שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    בונים לפי האופנה: גלגולה של הדירה הישראלית

    בשנים האחרונות עבר הבית הישראלי עשרות גלגולים, חיצוניים ופנימיים. ההול פינה את מקומו לטובת המרפסת, דופלקסים, טריפלקסים העיקר לא דירה רגילה. ועיצוב הפנים גם הוא אינדיבדואליסטי, יצירתי, אינטלקטואלי ומושקע. על הטרנדים החדשים בבנייה הישראלית

    בעשורים האחרונים עברה הדירה הישראלית עשרות גלגולים. ההול פינה את מקומו לטובת המרפסת, הקוטג' הפך לחיה נכחדת, דופלקסים, טריפלקסים, מיני פנטהאוזים העיקר שלא לגור בדירה רגילה, וכמעט שאין מגדל מגורים שנבנה היום בלי לובי, שומר וספא. ממ"ד, חיפוי קרמיקה או פרקט על הרצפה, חדר טלוויזיה הומר לחדר משפחה ויחידת ההורים היא היום פריט של חובה.

     

    "הגלגולים שעבר הבית הישראלי, מאפיינים בעיקר את הישראלי עצמו שהוא מעצם טבעו איש מאוד סקרן ואוהב חידושים", אומר רן וירניק, יו"ר לשכת שמאי המקרקעין. "עד לסוף שנות ה-80, הרוב המכריע של הבניינים שנבנו, הכילו תבנית קבועה של דירות 3,4 ו- 5 חדרים, והתפיסה התכנונית שלהם הוכתבה בראש וראשונה על ידי הקבלן. בשנים האחרונות 85% מבניינים שנבנים בישראל, מכילים כל אחד תריסר טיפוסים שונים עם מגוון של דירות גן, דירות עם מרפסת, דופלקסים דירות גג ופנטהאוזים כשבעצם את התפיסה התכנונית והאדריכלית מכתיבים לקבלן הרוכשים הפוטנציאליים".

     

    ניצול זכויות בנייה על ידי הקבלנים והשינויים בחקיקה, אומר וירניק, "הביאו במהלך 20 השנים האחרונות להיווצרות פרופיל של בית ייחודי לישראלי, פרופיל מגוון שאיננו רואים במדינות אחרות. אחד הביטויים המובהקים לישראליות במובן זה, אומר וירניק הוא הממ"ד שהפך למצרך מבוקש בכל בית בעיקר אחרי מלחמת לבנון השנייה. כמו כן, הרצון לנצל בצורה מקסימלית את זכויות הבנייה הביא לעולם את דירות הגן והדופלקסים, המהווים 25% מכלל הדירות החדשות שנבנות. בנוסף, ייבוא ישראלי שמאפיין מאוד את המדינות הים תיכוניות והשתרש מאוד בבנייה הישראלית, אומר וירניק הוא מרפסות השמש, אותן ניתן למצוא היום ב-45% מהבתים החדשים שנבנים".

     

    העשירון העליון גילה לנו את הדופלקס

    בשנות ה-60 וה-70 הטרנד אצל הזוגות הצעירים היה דירות של 2.5 חדרים עם תקרות גבוהות של 3 מ' והול. חצי החדר ששימש תחילה כחדר עבודה, הפך עם השנים לחדר ילדים וכשהמשפחה גדלה, היו מקרים שההורים העתיקו את מגוריהם לחצי החדר ואת חדר ההורים "הורישו" לשניים או שלושת ילדיהם.

     

    חלף הזמן, הדירות גדלו, ההול נזנח, התקרות הונמכו מה שאפשר לחסוך בעלויות ולהיטיב עם החימום והקירור של הבית. הסלון הצטמצם לטובת הקמת "חדר טלוויזיה" שגדל אחר כך להיות סלון נוסף שהוא בעצם חדר משפחה.

     

    עוד חדר נוסף וגם עוד חדר שירותים, מה ששדרג את חדר ההורים כבר ליחידת הורים ("מאסטר בדרום") שאת האות הסופי להשלמתה נתנה התוספת של חדר הארונות. היום אגב, זוגות צעירים כבר רוכשים דירות 4 חדרים לפחות, לטובת המשפחה שבדרך, והדירות הקטנות הולכות ונעלמות מהעולם.

     

    הטרנד הבא שכבש אותנו בסערה בשנות ה-80 הביא לנו אשליית הכפר בעיר - הקוטג' - בית בן שתי קומות, אחת ליחידת המגורים והשנייה לסלון.

     

    אך האשליה לא סיפקה את הסחורה ותחילת שנות ה-90 התאפיינה ביציאה אל היישובים הקהילתיים, האזורים הכפריים ובניית בתים דו משפחתיים וחד משפחתיים עם גג רעפים וגינה. לא חלפו הרבה שנים, והנהירה בחזרה לעיר החלה, מגדלי מגורים יוקרתיים החלו לצוץ כמו פטריות אחרי הגשם מה שהכשיר את הקרקע לשובו של הפנטהאוז - הדירה שממוקמת במפלס העליון של הבניין וכוללת מרפסת בקו הסלון. בעניין המרפסות אגב, אנחנו רואים היום יותר ויותר מרפסות שמש – אותן המרפסות בחזיתות הבניינים שמונחות לסירוגין ולא אחת מתחת לשנייה.

