שתף קטע נבחר

נשיאת העליון ירדה מהאולימפוס והקשיבה לעם

זה היה יומה הגדול של דורית בייניש, אולי הגדול ביותר מאז מונתה לתפקידה. בתום דיון ארוך הבהירה הנשיאה: אין החלטות סגורות מראש, ואם אמצא לנכון - אתערב בהחלטת היועץ מזוז

בימים שבהם היא נאבקת על מעמדהּ כנשיאת בית המשפט העליון, תחת אש מתמדת מכיוון שר המשפטים, ביקורת ציבורית על הסחבת במערכת המשפט וירידה חדה באמון הציבור, העבירה היום (ג') השופטת דורית בייניש מסר ברור: הכל פתוח, אין החלטות סגורות מראש ואם אמצא לנכון - אתערב בהחלטת היועץ מזוז תוך בחינת שיקול הדעת שלו.

 

בייניש - בדיון לא שגרתי שנמשך כעשר שעות בנוגע לעתירות נגד עסקת הטיעון עם משה קצב - שמה את האינטרס הציבורי במרכז הפרשה. היא עשתה את מה שאף אחד לפניה לא עשה בבית המשפט העליון: ירדה מהאולימפוס שבהרי ירושלים אל העם והקשיבה לקולו.

 

נשיאת בית המשפט העליון של היממה האחרונה מזכירה את בייניש האמיצה של פרשת קו 300, ולא סתם הזכירו לה העותרים את התיק הזה. באותו תיק התגלתה בייניש כלוחמת צדק, שנלחמה בחירוף נפש כדי לגלות את העובדות הקשות. היום היא דיברה באותו האומץ, כשהיא במרכזו של שדה קרב זרוע מוקשים - הפרקליטות היקרה לה מצד אחד, ארגוני הנשים מצד שני, זכויות וצדק משפטי מצד אחר, המשנה לפרקליט המדינה מולה; ואת כל אלו היא צריכה לחצות בנחישות, אך גם בזהירות. היא הצליחה במשימה - בזה אין שום ספק - ולא בפעם הראשונה.

 

אסור לטעות בה. ההשוואה למשפט רמון והאמירות של בייניש ("כתב האישום נגד קצב פחות חמור") היו מחושבות. היא יודעת היטב לשמור על חרצובות לשונהּ, וכל מלה שלה שקולה. ניהול הדיון היום, בחירת ההרכב - הכל היה מתוכנן. בייניש בחרה בלא פחות מחמישה שופטים, כאשר לצד איילה פרוקצ'יה הנאורה הציבה את שלישיית השמרנים: אדמונד לוי, אליעזר ריבלין ואשר גרוניס. היא ידעה שאם תרצה, תדע גם לשכנע את שלושת האחרונים לשנות החלטות.


הכל היה מתוכנן לקראת הדיון. שום דבר לא קרה במקרה (צילום: גיל יוחנן)

 

צווים לא עושים רושם על בייניש. צו הביינים - המונע את הגשת כתב האישום נגד קצב עוד לפני העתירות - מעולם לא ראה אור, ואולם השופט סלים ג'ובראן (שדן בעתירות בשלב הראשוני) רמז: רצוי שהפרקליטות לא תגיש את כתב האישום לבית משפט השלום. רמז - והפרקליטות צייתה. היום, בתום הדיון, הזכירה בייניש לנציגי הפרקליטות כי אותו צו ביניים וירטואלי קיים.

 

גם בבג"ץ שהוגש לפרסום הפרוטוקולים של ועדת וינוגרד נהגה בייניש באופן דומה. אז נדחתה העתירה הראשונה של ח"כ זהבה גלאון, ואולם נשיאת העליון כתבה פסק דין שבו פירטה מדוע על הוועדה לפעול באופן פומבי. הוועדה מצדה פירשה זאת כהמלצה בלבד, ובבג"ץ השני כבר הבהירה בייניש: הצו הווירטואלי תקף גם תקף, ו"מדובר בפסק דין חלוט".

 

בייניש מאמינה בכל מה שהיא אומרת. לפני כשבוע אמרה בטקס הסמכה של לשכת עורכי-הדין כי כל אחד מקבל את יומו בפני בית המשפט. זהו המסר החשוב ביותר מבחינתהּ. בייניש אינה אקטיביסטית; היא עושה צדק לתפיסתה - אם צריך להתערב בדרך ולהפוך את העולם, היא תעשה את זה.

 

אגב, אמרתהּ של הנשיאה בייניש, לפיה כתב האישום בפרשת רמון חמור יותר מכתב האישום בפרשת קצב, קשה שלא להיזכר בדברים שאמר היועץ מזוז עצמו, שאם רמון היה מתנצל - כל הפרשה הייתה נגמרת. קשה שלא לתהות מה היה קורה לו קצב מבקש סליחה, והתיק היה נסגר כבר בשלבים מוקדמים יותר.

 

ואולם צריך לומר מלה אחת גם על היועץ מזוז. נראה כי לאיש אין ספק בכך שהוא לא סגר את עסקת הטיעון מתוך כוונות זרות. ייתכן שטעה בשיקול הדעת, אבל אסור להתלהם. אסור שהביקורת תיהפך סכין חדה; הביקורת הלגיטימית בהחלט צריכה להישאר במסגרת שלה, ואולי היועץ צריך להקשיב לרחשי הציבור. התיקים לא צריכים להיות מוכרעים בידי התקשורת או העם, אבל בוודאי שגם לא בידי אדם אחד או בידי 10 פרקליטים - בכירים ככל שיהיו. על התיק הזה - כפי שרמזה היום נשיאת בית המשפט העליון -להתברר בבית המשפט.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
בנחישות ובזהירות. בייניש
צילום: דודי ועקנין
אסור להתלהם. מזוז
צילום: גיל יוחנן
מומלצים