שתף קטע נבחר

חצי מנת אנושיות עם פוּל, וכוס לימונענע בבקשה

יהודה ברינקר, בעליהן של צמד חומוסיות תל-אביביות, משלב את משנתו העסקית באג'נדה חברתית ומעסיק בעלי צרכים מיוחדים ואסירים משוחררים. "אני לא עושה טובה לאנשים ומנהל עסק לכל דבר", הוא אומר. "אני פשוט מאמין שלכל-אחד מגיעה הזדמנות"

עד לפני שנה היו חייו של ב', תושב יפו בן 25, כרוניקה של נסיבות חיים טרגיות ידועות מראש. כילד נהג להסתובב ברחובות, ואת הזמן המועט שבילה בביתו העביר בדרך-כלל במחיצת אב מכור לסמים, אם מובטלת וסביבה עבריינית אלימה. כנער הוא נעצר פעמים רבות ובהמשך אף ריצה תקופת מאסר בכלא מעשיהו לאחר שביצע עבירות רכוש. "מי שהמשיך במסלול שבו אני הלכתי נרצח או נעצר, אבל לי היה מזל. פגשתי את יהודה", הוא מעיד - ומתכוון ליהודה ברינקר, בעל שני סניפי החומוסייה התל-אביבית אבו אדהם, ומעסיקו בשנה האחרונה. 

 

ברינקר, המשלב את משנתו העסקית באג'נדה חברתית פשוטה ליישום, מעסיק במסעדותיו אסירים משוחררים, אנשים בעלי צרכים מיוחדים ועובדים חירשים-אילמים, אולם מתעקש כי "אין פה הנחות לאף-אחד". עד לפני ארבע שנים הוא עוד החזיק במשרה נוחה בתחום ההיי-טק, וכיום הוא כבר פוסע בטבעיות בין המטבח לשולחנות. "הפרק הקודם של חיי נראה כמו חלום עמום", הוא מחייך. "מאוד טוב לי פה". ולא רק לברינקר טוב, גם לעובדיו. "יהודה הציל אותי", מכריז ב'. "מעולם לא עבדתי ולא שרדתי בשום מסגרת. פה אני עובד כבר שנה, 12 שעות ביום, ומבחינתי אשאר כאן לתמיד". 


"אני מנהל עסק, ואין כאן הנחות לאף-אחד". ברינקר (צילום: עופר עמרם)

 

 

"לא כולם בחרו להיות מה שהם"

"אדם הוא אדם", ברינקר פוסק בביישנות כשהוא שומע את המחמאות מעובדיו. "מי שיכול לתרום למהלך העסקים - עובד אצלי". עם זאת, הוא מציין שאין מדובר באידיליה וכי העשייה היומיומית מלווה בזהירות רבה וברגישות. "לא כל אסיר משוחרר יכול לעבוד פה, זה תלוי בסוג העבירה שהוא ביצע. לא אעסיק לעולם רוצחים או אנסים, אך למי שביצע עבירת רכוש או עבירת סמים בהחלט מגיעה הזדמנות שנייה".

 

לאורך השנים ידע ברינקר גם לא מעט אכזבות, אך לדבריו מדובר בסיכון הכרחי שהוא מוכן לקחת על עצמו. "ודאי שתמיד יש חשש", הוא מאשר. "אנשים בגדו בי לא פעם, אך אני מאמין שאדם שבא לעבוד בזיעת אפיו במסעדה כנראה זנח את דרך הפשע". התעקשותו לתת אמון בבני אדם, נדמה, מותירה את חותמה בכל-אחד מעובדיו. חלקם מלווים אותו מאז שפתח את המסעדה, כולם מצהירים

שמדובר בנאמנות לה שותפים שני הצדדים. "אני לא עושה טובה לאנשים, אלו עסקים לכל דבר", הוא מדגיש. "אני פשוט מאמין שכל-אחד קיבל קלפים בלידתו. חלקינו קיבלנו קלפים מאוד עגומים ולא כולם בחרו להיות מה שהם". 

 

כשאדם בעל צרכים מיוחדים או מוגבלות מגיע אליו לחפש עבודה, ברינקר נמנע מלחטט בפרטי מוגבלותו. "אני לא רופא ולא זקוק לגיליון רפואי. אני כמובן צריך לדעת מהם הדגשים והאם יש בעיות מיוחדות שיכולות להפריע לעבודה, אבל זה הכל", הוא מסביר. כך למשל החליט לצרף לצוות המטבח שני אנשים חירשים-אילמים. "צריך להבין שאין שום בעיה להעסיק אנשים חירשים", הוא אומר. "הם לא מוגבלים באף היבט של עבודתם והם עירניים יותר מאנשים שומעים. כיום הם בין העובדים הטובים ביותר שלי וגם אם צריך לגעור בהם לפעמים, אפשר לגעור בשפת הסימנים".

  

את המודעות למצוקת ההעסקה של בעלי מוגבלויות הוא מייחס לגידול בתו בת השבע. "אני לא יכול לומר שאני רגיש מלידה. יש לי ילדה חריגה, ואין ספק שזה השפיע עליי ועל הרגישות שיש לי כלפי אחרים", הוא מודה. "אני בהחלט מודאג מאוד כשאני חושב על העתיד. לא הייתי רוצה שמישהו יפלה אותה, יצחק עליה או ינצל אותה כשהיא תגדל". החששות המלווים את גידולה הפכו, לדבריו, לתמריץ לעשייה עסקית שונה. "אף-אחד לא מבטיח לי שגם אחרים יעשו את מה שאני עושה, זה נכון", הוא מסכם. "אבל יש לי תקווה שיותר אנשים יגלו רגישות ויפתחו את דלת העסק שלהם לכל סוגי האנשים".  

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: עופר עמרם
צילום: עופר עמרם
צילום: עופר עמרם
רוח טובה
יד שרה
כיתבו לנו
מומלצים