     

    במקביל לפנטהאוז, החזרה למגדלי המגורים ומגמת היוקרה הביאה שלל של פתרונות יצירתיים לניצול אחוזי בנייה מרביים מה שהוליד את הדופלקס והטריפלקס – דירה בת שניים או שלושה מפלסים - חזרה לקוטג' המסורתי אך במתכונת של מגדל מגורים. ואת הלופט - הייבוא הניו יורקי של חלל ענק בדרך כלל במתכונת של שתי קומות, כשבקומה העליונה חדר שינה ושירותים בלבד.

     

    "לפני 20 שנה, השיקולים של רכישת דירה היו בעיקרם פונקציונאליים, - כמה חדרים אני צריך, כמה ילדים אני רוצה וכמה כסף עומד לרשותי", אומר יועץ הנדל"ן יצחק נחושתן.

     

    "בהתאם 80% מהדירות שנבנו היו ללא יחידת הורים במתכונתה הנוכחית וללא מרפסות. היום 95% מהדירות נהנות ממתחם הורים ייחודי ו-80% ממרפסות או גינות צמודות. בנוסף, אומר נחושתן, היום רכישת הדירה הפכה למעיין חוויה של יצירת יש מאין ייחודי לכל רוכש ורוכש".

     

    אחת התופעות הישראליות הבולטות אותן מציין גם נחושתן "היא כניסת הממ"דים כפריט חובה בכל בית שהביאה בפועל להגדלה ממוצעת של שטחי הדירות מכ- 80 מ"ר בממוצע בשנות ה-80 ליותר מ-100 מ"ר כיום. אם נוסיף לכך את מרפסות השמש, דירות הגן והדופלקסים, נגיע לפרופיל דירה ובית שונים לחלוטין ממה שהיו בעבר" אומר נחושתן.

     

    גם בהיבט השכונתי, אומר נחושתן, "חלו כמה שינויים משמעותיים. אנשים רוצים היום לגור בשכונות סגורות, עם פארק פנימי, שבילים להולכי רגל ואופניים ובידוד מחיי החוץ, בפועל כל השינויים הללו מביאים את יזמי הנדל"ן לתכנן מראש את הבניין ואת המתחם שסביבו בהתאם לבדיקה מקדמית של האוכלוסיה הרוכשת".

     

    השינוי מתחיל מבחוץ

    אחד השינויים הבולטים שעברה הבנייה הישראלית והוא גם זה שבולט מיד לעין בלתי מזויינת מתבטא בחזיתות הבניינים, בנייני המגורים של היום מזכירים יותר את בנייני המשרדים ומתרחקים מהחזות ה"לבנה" של פעם. "לפני 30 שנה רוב הבניינים היו מצופים ב'שפריץ', מלט לבן עם צבע פיגמנטי שהותז על שכבת הטיח של הבניין", אומר יהודה כתב יו"ר קבוצת רומאל שמתמחה בחיפוי מבנים.

     

    "השפריץ היה יציב אבל תזוזות הבניינים גרמו לסדקים ולכן התקדמנו לציפויים מאבן או פתיתי שיש ובמקביל התחלנו לראות גם את השימוש באריחי הפסיפס והשיש אשר נתלו בתלייה רטובה, עם דבק או מלט. בהמשך, על מנת להקטין את צניחת האריחים, ריתקו אותם לבניינים באמצעו רשתות פלדה. כשהסתבר שגם הפסיפס נופל ולא נראה טוב בגלל אותן תזוזות של הבניינים נדרשנו לפתרון חדש והיזמים החלו לבחור בציפויים יבשים כמו אלומיניום צבוע, אבץ ונירוסטה".

     

    "ב-10 השנים האחרונות, השימוש הנפוץ ביותר הוא באלומיניום, טכנולוגיה שיובאה למעשה מאסיה ומאירופה והיתרון שלה הוא בעיקר בקו הים בו הפסיפס והטיח לא נראים טוב והאלומיניום לעומתו עמיד לעשרות שנים בפני קורוזיה. מדובר בחיפוי ממתכות אבל לא ברזל רגיל שמחליד. כאשר בין הציפוי לקיר יש בידודים ומה שאנחנו רואים זה רק את הקליפה".

     

    גדול יותר, טבעי יותר, מקורי יותר

    לפני 10-15 שנה, הישראלי גמר לרכוש בית לפי הפונקציונליות של חדרים כמספר הילדים, לישון לבשל ולארח, אומר גיל שנהב ממשרד האדריכילים כנען שנהב. "אחרי שמילאו את הצרכים הראשוניים בפירמידה, עברו הישראלים לצורך בסיפוק צרכים אחרים, אנשים מחפשים גירוי אינטלקטואלי, חוויה ייחודית, להיות שונים מהחברים. אם פעם גודל הדירה היה שיקול מרכזי, היום המיקום הוא הטרנד, מיהם שכני ומי יהיו החברים של ילדי - באותה עיר, אנשים יהיו מוכנים לשלם גם פי 10 למ"ר, אם המיקום יותר נחשב. למשל  בדרום ת"א יש דירות שנמכרות ב-1,500 דולר למ"ר ועל שפת הים דירות שישלמו עליהם גם 15 אלף דולר למ"ר".

