בצלם: "הגבלות תנועת הפלסטינים - לא חוקיות"
455 מחסומים פיזיים, 82 מחסומים מאוישים וכ-150 מחסומים ניידים - דרך אלו נאלצים לעבור פלסטינים תושבי הגדה בניסיון להגיע מיישוב אחד לאחר. ארגון בצלם חיבר דו"ח מקיף על מדיניות הגבלת תנועת התושבים בגדה וטוען: "זכות היסוד של התושבים הפלסטינים לחופש תנועה, הפכה לפריבילגיה הניתנת ונלקחת על-ידי ישראל כראות עיניה"
"יצאנו מהמכונית וצעקנו בקול לחיילים במגדל השמירה שיש לנו פצוע מתאונה. אחד החיילים הורה לנו דרך חלון קטן במגדל להסתלק ולהתרחק מהשער. התעקשנו וניסינו שוב לבקש מהחיילים שיפתחו את השער. הזזתי את עאדל הפצוע במושב האחורי כדי להוכיח לחיילים שיש מצב חרום. ראיתי שהוא נושם. חיכינו והתעקשנו, קראנו שוב ושוב לחיילים. אחרי שעה וחמש דקות בערך, שלושה מהם ירדו מהמגדל וניגשו אלינו. הם ראו את עאדל והבינו שהוא חייב לקבל טיפול. נסענו מהר לבית החולים אל-אקצא שבקלקיליה ומיד כשהגענו הכניסו אותו לחדר הטראומה. הרופאים והאחים בדקו אותו, אבל הוא כבר היה מת".
זוהי עדות אחת מני רבות המובאות בדו"ח ארגון בצלם שפורסם הבוקר (יום ג'), העוסק בשלילת חופש התנועה מפלסטינים ביהודה ושומרון. הדו"ח, כך נכתב, מבוסס על 14 דו"חות קודמים בנושא, מאות עדויות שנגבו במהלך השנים האחרונות וכן עשרות סיורים ותצפיות ייעודיים שביצעו תחקירני הארגון בחצי השנה האחרונה.
בדו"ח טוען ארגון בצלם כי "ההגבלות שמטילה ישראל על תנועת הפלסטינים בגדה מאז האינתיפאדה השנייה הגיעו לממדים חסרי תקדים בהיקפן ובמשכן בכל תולדות הכיבוש הישראלי. זכות היסוד של התושבים הפלסטינים לחופש תנועה, הפכה לפריבילגיה הניתנת ונלקחת על-ידי ישראל כראות עיניה".
יולדות במחסום
לאורך הדו"ח סוקרים אנשי בצלם את מדיניות המחסומים וההגבלות של ישראל ביהודה ושומרון, שהובילה לדבריהם ל"ביתור" הגדה לשש יחידות גיאוגרפיות נפרדות, המחולקות בתוכן לאזורי משנה. לטענת הארגון, לפיצול זה השלכות קשות ומרחיקות לכת על חיי הפלסטינים באזור.
על פי הדו"ח, אחת הבעיות הקשות שתושבי הגדה נתקלים בה היא חוסר הנגישות למערכת הבריאות: "גישתם של רבים מהזקוקים לטיפול רפואי למרכזים הרפואיים הרלוונטיים מוגבלת ביותר ובמקרים רבים אף נמנעת לחלוטין, רמת השירות הניתנת במרכזים אלה נפגעת קשות בשל היעדרות או איחור של רופאים ואנשי צוות, וצוותי חירום רפואיים מתקשים להגיע במהירות הנדרשת אל פצועים וחולים".
מי שסובלות ממציאות זו במיוחד הן הנשים ההרות, שנדרשות לכתת רגליהן מדי כמה ימים למפקדת התיאום והקישור כדי לחדש את היתר המעבר, שניתן ליום או יומיים בלבד. "בשל כך", נטען, "קרו מקרים בהם הסתיימה הלידה במחסום עצמו, לאחר שהאישה ההרה עוכבה בו מכיוון שלא היה לה היתר תקף".
בבצלם טוענים כי הקשיים בדרך לטיפול הרפואי אינם מסתכמים בביורוקרטיה של ההיתרים. במקרים רבים, הדרך לבית החולים רצופה חסימות המחייבות לנסוע בדרכים ארוכות, מפותלות ומשובשות, המובילות לעיתים למחסום מאויש, שהמעבר בו כרוך בהמתנה ובבידוק.
