כן, לקצץ בביטחון
המענה לאיומים על העורף אינו נמצא בתוספת תקציב, אלא בהכוונה מושכלת של תקציב מהודק ומכופתר היטב
היום דן הקבינט לביטחון לאומי בקיצוץ חצי מליארד שקל מתקציב הביטחון. לקראת הדיון נשמעו פעם נוספת כל האיומים
שאנו מורגלים בהם על הפגיעה במוכנות צה"ל למלחמה ולכל תרחיש אחר. אין זה פופולרי בימים אלה לתמוך בקיצוץ - הרי צפויה מלחמה בקיץ, האיום האיראני אינו מתרחק, ובשנה שעברה הוכיח צה"ל כשירות נמוכה לכל הדעות. ובכל זאת, יש שני נימוקים כבדים לצדד בהצעת ראש הממשלה ושר האוצר: האחד הוא כי הקיצוץ הוא רוחבי ופוגע בכל פעילויות הממשלה במידה דומה; השני הוא כי צה"ל בונה את עצמו למלחמה ששוב לא תחזור.
מדינת ישראל נושאת מבחינה כלכלית בנטל ביטחוני גבוה מאוד, אך לא כולו נמצא במסגרת תקציב הביטחון. הקיצוץ שבו מדברים היום נובע מהקצאות לפעילויות ביטחוניות נטו: להקמת גדר הביטחון, למיגון ישובים עוטפי עזה ועוד.
משרד הביטחון נמצא במילכוד שהוא עיצב לעצמו. מצד אחד, אין הוא מוכן להוציא מידו את פיקוד העורף, ומצד שני - אינו יכול ואינו מוכן להקצות את מלוא התקציבים הנדרשים להגנת העורף את אותו נתח תקציבי, שלכאורה מוציאים מכיס ימין של משרד הביטחון, כדי שיעבור לכיסו השמאלי. כל עוד לא יוותר צה"ל על פיקוד העורף, לא יוכל להתלונן על תקציבים הנלקחים ממנו עבור מיגון העורף.
קיצוץ בתקציבי רווחה, שפירושו פחות תמיכה בעניים, פחות תרופות לחולים, הוא כואב ומסוכן לא פחות מקיצוץ בתקציב הביטחון. קיצוץ בחינוך, בתרבות, במחקר ופיתוח אזרחי, באוניברסיטאות - גם הוא מסוכן לא פחות. עתידה של החברה הישראלית מותנה לא רק בביטחון. לכן, אילו הייתה יותר רגישות במשרד הביטחון, לא היה מקים קול צעקה אלא נושא באחריות לאומית וסופג את ההפחתה לכאורה בתקציבו. ועדת ברודט חושפת את הבזבוז הנורא, את חוסר היעילות וההתייעלות במיצוי כל שקל בתקציב. אני מצטרף להמלצתה לשר הביטחון להפנות את מאמציו לכיוון זה. שם נמצאים מאות מליוני שקלים שאפשר להשתמש בהם באופן יעיל יותר.
הנימוק השני כאמור הוא כי צה"ל בונה את כוחותיו למלחמות העבר, ועל כן אין לו מספיק תקציב להתכונן למלחמות העתיד. ההשקעה הניכרת באימונים והכשרות של צבא המילואים הגדול שלנו, יש בה ברכה אחת - היא משפרת את המורל של מאות-אלפי אזרחים בעלי רצון טוב. אולם הכשירויות של כל אותם גדודים וחטיבות פשוט אינן דרושות עוד. רוב קברניטי צה"ל יודעים זאת בסתר ליבם, אולם הטראומות של מלחמת לבנון השניה כובלות את ידיהם ומאלצות אותם לבנות עוצמה יבשתית עצומה ללא תכלית.
ההגנה על העורף האזרחי מול מצבורי הרקטות בגבולותינו הצפוניים - לבנון וסוריה - לא תיעשה על-ידי כיבוש שטחים בארצות השכנות, אלא באמצעות מערכות לחימה עתירות טכנולוגיה שמפותחות בתעשיות הביטחון שלנו. הפיתוח מתעכב, בין היתר, עקב מחסור בתקציבי פיתוח והצטיידות. לכן המענה לאיומים על העורף אינו נמצא בתוספת תקציב, אלא בהכוונה מושכלת של תקציב מהודק ומכופתר היטב. נוספו לצה"ל שמונה מליארד שקל לאחר המלחמה. במקום למלא את המחסנים בפגזים וחלפים לכלי רק"ם מיושנים, על צה"ל להקצות חלק ניכר מאוד ממליארדים אלו לפרויקטים שיגנו על העורף.
תקוות כולנו - אזרחים הזקוקים לתרופות, תלמידים הזקוקים לכיתות לימוד, עניים הזקוקים לסעד ותעשיות הזקוקות לתקציבי פיתוח - היא שהקבינט יהיה חזק ושקול דיו כדי לאשר את התוכנית התקציבית של ראש הממשלה ושר האוצר.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
