שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מתי מותר למעסיק לחטט לכם בדואר?
    פרטיות העובד בתכתובת הדואר האלקטרוני בו הוא עושה שימוש במקום העבודה אינה מוחלטת. בית הדין האיזורי לעבודה תל-אביב-יפו קבע כללים: מתי מותר למעביד לקרוא דואר אלקטרוני של עובדיו?

    לפני שהדואר האלקטרוני השתלט על חיינו והפך לאפיק התקשורת המועדף, היה נהוג להשתמש בביטוי "זה לא לטלפון" כאשר דובר במידע רגיש במיוחד. פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה מבהיר כי כיום, מידע פרטי רגיש זה גם "לא לאימייל", גם כשהמדובר בדוא"ל במקום העבודה.

     

    התובעת בתיק, טלי איסקוב-ענבר, עבדה בחברת ההיי-טק "פאנאיה" ובמהלך שנת 2006 פוטרה מעבודתה. איסקוב הגישה תביעה נגד פיטוריה, שבוצעו, כך

    נטען, תוך כדי שהיתה בהריון. פאנאיה, מנגד, טענה כי הפיטורין התבצעו מספר חודשים קודם לכן, עוד לפני שנכנסה התובעת להריון.

     

    על מנת להוכיח זאת, התכוונה פאנאיה להגיש לבית הדין העתקים מתכתובת דואר אלקטרוני שביצעה איסקוב מהמחשב במקום עבודתה (שהוא בבעלות פאנאיה), ובאמצעות חשבון הדואר האלקטרוני של מקום העבודה. העתקים אלה כללו מכתבים, אשר מהם ניתן להסיק כי בחודשים שקדמו למועד הפיטורין לו טענה איסקוב, היא שלחה מספר פעמים קורות חיים שלה וביקשה עזרה מנמענים שונים בחיפוש עבודה. כמו כן הובאו כתבי דואל שהעידו על ניסיונותיה של גב' איסקוב למצוא לעצמה מחליף.

     

    הדיון בבית הדין היה בנוגע לאפשרות להגיש את אותם כתבי דואר אלקטרוני כראייה. השאלה עלתה משום שראייה שמושגת תוך פגיעה בפרטיות או באמצעות האזנת סתר אסורה – אינה מתקבלת בהליך משפטי.

     

    חיטוט בדואל - האזנת סתר? 

    לעניין דואר אלקטרוני - בפברואר, 2007 קבע בית המשפט המחוזי בפרשת פילוסוף, כי יירוט של כתבי דואר אלקטרוני כאשר הם בדרכם מהשולח לנמען, גם כאשר הם מצויים בשרתי ספקית הדואר האלקטרוני – מהווה האזנת סתר. מעבר לכך חוק הגנת הפרטיות קובע כי שימוש בתוכן של מכתב שלא נועד לפרסום, ללא הסכמת השולח, מהווה פגיעה בפרטיות.

     

    לפיכך, משפאנאיה לא נעזרה בצו בית משפט לצורך השגת האימיילים,  ללא הסכמתה של התובעת, הראיות אינן קבילות.

    לאחר דיון מקיף בסוגיה זו, שטרם נדונה מפורשות בבתי המשפט בארץ, קבע בית הדין תל-אביב-יפו מפי השופטת סיגל דוידוב-מוטולה מספר עקרונות, אשר "עושים סדר" בנושא:

     

    מה מותר? מה אסור?

     

    1. מותר לעשות שימוש בדואל המשרדי לשימושים פרטיים – אך בצורה סבירה

    בגלל שעות העבודה הארוכות והטשטוש בין מקום העבודה לבין הבית, מצופה כי תינתן לעובד האפשרות לעסוק בענייניו הפרטיים והחברתיים, גם במקום העבודה, כל עוד הדבר נעשה בהיקף סביר. לכן, קובע בית הדין, כי כל עוד אין הסכמה ספציפית אחרת או נסיבות מיוחדות יוכל העובד להשתמש בתיבת הדואר האלקטרוני שהועמדה לרשותו גם לצרכים פרטיים.

     

    אולם, שימוש זה צריך להיות באופן סביר מבחינת היקף השימוש ומבחינת משך הזמן המושקע לצורך כך. קביעה זו עולה בקנה אחד עם פסיקה קודמת אשר דנה בשיחות טלפון של עובד וכן בגלישה באינטרנט.

     

    2. לעובד זכות לפרטיות בתכתובת שלו במקום העבודה – אך היא אינה מוחלטת

    לכולנו זכות לפרטיות המוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו האוסר על פגיעה בסוד שיחו ותכתובתו של אדם. בית הדין קובע כי הזכות לפרטיות קיימת גם במקום העבודה, אך רק ככל שהיתה לעובד "ציפיה לפרטיות". זאת, משום שעובדים עושים שימוש במחשבים וטלפונים שהם רכוש המעביד, חשבונות דואל ושרת שהם רכוש המעביד, ומשום שלמעביד יש אינטרסים משמעותיים בתוכן שעובר באמצעות תכתובת זו (שיכול לכלול מידע שגורם לו נזק).

