טעימת יינות: מאוסטרליה עד בנימינה
שגיא קופר פותח בטעימת יינות פרמיום אוסטרליים שמיובאים לארץ ומקנח בבדיקה של "טבע", הסדרה הבסיסית של יקבי בנימינה שעברה מיתוג מחדש
מאוסטרליה...
למי שלא מכיר, "מרש" מתמחים ביינות בארוסה מיקבי בוטיק ויקבי גראז'. על היינות של חברת מרש כבר כתבתי בעבר. השנה הם לא רק מביאים יינות מבצירים חדשים, אלא גם כמה יינות מיקבים חדשים שהוסיפו לפורטפוליו. הכמויות שמייצרים היקבים שהם מייצגים קטנות מאוד – לעיתים מדובר בפחות מאלף בקבוקים – ובאמת, מהרבה בחינות היה מדובר ביקבים אזוטריים לחלוטין, אלא אם כן לא היה מדובר בייננים קובעי סגנון ובעלי השפעה, שעובדים גם בשביל יקבים גדולים יותר, וביקבים הקטנים שלהם הם מנגנים "בשביל הנשמה".
מרבית היינות הם יינות שיראז או בלנדים של שיראז, אבל יש לא מעט בלנדים עם גרנאש, ועכשיו גם זינפנדל (מצוין). המחירים לא זולים, אבל היבואנים נותנים הנחה על קנייה של שישיות, כך שמדובר לרוב בעסקאות טובות. כמעט כל היינות מאוד אוסטרליים באופי. אם אתם אוהבים פרי שחור, מרוכז, עם אף פירותי להחריד ומאוד מוחצן – אלה יינות בשבילכם. רובם ככולם הם גם בעלי ריכוז אלכוהול. זה לא תמיד מורגש, אבל כוס של יין בריכוז של 16% ויותר אלכוהול זה כמו כוס של ליקר; גם אם זה יורד חלק בגרון, לא עוקץ ולא מעקצץ, זה עדיין "דופק את הראש".
מטעימה שערכו אנשי היקב לאחרונה, אלה היינות שבלטו, לדעתי:
Thorne-Clarke Sandpiper Pinot Gris 2006 - פינו גרי הוא זן לבן שאחרי העולם, הוא הולך ותופס מקום מכובד גם בארץ. היין הזה – מסדרת הפתיחה של היקב – הוא מאוד main stream: ארומתי – אגסים לצד עשבוניות - חלק בפה, חומצי במידה נעימה ובעל סיומת לימונית יבשה, אך עם מעט מתכתיות. 75 שקל, 13.5%, (14.5/20).
2005 Kaesler GSM Stonehorse - בלנד של גרנאש (63%), שיראז (27%) ומורבדר. הרבה מאוד פירות שחורים, פירות יעד, דובדבנים. בפה מורגש משהו חסר קצת באמצע, עם משהו שמזכיר שרי דובדבנים. הסיומת בינונית, מעט מתקתקה וקצת אנימלית. בכלל, ההשפעה של השיראז ביין הזה מורגשת מאוד. 139 שקל, 15.5% אלכוהול, (15/20).
Tait, Ball Buster 2005 - שיראז – 80%, קברנה סוביניון – 10%, מרלו – 10%. פצצת פרי מבוקבקת, שחורה וכהה. הרבה פירות כהים – שזיפים, אבל גם פלפל שחור ואנימליות, ולא מעט עישון. קצת קצר בסיומת, ומריר. המרירות נעלמת אחרי שהיין פתוח קצת. 15.5% אלכוהול, 139 שקל, (15/20).
2004 Spinifex Esprit - בלנד שמכיל שיראז, צינזו, גרנאש ומָטארו – מילה אחרת, לא מי יודע מה אופנתית, למורבדר. מורגש הרבה שיראז, פחות קצת מהזנים האחרים. הוא מאוד חלק ומשיי, ועשוי בסגנון שונה לגמרי מיינות אוסטרליים אחרים שמרש מביאים – משהו יותר אלגנטי ואירופי בסגנון. עדיין: הרבה פרי, לא מעט מתיקות, המון פטל שחור, דובדנים ובסיומת – הארוכה – פלפל שחור וטאנינים עדינים. 14.8%, 239 שקל (15.5/20).
Thorne-Clarke Shotfire Ridge Shiraz 2005 - הרבה מאוד פרי שחור, קצת עור, קופסת סיגרים ועוד שזיפים מיובשים. סיומת כהילה ומתובלת. יין "עשוי היטב", הכל לפי הספר. 14.8%. 139 שקל, (14.5/20).
Red Nectar Shiraz 2005 - עוד פצצת פרי: כהה מאוד, כמעט אטום. יופי של אף: בוגר, סמיך, אבל עם משהו קצת "ירוק מבושל", כמו ירק מרק. הפה מצוין, אדמתי, עם טאנינים עדינים מאוד, מתוקים וטובים. זהו יין שקל לשתות ולהנות ממנו, בעל סיומת ארוכה וטובה. קצת חומצי בגרון, מעט חם, אבל יין בהחלט טוב. 14.5%, 220 שקל, (15.5/20).
2005 Tscharke Zinfandel the Curse - הקללה כאן מכוונת אל הזן הפרוע הזה, שכל כך קשה לגדל אותו, לרסן אותו ולעשות ממנו יין מצוין. כאן, בארץ, אתם יכולים לשאול את זאב דוניה, והוא יספר לכם על ה"קללה" הזאת, אבל היין הזה מגיע מאוסטרליה. היינן – דמיין טשרקי – הוא הבעלים והיינן של יקב גליימונד, ו"טשרקי" היא תווית נוספת שלו.