הפרדת משפחות
להגבלות התנועה ישנה גם השפעה מכרעת על הכלכלה והמסחר בגדה. על פי הדו"ח, מאז תחילת האינתיפאדה השנייה נמצאת כלכלת הגדה המערבית במיתון עמוק כשאחד הביטויים הבולטים לכך הוא ירידה של כמעט 40 אחוז בתוצר הגולמי לנפש (GDP). שיעור האבטלה ברבעון הראשון של שנת 2007 עמד על 24.3% מכוח העבודה, זאת לעומת 16.9% ברבעון הראשון של שנת 2000. בבצלם אומרים כי על אף ריבוי הגורמים המשפיעים על המצב הכלכלי, אין ספק שלהגבלות יש חלק ניכר בכך.
ענף התיירות הוא אחד המרכזיים שנפגעו קשות מהגבלות התנועה. אתרים רבים שהוקמו בשנים שבין הסכם אוסלו לפרוץ האינתיפאדה השנייה נאלצו לסגור את שעריהם, או לעבוד במתכונת חלקית ביותר. גם חקלאים סובלים מקשיים רבים, כאשר לעתים נמנעת מהם גישה לשדותיהם.
הדו"ח מתייחס גם לפגיעה בחיי המשפחות הפלסטיניות בגדה, שבעקבות קשיי המעבר ממקום למקום מוצאות עצמם מנותקות מקרוביהן. על פי הנטען, הפגיעה ביכולת לממש חיי משפחה היא משמעותית במיוחד עבור משפחות החיות במרחב התפר, בבקעת הירדן ובמרחב העיר שכם, הנתונים במצור.
פלסטינים במחסום חווארה (צילום: AP)
כך קרה למשל במקרה של ניעמה עלי סלאמה אבו זהרה מאזור שכם, המתקשה לבקר את בתה מאז שזו נישאה ועברה לגור עם בעלה בבקעת הירדן. היא מספרת: "יש לי ילדה בת 17 שהתחתנה ב-2003 עם בחור מהכפר ג'יפתליק. מאז לא הצלחנו לבקר אותה - לא אני ולא אף אחד מבני המשפחה שלי, אפילו לא בחגים. גם כשהיא ילדה את התינוק הראשון שלה לא הצלחתי להגיע אליה כדי לראות מה שלומה וכדי לראות את הנכד הראשון שלי. בסוף היא הגיע אליי חודשיים אחר כך.
"לפני שבועיים בערך היא ילדה את התינוק השני שלה. הלכתי למחסום והתפללתי לאלוהים שהחיילים יתנו לי לעבור אבל זה לא קרה. אמרתי לאחד החיילים שהבת שלי ילדה בניתוח ושכל מה שאני רוצה זה לראות אותה, התחננתי שייתן לי לעבור, אבל הוא לא הסכים. חזרתי הביתה ובכיתי מרוב עצב".
455 מחסומים פיזיים, 82 מאוישים
עיקר דו"ח בצלם מפרט את סוגי המחסומים בגדה, מתאר את ההגבלות והאיסורים המוטלים על התושבים וממפה את פיצול הגדה שנוצר לטענת הארגון. בבצלם מונים מספר אמצעים פיזיים, שבאמצעותם מגבילים כוחות הביטחון את תנועת הפלסטינים, בהם: סוללות עפר, קוביות בטון, סלעים או תעלות שנועדו לחסום דרכים. על פי הדו"ח, ביהודה ושומרון קיימים 455 חסימות מסוג זה.
בדו"ח מוזכרים גם המחסומים המאוישים, ש"הפכו לסממן הבולט ביותר של שגרת הכיבוש". על פי הנטען, מספר המחסומים הקבועים כמעט אינו משתנה, ועומד על 82, מתוכם 35 נקודות בידוק אחרונות לפני הכניסה לישראל ו-47 הממוקמים כמה קילומטרים הרחק מהקו הירוק. פרט לאלו, מוצבים מדי שבוע גם כ-150 מחסומים ניידים - כפול ממספר מחסומים אלה לפני כשנתיים.
מעבר למחסומים, בדו"ח מוזכר גם כי קיימת הגבלה נוספת על תנועת הפלסטינים, באמצעות איסור נסיעה על כבישים מסוימים בגדה, שמגיעים בסך הכל לכדי אורך של 312 קילומטר. בחלק מכבישים אלו נאסרה על הפלסטינים אף חצייתם.
במקביל לכך, נסללים עבור הפלסטינים כבישי "מרקם חיים" בין מקומות שונים בגדה. אלא שעל פי הדו"ח, אלו למעשה מסייעים לשליטה על תנועות הפלסטינים, "תוך הרחקתם מהכבישים המרכזיים בגדה, והפיכתם ל'כבישים ישראליים' דה פקטו".
