דראפט ה-NBA: פאזל לילדים גדולים
בלילה שבין חמישי לשישי יגיע הרגע לו חיכו וציפו פורטלנד וסיאטל, שיוכלו לשים את ידיהן על גרג אודן וקווין דוראנט, ולהפוך את גורלן ב-180 מעלות. ומה אחר כך? האם כדאי לבחור את השחקן הטוב בנמצא או את זה שמתאים למרקם הקבוצתי?
פאזל... כבר כילד אתה לומד את שיש כמה שיטות לבנות אותו. אפשר להתחיל מחיבור מקרי בין שניים ממרכיבי הפאזל וללכת הלאה משם - ללקט חלק אחר חלק לפי החסרים שנפערים בפסיפס המתגבש ולמלא אותו. גישה אחרת גורסת כי כדי להשלים את הפאזל, כדאי שיהיה לך מושג איך הוא אמור להיראות בסוף. צריך לראות את התמונה כולה בעיני רוחך, לפני שאתה מתחיל לבנות אותה. מן הראוי לגבש טקטיקה בהתאם. להתחיל מהמרכז ולהתפשט הלאה בצורה סדורה.
יש מי שיראה בשיטה הראשונה אינדוקציה ובשנייה דדוקציה. אבל לא נבזבז זמן בלהסביר זאת לילדים בני יומם שמשחקים בפאזלים. האמת, גם לא לפרסטי (שעד כמה שקשה לי להודות בכך, נולד כשאני כבר הייתי ילד בן יומו). הנסיבות הכתיבו לו את השיטה לבניית הפאזל - קבוצתו החדשה. אלו הן הנסיבות של הדראפט. במקרה של הסוניקס, הן ברורות מראש. לא צריך להיות פרסטי כדי לדעת מהי התמונה הגדולה, כבר עכשיו. וכך גם במקרה של מקבילו בפורטלנד, קווין פריצ'ארד.
בואו נודה על האמת, לא ממש משנה מה היתה תוכנית העבודה הראשונית של ראשי הסוניקס והטריילבלייזרס, היא השתנתה לחלוטין ביום בו קבעה הגרלת הלוטרי כי שתי הקבוצות יבחרו ראשונות. כששחקנים בסדר גודל של גרג אודן וקווין דוראנט עומדים לבחירה, אתה לא בודק מהם הצרכים של המאמן שלך בסגל הנוכחי. אתה לא ממלא חללים בפאזל, אתה משנה אותו. המזל הביא לך בסיס, עכשיו מתחילים לבנות עליו. ככה זה כשיש לך הזדמנות לבחור את אולסטארים עתידיים.
הדברים מתחדדים יותר במקרה של פורטלנד, קבוצה שלאורך השנים נבנתה ופורקה על פי מסורת הסטארט-אפ של הבעלים פול אלן - קבוצה אינסטנט. מאז שנשכרו סטיב פטרסון וטוד ליווקי לשמש כיד ימינו של המיליארדר ממיקרוסופט (כשיד שמאלו נתחבת כרגיל בכיסו ומוציאה משם מזומנים), הוכנסה מעט לוגיקה לבניית הקבוצה. הפאזל שלהם הורכב מתוך מחשבה תחילה, ומרכיביו לשם שינוי - שחקנים צעירים ומבטיחים. לכאורה נדרשו רק השלמות כדי לעלות מדרגה. ופתאום הגיע הלוטרי. הבלייזרס יבחרו את אודן ראשון בדראפט בלילה שבין חמישי לשישי. הוא לא ישלים את הפאזל, הוא ישנה אותו.
קווין דוראנט. בשנה הבאה יעבדו רק על השוליים (צילום: רויטרס)
כשיש לך סנטר מבטיח כמו אודן, וכוכב בהתהוות כמו דוראנט, אין הרבה התלבטויות, אבל מה יקרה אחר כך בדראפט. איך בונים את הפאזל. איזה שחקן לבחור מפוּל השחקנים ההולך ומתדלדל מבחינת כישרון ככל שמתקדם האירוע מהסיבוב הראשון אל סופו בסיום הסיבוב השני: האם לבחור את השחקן הכי טוב בנמצא, או את זה שהכי מתאים למבנה הנוכחי של הקבוצה? האם לבחור בשחקן שיכול להתפתח בעתיד ככוכב מוביל, או אחד בוגר וממושמע שיעזור לוותיקי הקבוצה מיד?