היין מרשים בכל קנה מידה: צבע, ארומות, גוף וסמיכות. אחרי שטועמים ממנו, ומתרשמים מעושר הפרי והמורכבות שלו, נשאר רק לצקצק בלשון למשמע גיל הגפנים: שלוש שנים. טשרקי בוצר יחסית מאוחר, עושה הרבה מאוד כדי למצות מקסימום צבע וטעמים – הרבה מגע של היין עם הזגים – נותן התישנות ארוכה יחסית בעץ חדש ומשומש ועוד. אחרי הפרי המאוד כבד, דחוס ורב שכבתי, יוצאות ארומות שוקולד, קופסת סיגרים ופלפל לבן, שסוגרות את היין ומשלימות את התחושה. 16.5% אלכוהול (!), 265 שקל. (16.5/20).
הערה לסיום: כל היינות האדומים מאוד עשירים ופירותיים. הייתי ממליץ קודם כל לא לשתות בחום הקיץ הנוכחי, אלא להתאפק ולחכות לחורף. לגבי התיישנות: לא מדובר כאן ביינות לבר מצווה של בן שעדיין לא נולד, אבל שלוש שנים לפחות הם יחזיקו. הנקודה היא שאלה יינות פירותיים מאוד, שצריך לדעתי לשתות כשהם יותר על הצד הצעיר.
... לבנימינה
בנימינה, אחד מעשרת היקבים הגדולים בארץ, הם מהדינמיים ביותר מבחינה שיווקית-תדמיתית. הם ללא ספק בחמישייה הראשונה מבחינה זאת, ואין כמעט רבעון שבו אנחנו לא שומעים על יינות חדשים שלהם, סדרות שונות, זנים חדשים וכן הלאה. ביקב עושים הרבה מאוד מהלכים שיווקיים, תדמיתיים ואחרים כדי להשאר בתודעה, פעילות שמשקפת חוזק רב שלהם גם על מדפי הסופרים. לבנימינה יש גם הרבה מותגים: יינות בסדרות שמי שקורא את מדורי היין בעיתונים לא מכיר בכלל – קיסריה, למשל – את ה"בייבי B", את סדרת "היוגב", את יינות הריזרב והספיישל ריזרב, את סדרת חושן ואת יינות "המערה", הוסיפו את הליקרים, וקיבלתם כמות מותגים וסגנונות שאני לא חושב שיש ליקב אחר בישראל.
לפני כמה חודשים שינו ביקב את שמה של סדרת הבסיס שלהם – "בנימינה" – והפכו אותה לסדרת "טבע". אולי כדי לעשות קצת רעש, אולי כי, באמת, הסדרה הבסיסית כבר הייתה זקוקה לרענון. כך או אחרת, בסדרה הזאת יש לא פחות מאשר תשעה יינות שונים – לבנים, רוזה ואדומים – במנעד טעמים, סגנונות וזנים שלא היו מביישים אף יקב בסדר גודל של גאלו ושות': מאמרלד ריזלינג חצי יבש, ללבנים יבשים אחרים, דרך מוסקטו חצי יבש, רוזה, בלאש, אדומים זניים "שגרתיים" ואדומים זניים לא שגרתיים.
היינות הלבנים – הסוביניון בלאן והשרדונה – לא זכו להצלחה מרובה, הן בטעימה עיוורת שנעשתה בפאנל "בקבוק", והן בהתרשמות האישית שלי, שנעשתה בהשקת היינות. בנוסף, ששון בן אהרון יודע לעשות גווירצטרמינר מצוין, וגם מוסקט קינוח, אבל המוסקטו של סדרת "טבע" נעשה כיין חצי יבש, ואני נותרתי ותאוותי בידי: האף מבטיח, והפה – לא מקיים, וחבל. אם אתם מחפשים חצי יבש בסדרה הזאת, לכו על האמרלד ריזלינג.
אבל אם עם הלבנים - ועם הרוזה - לא הסתדרתי, הרי שאת שלושת היינות האדומים של הסדרה אהבתי יותר. את הפינוטאז' מבציר 2006 ואת השיראז מבציר זה טעמתי כבר בביקור ביקב, באפריל. כתבתי אז את ההערות הבאות, שלא השתנו בהרבה:
בנימינה טבע שיראז 2006 - היין בוקבק לפני כ-3 שבועות בלבד (במקור. ש.ק.). הענבים מקורם בגליל התחתון. ליין גוון סגול צלול. אף בעל פירות סגולים. היין מעניין יותר בפה מאשר באף: יש בו משהו מאובק, עם סיומת "בטעם בייקון" ומעט חריפה. 13% אלכוהול, כ- 40 שקל לצרכן. יין אופייני לזן, במחיר טוב. (13.5/20)
בנימינה טבע פינוטאז' 2006 - יין עצבני. קצת מתקתק ומאוד טאני. הרבה מאוד פרי אדום לצד פלפל ירוק ועשבוניות. כ-45 שקל, 13% אלכוהול. לחובבי הז'אנר. (13/20)
על הפינוטאז' אני יכול להוסיף ולאמר שהוא בבחינת שיפור גדול מזה של 2005. הטמפרניו משנה זאת השתפר גם הוא, והוא יין חביב, קליל, מעט מתובל ועשבוני (13/20). אני רואה יתרון בכך שהאלכוהול של כל היינות האדומים הוא, כצפוי, יחסית נמוך: 12-13%. אלכוהול כזה מאפשר ליהנות מהם בדיוק בקלילות ובמקום שבו אנו אמורים ליהנות מהם. המחיר הרשמי של היינות האדומים נקבע בסופו של דבר על 38 שקל, ובמחיר הזה, ובמיוחד במבצעים שונים, הם בסדר גמור ואפילו יותר מזה.
שגיא קופר עורך את אתר היין והאלכוהול "בקבוק ".