     

    שנהב אומר כי "תכנון הדירה עצמה גם הוא חייב להיות שונה ומיוחד, אנשים רוצים שהדירה שלהם תגיד משהו עליהם. אנשים לא קונים מ"ר במשקל, אלא קונים אופי ומיצוב. היום 30% מהדירות בכל פרוייקט בממוצע הן דירות מיוחדות: דופלקסים, פנטהאוזים מדורגים, פנטהאוזים בחלל כפול, דירות לופט לסוגיהם השונים, פנטהאוז שטוח ועוד".

     

    "הרהיטים של היום יותר מאסיביים יותר, החלונות גדולים במיוחד, הרבה ויטרינות, אנשים מעצבים את הבית בהתאם למה אני אראה מכל מקום שבו אשב. החדרים של הילדים הם לא מה שהיו פעם, כמות האביזרים גדלה, צריך לתכנן שולחנות גדולים ואפילו מיטה זוגית כבר בחדר של ילד".

     

    כמו כן, אומר שנהב, "כל נושא גופי התאורה תפס תאוצה - תאורה נסתרת, עולה ויורדת, מוסתרת, יש לנו יועצי תאורה, המנורה שייכת לעולם של פעם, אנשים שמים דגש על אווירה שהתאורה יוצרת בדירה ומחוצה לה. המטבח עבר כבר משלב הפרקטיות לשלב האינדיבידואליזם עם הדפסים על הארונות, זכוכיות אי במטבח ועוד ואנחנו נדרשים לחדש כל שבוע, לייבא ליצור לכל פרויקט גימיק חדש". 

     

    בנוסף, הדלתות של היום גדולות יותר (2.5 מטר במקום 2 מ' בלבד), הרצפות המקוריות של 20X20 הוחלפו ממזמן בציפוי קרמיקה, גרניט פורצלן או פרקט (בעיקר בדירות משופצות) והשימוש במוטיבים של עץ בכל נעשה שכיח ונפוץ, למשל לסגירת מרפסות, לפרגולות ולמעקות.

     

    אצל הישראלי קיימות אופנות שונות בבחירת מפרט הדירה אומרת עדנה חסון מחברת הבנייה פריזט-חסון "אולם, פריטים לא מעטים שנחשבו פעם "פריטי יוקרה" הפכו היום לסטנדרט של קבע בדירות החדשות לדוגמה: אי יצוק בלב המטבח שמשמש גם כשולחן אוכל וגם כמשטח עבודה, דק עץ, ג'קוזי, מערכת שאיבת אבק מרכזית, מערכת סילוק אשפה ועוד".

     

    אחת המהפכות המוכרות בתחום אדריכלות הפנים של הבית היתה מהפכת האלומיניום שהחליף בזמנו את העץ כחומר הגלם לייצור חלונות. בשנתיים האחרונות, אומר אסף ורדי, סמנכ"ל השיווק של חברת אקסטל "הושקעו משאבים רבים בפיתוח הדור הבא של מערכות חלונות ודלתות במסגרת זו פותחה שיטת ה"רום-ליין", מערכת חלונות ודלתות בעלות כנף וסרגל זיגוג נסתרים (מבחוץ רואים רק משקוף) בעיצוב מינימליסטי.

     

    המינימליזם אומר, ורדי, "מאפיין גם שימוש בחומרי גמר אחרים בעיצוב הבית. יותר ויותר רוכשי דירות בשנים אחרונות מבקשים לעצב את דירתם באמצעות חומרי גלם מקוריים ובלתי מלוטשים כמו רצפת בטון, דלתות מגולפות מעץ מלא וכן ריהוט אותנטי למשל עמודים מאבן טבעית וכיורים חצובים אבן".

     

    יחד עם זאת, אומר ורדי, "הפשטות והמינימליזם מהולים במאפיינים רבים הלקוחים מעולם המשרדים וההיי-טק. למשל ממגדלי הדירות והמשרדים העירוניים מייבאים אנשים לבתיהם הפרטיים את השימוש בקירות מסך, שילוב של פרופילי אלומיניום וזכוכית לחיפוי וקירוי של מפתחים גדולים,. קירות הזכוכית שעברו התאמה לבנייה הפרטית. תוחמים למשל בין הבית לבין החצר ויכולים לרדת ולעלות בלחיצת כפתור".

     

    אפילו הברזים אומר ורדי, "חדלו מזמן להיות סתם צינור עם ידית, ומשנה לשנה הם משפרים את ביצועיהם, איכותם ועיצובם, למשל ברזי המפל ברזים גבוהים היוצאים מן הרצפה ומאפשרים לנתק את הכיור מהקיר, ברזים עם ידית ג'ויסטיק, בהשפעת עולם המחשבים, ועוד".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הישראלי קובע איך יראה הבית שלו
    צילום: יהונתן צור
    מומלצים