בעולם אוטופי הכל היה בא על מקומו בשלום במסגרת הקבוצה והתשתית שראשיה מעוניינים להנחיל לה. זה לא כל כך פשוט. בניגוד לפאזל, בו המרכיבים מותאמים מראש לסך הכל הכולל, בקבוצה המרכיבים - כלומר השחקנים - מוערכים על פי מידת יכולת ההסתגלות שלהם לשאר השחקנים, למאמן ולדרך ההשפעה שלו על הקבוצה כולה. שחקן צעיר חייב לעשות הרבה שינויים כדי להיות כזה.
זהו טבעו של משחק הכדורסל, שתלוי יותר מכל ביכולת האינדיווידואלים שלו. זאת בניגוד לפוטבול למשל, בו קונספט הקבוצה קודם לכל והשחקנים נטמעים בו לחלוטין, בכדורסל נדרשת התעלות אישית של שחקנים כדי להוביל חבריהם. במובן הזה, דווקא לשחקנים כמו אודן ודוראנט צפויה הצלחה גדולה. יש להם פחות הסתגלויות לעשות, אלו חבריו החדשים לקבוצה שיצטרכו להשתנות.
קחו למשל את סיאטל של פרסטי. בהנחה שהבלייזרס יבחרו באודן ראשון, יגיע העירה דוראנט ככוכב העתידי המוצהר של הקבוצה - סופר-סופרסוניק. פרסטי בונה עליו. המאמן החדש, יהיה אשר יהיה, יידרש לתכנן סט תרגילים שלם בשבילו. השחקנים וביניהם הרכז לוק ריידנאור, הפורוורד כריס ווילקוקס ואפילו ריי אלן הוותיק, יצטרכו לקבל אותו ככוח הכבידה החדש. מהבחינה הזו, דוראנט בן ה-19 מגיע במעמד כשחקן מרכזי, ממש כמו שהיה בטקסס. הפאזל נבנה סביבו, ספק אם הוא יצטרך להילחם על הדקות שלו - אפילו לא בעונת הרוקי.
אבל מה תגידו למשל על שחקנים כמו ניק יאנג מדרום קליפורניה או אייסי לואו מטקסס איי-אם? שניהם גארדים מעולים במכללות, שהיו ה-Go to Guys הבלתי מעורערים של קבוצותיהם ושגשגו כסקוררים ומנהיגים. הם ייבחרו בסיבוב הראשון בדראפט על סמך היכולת שהוכיחו במכללות, אבל רק כדי לעטות על עצמם תפקיד משני שלא מוכר להם. שחקנים משלימים, עמדה זרה לרקע שלהם. הסתגלות קשה תדרש. ב-NBA הם רק ממלאים חורים - עוד חלקים בפאזל הקבוצתי.
בדראפט ה-NBA שיתקיים ביום חמישי בניו יורק ייבחרו הטובים ביותר שיש לכדורסל המכללות ובשאר בעולם להציע. זה ברור. השנה מדובר באירוע מרתק במיוחד מכיוון שלפחות שני שחקנים - אודן ודוראנט, טובים מספיק כדי שבצפון-מערב ארה"ב יתחילו להתעניין שוב בכדורסל, לשאת עיניים לקבוצות המקומיות שיהפכו בסופו של לילה מפרך ל"בלייזרס של אודן" וה"סוניקס של דוראנט" (או מקסימום ההיפך).
האם שיטה זו תביא להשלמתו האופטימלית של הפאזל? על השאלה הזו ניתן יהיה לענות רק אחרי שנים, בהתאם להצלחת הקבוצות. אודן ודוראנט יצטרכו להוכיח את עצמם כבר בהתחלה, זהו גורלם של המסומנים לגדולה. זוהי ההבטחה הגדולה, שלא פעם מביאה עמה שברון לב. ופרסטי? הוא רק בן 30, יש לו עוד הרבה שנים בליגה, הרבה דראפטים לנהל עבור סיאטל. ככל שזה תלוי בו, בשנה הבאה הוא כבר ישנה כיוון: יחפש רק שחקנים משלימים, לסתום חורים בפאזל.
ביום חמישי בבוקר: תחזית הדראפט המלאה של ynet
- תגובות אישיות לכותב: bogen.blogen@yahoo.com
לפנייה לכתב/ת 