     

    על מנת לענות על השאלה "האם לעובד יש ציפיה לפרטיות" יועיל לבדוק גם:

    • האם העובד ידע (במפורש או באופן משתמע) כי תכתובת הדואל שלו תגיע לידי המעביד או עובדים אחרים?
    • מהי מדיניות המעביד? האם תיבות הדואר האלקטרוני נועדו לשימוש לצרכי העבודה בלבד או גם לצרכים פרטיים?
    • האם העובד הסכים למדיניות בכתב או בעל-פה?
    • האם תיבות הדואר מוגנות בסיסמא אישית של העובד?
    • האם יש הפרדה בין תיקיות אישיות של העובד לתיקיות הנוגעות לעבודה?
    • האם המחשב ותיבת הדואר האלקטרוני היא לשימוש העובד בלבד, או גם לשימושם של עובדים אחרים?

     

    בעניין זה יוצא בית המשפט בהמלצה לעגן את נושא הפרטיות, נושא השימוש בדואל ונושא ניטור השימוש באופן מפורש בחוזי העבודה של העובדים. כך, מתקבלת וודאות לגבי המצב והסכמת העובד.

     

    3. למעביד יש זכות לפקח על השימוש שנעשה בדואל – אך באופן מידתי

    משום שלמעביד יש אינטרסים להגן על קניינו ועל עסקו – זכות העובד לפרטיות אינה מוחלטת, והיא נסוגה בפני זכות המעביד להגן על עצמו. לכן, למעביד יש זכות לבדוק את היקף השימוש שנעשה בדואל (בלי להיכנס לתוכן ההודעה).

    באשר לתוכן ההודעות - בדיקה כזו תותר רק כאשר למעביד יש אינטרס ספציפי משמעותי המצדיק זאת, וכל עוד הבדיקה מתבצעת באופן מידתי. פירוש הדבר כי מעביד יוכל לבדוק את תוכן ההודעות רק אם:

     

    • יש לכך מטרה שמשרתת תכלית עסקית אמיתית – ואינה רק התנכלות לעובד.
    • בדיקת הדואל היא דרך רציונלית להשיג את המטרה הלגיטימית של המעביד.
    • הפגיעה היא מינימלית ולא ניתן היה להשיג את המטרה באמצעים אחרים.
    • התועלת שתצמח מהפעולה עולה על הנזק שייגרם לעובד ממנה.

     

    לדוגמה: בדיקת דואל עשויה להיות מותרת כאשר למעביד ישנו חשש ממשי כי עובד מעביר מידע אסור למתחרה או משתף פעולה עמו, כאשר המעביר סבור שעיון בהודעות הדואל של העובד יחשוף ראיות לכך, וכאשר לא ניתן להשיג את המידע הדרוש בדרך אחרת (למשל: בדיקה במאגר מידע ציבורי, כגון: רשם החברות ואיתור חברה מתחרה שהקים העובד). יש להדגיש כי גם כשהאמצעי היחיד הוא עיון בהודעות – יש לנסות לבצע עיון מינימלי (רק בכותרת, למשל).

     

    מהכלל אל הפרט

    בפרשה עצמה קבע בית הדין כי התובעת (טלי איסקוב-ענבר) הסכימה, למעשה, לבדיקת הדואר האלקטרוני על-ידי המעביד, פאנאיה. הקביעה תלויה בנסיבות המקרה, ולכן אינה בהכרח מנבאת את התוצאות במקרים עתידיים. כאן – היתה למעביד מדיניות של ניטור הדואל באופן תקופתי לצורך בדיקת וירוסים וכדומה. כמו כן, דובר בהודעות דואל שאינן בעלות אופן אישי, וחלקן כללו אף תוכן אישי מעורב בתוכן עסקי), ולבסוף – הפגיעה בפרטיות נעשתה לשם מטרה ספציפית וחשובה – התגוננות מפני התביעה שהגישה.

     

    בשאלת האזנת-הסתר דן בית הדין בקצרה וקבע כי המדובר בהודעות שהיו במחשב התובעת ובשרת המעביד, זמן רב לאחר שהגיעו לנמען, ולכן אין המדובר בהודעה שעודה בדרכה (שהאזנה לה מהווה האזנת סתר), אלא שהדבר דומה ליומן אישי שהושאר בחברה ועליו חלה הזכות לפרטיות.

     

    עו"ד אודיה קגן עורכת דין המתמחה בתחום דיני האינטרנט וטכנולוגיות מידע (IT). האמור הינו דעתה של הכותבת בלבד, אינו מתיימר להיות מלא או מקיף ואינו מהווה יעוץ משפטי או תחליף לו

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים