הם חיים רק בלילה, קראתי להם ערפדים
בתקופה שהרביתי להסתובב בברים ובמועדונים, זיהיתי סוג קבוע של טיפוסים ליליים, שמחפשים ריגושים כתחליף לרגשות. הרגש שלהם מת, הם הפכו חסינים לכל פגיעה רגשית, ובמקום זה מחפשים סקס ואקשן אחר
החלטתי להתחיל לשדך בין חברים שלי, למטרות בילוי. שייצאו אחד עם השני ויעזבו אותי, באמא שלהם. זה עזר. הצלחתי להוריד כבחצי את מינון היציאות.
לחלק מהפרצופים הקבועים קראתי בלב "ערפדים". ערפדים, מפני שהרגש שלהם מת, ובכך הם הפכו לחסינים מכל פגיעה רגשית. ערפדים כי הם חיים רק בלילה.
למדתי לזהות אותם, משהו בהבעה. חיפוש אחר ריגושים כתחליף לרגשות. לא רק הריגוש שבסקס, גם צניחות חופשיות, גלישות ממצוקים, מרוצי מכוניות, טיסות ארוכות לחו"ל לא משנה לאן ולא משנה לכמה זמן, רק כי הם יכולים לעזוב הכל מתי שהם רק רוצים. סקס אכן היה הריגוש הכי יומיומי והכי נצרך.
ערפד מסוים תפס את עיניי יותר מהשאר. משהו בו משך אותי אליו - היה לו חיוך מקסים ועיניים של נשמה טובה.
הוא הצהיר שכלל אינו מאמין בזוגיות
עם הזמן התחלנו לשוחח, הערפד החייכן ואני, בזמן שחבריי היו תרים אחר טרף ללילה או קשר קצת יותר ארוך טווח. הוא היה אז בן 37, מעל הקו האדום שהקצבתי לעצמי לגבי בחורים, ובכל אופן חשבתי שלא נכון להתחיל קשר כשרק יצאתי מאחד. הואיל והוא הצהיר על עצמו שכלל אינו מאמין בזוגיות, הרגשתי איתו מאוד נוח.הוא סיפר שעד לפני כמה שנים היה בקשרים זוגיים, עד היום בו הבין שהוא לא בנוי לכך. מאז הוא שינה את כל חייו, מסיבות, טיולים, צניחות, זיונים וברים. הוא חי בלילה, בעיקר.
תר אחר טרף ללילה. צילום: ויז'ואל/פוטוס
האמנתי לו שהוא דובר אמת, בפניי לפחות. חשבתי שהוא משקר רק לעצמו. הוא יתעורר יום אחד, בגיל 40, 45, או 50, ויגלה שכל הבילויים והזיונים לא ממלאים אותו מבפנים. הוא יגלה, אולי קצת מאוחר מדי, שהוא נתן לחיים שלו לחלוף על פניו מבלי לחיות אותם.
סיפרתי לערפד שמישהו בן 52 (לפחות זה מה שהוא כותב על עצמו), פנה אליי באתר היכרויות. בפעם הראשונה התעלמתי באלגנטיות, הרי ציינתי במפורש את טווח הגילים הרצוי לי, והוא חורג ממנו ביותר מ-15 שנה, החוצפן. בפעם השנייה הנחתי שהוא פשוט שכח שכבר פנה אליי כמה ימים קודם, והתעלמתי. בפעם השלישית כבר עניתי לו: "אבא?". הפעם הוא כבר הבין את הרמז. הערפד צחק, "את לא פראיירית כמו שאת נראית".
צחקנו כמו שלא צחקתי עם אף בן זוג שהיה לי
לאחר כמה מפגשים אקראיים שהעברנו יחד בבר, הוא הציע שאצטרף אליו לילה אחד, לראות כיצד הוא מבלה. קבענו. התחלנו את הערב רק ב-23:00, הספקנו להוריד כמה משקאות, בשני ברים שונים, המשכנו לטבילה לילית בים, נסענו ליפו לאכול סמבוסק ומהמשכנו לסרט אימה גרוע. צחקנו כמו שלא צחקתי עם אף בן זוג שהיה לי, עם אף חברה. העברנו לילה קסום יחד. לולא הכרתי אותו כל כך טוב הייתי טועה לחשוב שזה היה דייט רומנטי. למרות שידעתי שזה כלל לא היה דייט, הוא הסתיים במיטתו.
חיכתה לי הפתעה מופלאה בדמות הסקס הכי טוב שחוויתי מעודי. לא יודעת אם זה בגלל שנים של ניסיון שצבר, הנתינה הבלתי נדלית כדי לגרום לבחורה להישאר קצת יותר מלילה, חוסר המחויבות, או פשוט כל הכימיה הזאת בינינו גרמה לשנינו להפיק דברים שאף אחד אחר לא הוציא מאיתנו. אולי זה היה שילוב של כל הדברים יחד.
נשארתי עד הבוקר. לא שישנתי שם חלילה, פשוט היה הרבה מה לחקור, זה בגופו של השני.
חזרתי לביתי להתקלח, להחליף בגדים, לשתות שתי כוסות קפה ולרוץ לעבודה.
היה חבל לבזבז כזו התאמה במיטה
לא חשבתי שניפגש שנית, למרות שהיה חבל לבזבז כזו התאמה במיטה. כאן חיכתה לי הפתעה נוספת, שכן הוא שלח הודעה בזו הלשון: "מתי רואה אותך שוב? הרכב מנצח לא מחליפים".
המשכנו להיפגש. נסחפתי לתוך הסחרור המיני המטורף ושכחתי שבכלל רציתי משהו אחר, ממישהו אחר. משהו שטרם חוויתי עם מישהו שטרם הכרתי, אבל שייקרא "זוגיות". באותו הזמן זה כל מה שרציתי, לנוח מהכל. הוא צדק, הרכב מנצח לא מחליפים.
עברו כמה חודשים. לא היו לי תלונות מהקשר-לא-קשר שהתהווה. לילה סוער אחד נסעתי אליו, גשם ורוח היוו בדרך כלל סיבה מספיק טובה למה לא לצאת מהבית לכל דבר שאינו מספיק חשוב. המפגשים איתו היו מספיק חשובים. אחרי ארוחה (פיצה מהסופר), סקס, סרט ושוב פעם סקס, הוא אמר שאין סיכוי שאני אצא בסערה הזו הביתה. הגשם הפסיק שעתיים לפני כן, אבל הואיל וההצעה באה ממנו, ואני הסתקרנתי איך יהיה לישון לצידו, נשארתי.
השינה איתו הפתיעה אותי לטובה לא פחות מהסקס. הוא חיבק אותי כל הלילה. כך אני חושבת לפחות. עד אותו הלילה מעולם לא הצלחתי להירדם כשמישהו חיבק אותי, תמיד חיכיתי שהמחבק יירדם על-מנת שאוכל להיחלץ מהחיבוק ולהסתובב. לא שאני לא נהנית, אני נהנית מאוד, אבל לצערי זה מונע ממני להירדם. בכל אופן, כשקמתי בבוקר הוא עדיין חיבק אותי, זה הרגיש לי מאוד מוזר, העובדה שהצלחתי להירדם למרות החיבוק.
כשהלכתי ממנו הרגשתי עוד יותר מוזר. הרגשתי... כלום. בחור שהעברתי איתו שעות רבות של בילויים, זיונים, ריגושים - ולא הרגשתי כלום.
לא נפגשתי איתו שוב. פחדתי שאם לא אפסיק זאת לפני שיהיה מאוחר מדי, אתחיל להיות כמוהו. ערפדית חסרת רגש.
לפנייה לכתב/ת 
