמומחה לשרדונה בישראל: אמנם על הצד האמריקאי משהו, אבל תוך שמירה על מאפייני הפרי ועל רעננות, ולא הליכה לעבר השרדונה הכבד והחמאתי.

מתוך הדוגמאות הרבות שהובאו לטעימה, בחרתי להביא את המצטיינים לטעמי. מתוכם כמה קיימים היום בשוק וכמה שצפויים לצאת בקרוב.

רקנאטי שרדונה 2006

היין בוקבק ממש לפני כשבוע וצפוי לצאת בקרוב לשוק. 40% מהיין לא שהה בעץ, ורק חלק לא גדול מיתרתו היה בעץ חדש. אי אפשר לומר שלא מרגישים בעץ ביין הזה, אבל הוא משתלב יפה מאוד עם הפירותיות המשובחת של היין: פירות הדרים באף, גוף טוב, חומציות מאוזנת מאוד ומשהו מן המתובל בסיומת. יין טוב מאוד (17.5/20) שיתאים למאכלי עוף בתנור, עם פירות למשל. 13.5%.

זהו הרוזה הראשון שפסקו עשה, והוא יצא כל כך מוצלח, שהיקב מתכנן לחזור ולייצר אותו גם בשנה הקרובה. היין היה מצוין בהשקה, ונשאר כזה, עם התפתחות מעניינת בבקבוק: באף נשאר אותו טבק – אולי אפר, אפילו – מלווה בארומות של פטל, מעט בושם פרחים, לקריץ וטיפה ירוק. פה מעט מתקתק, אבל בסך הכל יין יבש ואיכותי, מאוזן מאוד. מעט חמאתי ועגלגל עם סיומת קצרה וטובה. היה טוב – נשאר טוב (18/20). 13%. הרוזה מוליך ליינות האדומים, וניתן להבחין בו במשהו שמאפיין את כל היינות כמעט: משהו מעושן, טבקי, עם גוון מעט ירקרק. האלמנטים האלה מופיעים כמעט בכל היינות שטעמתי, ואם לא הבחנתי בהם, אני מניח שהם יהיו שם בטעימות חוזרות...

מצוין. היין עשוי יותר לכיוון האלגנטי, מאשר לכיוון האוסטרלי-בומבסטי. מאוד מאוד gamy, עם גווני לקריץ, קופסת סיגרים וגם משהו מעט מנטולי. בעל סיומת מצוינת. יהיה מצוין עם אוכל. לשתייה עכשיו. (17.6/20). 14.5%.

עוד יין משובח. מאוד מתובל, "בשרי", עם אותו אף ברור של טבק ואפר וניואנסים ירקרקים. יופי של יין, שמייצג היטב את היקב ונותן מחמאה ליינן. (17.7/20). 14.5%.

זה היין שיצא עכשיו לשוק. הוא מיוצר מענבים שכולם באים ממנרה. הוא בעל צבע אדום עמוק, נוטה לסגול. יותר עגול מאחיו של 2003, יותר מעושן באף ובפה, עם משהו ירקרק ורענן. הסיומת מעט קצרה, אבל עדיין אותה תיבוליות וחומציות טובה ומאוזנת. מאוד יבש. ללא ספק יין מעניין ואיכותי עם פוטנציאל לשנתיים-שלוש לפחות (18/20).

מאוד מאוד שונה באופיו מזה של 2001, ולא בכדי: ביין יש אחוז גבוה של מרלו, כ-30%, שמתשקף היטב ברכות שלו. הרבה אדמתיות, רצפת יער, לצד פירות יער כהים ושוקולד. מורכב ומהנה גם בפה, כמעט לעיס ומאוד יבש. זהו יין איכותי, מאוד מאוזן, אם גם חומצי מעט, עשיר ומהנה, עם פוטנציאל התיישנות. (18/20). 13.5%

מיסים ושעשועים

אני לא יודע כמה מכם שמו לב, אבל לאחרונה חלו בארץ שינויים במיסוי על יינות מבעבעים ועל בירה. אם לא שמתם לב, אתם לא ממש אשמים: השינוי עדיין לא ממש משתקף במחירי היינות המבעבעים במסעדות, ולא במחירי הבירה בבארים ובפאבים, וחבל.

בעניין הבירה, הרבה מהפאבים עובדים על מפתח של פי שלושה וארבעה מהמחיר הסיטוני. כנראה שזה לא מספיק, ולכן הם עדיין לא גלגלו את ההורדה במיסוי אל הצרכנים. שווה לדעת שהירידה במיסוי נוגעת במיוחד לבירות הפרמיום, היקרות יותר: המס האחיד הוא עכשיו 1.85 שקלים לליטר בירה (במקום 40% מס קנייה, שהיה נהוג עד היום), ואם עושים את התחשיב אפשר לראות שאלה הן הבירות היקרות שאמורות להרוויח מהעניין.

בעניין המבעבעים: גם המס על יינות מבעבעים ירד, והוא עומד עכשיו על 12%, כמו יין רגיל, במקום מאות האחוזים של "קודם". החברה הסקוטית הייתה הראשונה שהודיעה באופן רשמי על הוזלת היינות המבעבעים שלה: "ורניי בלאן דה בלאן" במחיר של 35 שקל במקום 59, קווה קודורניו קלאסיקו ב-49 שקל במקום 78 ושמפניה "פיפר היידסיק" במחיר של 230 שקל במקום 340. בין המשקאות של חברת "שקד", אפשר למצוא את הקווה קריסטלינו לסוגיה, שמחיריה ינועו עכשיו בין 40 ש"ח ל-55 שקל, לעומת 55 עד 80 שקל בעבר, ואת הברוט של טומאסי, ב-70 שקל, במקום ב- 110.

לצערי הרב, אני מוכן להמר שתפריטי מרבית המסעדות לא עודכנו בהתאם ובמקביל, אבל אשמח לדעת על כל צדיק בסדום, וכן ירבו.

וגם בקטנה:

• מנה שטרום – לשעבר "טוטו" – פתח לא מזמן מסעדה ברחוב אלנבי, שחולקת חצר משותפת עם ה"סטפן בראון" הותיקה. אני לא נוהג לכתוב על מסעדות, אלא אם כן הן נוגעות ישר בענייני יין או אלכוהול, ו"רדיו רוסקו" בהחלט בקטגוריה הזאת: שטרום מיתג את המסעדה שלו כאנוטקה: מעין בר יין במסורת האיטלקית: מבחר גדול של יינות, חלק גדול מהם גם בכוסות, במחירים סבירים מאוד, כשהאוכל מלווה ליין, יותר מהכל. ב"רדיו רוסקו" יש בר – לא גדול – עם מבחר נאה של משקאות, שני חללים בגודל בינוני, שמאפשרים אינטימיות, אבל עדיין מאווררים ויפים, וחצר שבה גם ישבנו. יין הבית – חצי ליטר או ליטר של יין איטלקי – קרוסטיני שונים, קרפצ'יו משובח, והפיצות של שטרום – דקיקות ופריכות, תענוג לחיך – לצד פסטות, הכל במחירים סבירים מאוד. שטרום עושה אוכל איטלקי מצוין, מקפיד על מבחר מצוין של יין ושרות, והמקום נעים-נעים ומאוד מומלץ, במיוחד לימי הקיץ החמים שמתרגשים ובאים עלינו (אלנבי 97, במבואת הבניין).
  

• הייניקן פותחת במסע קידום מכירות חדש, הפעם בקרב ברמנים ולא בקרב הקהל הרחב: החברה עורכת "חילופי ברמנים": כ-50 ברמנים מ-35 בארים ופאבים מכל הארץ יסעו לשבוע לחו"ל. הם יתארחו ויעבדו בשני מועדונים באמסטרדם, יחוו את סצנת הלילה המקומית א-לה הייניקן ויעשו חיים. "בתמורה" יגיעו לארץ כמה עשרות ברמנים מהולנד, שיעבדו בבארים בתל אביב, ויחוו, גם הם, את הסצנה המקומית. נחמד, לכל הדעות.
  

שגיא קופר עורך את אתר היין והאלכוהול "בקבוק ".