ענישה קולקטיבית
בדו"ח בצלם נכתב: "למדינת ישראל הזכות ואף החובה להגן על אזרחיה מפני כל איום על ביטחונם. הגבלות התנועה שישראל מטילה בגדה מוצגות על-ידי נציגיה כמענה הכרחי למטרות ביטחוניות מוגדרות, אך נראה כי גם לאחר שהצורך הביטחוני הזמני והממוקד חלף, הם החלו לשמש מטרות אחרות - בהן שליטה על תנועת כלי הרכב הפלסטיניים באופן שיאפשר הפרדה בינם לבין המתנחלים ושאר אזרחי ישראל בכבישי הגדה, וכן יכולת תנועה רציפה, מהירה ובטוחה, לכל היעדים הרלבנטיים לשגרת חיי המתנחלים.
"חלק ניכר מההגבלות נועדו לשרת אינטרסים פסולים אלו, ועל כן הינן בלתי חוקיות במהותן ולמפקד הצבאי אין כל סמכות להטילן. יתר על כן, גם לו ניתן היה לטעון כי כל ההגבלות נועדו לשרת אינטרס ביטחוני חוקי, הרי שעדיין, רבות מהן אינן עולות בקנה אחד עם עקרון המידתיות ועל כן הן בלתי חוקיות... בהתחשב בכך שמרבית ההגבלות מוטלות במשך שבע שנים ברציפות, אין מנוס מהמסקנה שמדובר בסוג של ענישה קולקטיבית, האסורה במשפט ההומניטארי הבינלאומי".
נוכח זאת, ארגון בצלם קורא למדינת ישראל "להסיר לאלתר את כל הגבלות התנועה הקבועות והגורפות, ובמקומם לרכז את מירב האמצעים הנדרשים להגנה על אזרחי ישראל לאורך הקו הירוק או בתוך שטח ישראל. כן יש לפעול לאלתר לקראת פינוי כל ההתנחלויות בגדה המערבית. עד להשלמת משימה זו, יש להגן על חיי המתנחלים תוך העדפת אמצעים המצרים את חופש התנועה שלהם ולא של הפלסטינים, תושביו המוגנים של השטח הכבוש.
"לפני כל הגבלת תנועה זמנית בתוך שטח הגדה יש לוודא שהיא אכן נדרשת בשל צורך ביטחוני לגיטימי, וכי הפגיעה הנגרמת בגינה לפלסטינים היא מידתית".
קביעות מופרכות
ממשרד המשפטים נמסר בתגובה לדו"ח: "הדו"ח אינו מתייחס לצורכי הביטחון הלגיטימיים של מדינת ישראל, העומדים בבסיס ההגבלות. נראה שלדעת מחברי הדו"ח 'חלק ממהגבלות נותרו על תילן גם לאחר שהצורך הביטחוני חלף והן משמשות למטרות פסולות' - אך קביעה זו מופרכת מהיסוד.
"מאז שנת 2000 מתמודדת ישראל עם מתקפת טרור עזה וחסרת תקדים. הגבלת חופש התנועה נובעת מכך שהטרור הפלסטיני פועל מתוך האכלוסייה ובחסותה, תוך הפרה חמורה של המשפט הבינלאומי. למרות הצרכים הביטחוניים, נעשים ניסיונות להקל על האוכלוסייה ככל שניתן, ובמיוחד בתחום הרפואי.
"החסימות ביהודה ושומרון לא נועדו לביתור הגדה אלא לצרכים ביטחוניים בלבד. בעזרת מחסומים אלו סוכלו בשנים האחרונות עשרות ואף מאות פיגועי חבלה. בהתחשב ביעילותם, הרי שהמחסומים מהווים פגיעה מידתית באוכלוסייה הפלסטינית.
לעניין הגבלת התנועה בכבישים מסוימים - הרי שמדובר בכבישים ספורים, בהם קיים צורך ביטחוני מובהק. בהקשר זה לא צוינה בדו"ח הגבלת הנסיעה על ישראלים בכל האזורים המוגדים כשטחי A. הטענות בנוגע לכבישי 'מרקם חיים' שנועדו כביכול להפיכת כבישים אחרים ל'ישראליים' אינה נכונה. כבישים אלו נסללו - תוך הקצאת משאבים רבים - כדי להחליף צירים שנותקו על ידי גדר ההפרדה".
לפנייה לכתב/ת 
