שתף קטע נבחר

גול עצמי

הסקר גבר על השכל, ונתניהו נכנע לתחושה. עכשיו הוא נתקע עם תדמית בעייתית - ועם פייגלין

מי שרצה לתפוס טרמפ על אחוזי ההצבעה הנמוכים בליכוד כדי לנגח את נתניהו ואת הבחירות, צריך לחפש לעצמו טרמפ אחר. גם מי שביקש לטעון החל מהלילה כי הליכוד הפך למפלגת ימין קיצוני, רצוי שיסתכל במראה ויהיה ישר עם עצמו: בלילה הזה, דבר לא נשתנה מלילות פריימריז אחרים בליכוד.

 

אחוזי ההצבעה ממוצעים, ואפילו אחוזי התמיכה להם זכה משה פייגלין מזכירים קצת ימים עברו. למי ששכח, בדצמבר 2005 הוא גרף כ-13 אחוזים. וזה היה כשגם סילבן "הנוטש" שלום התמודד על הבכורה, ולא התעדכן על המירוץ מעבר לים. הפעם, פייגלין קיבל כשמונת אלפים קולות, כשכל מי שלא רצה להצביע ביבי אבל טרח להגיע לקלפי - הצביע לו. במונחים של מספרים מוחלטים, פייגלין לא קיבל יותר ממה שכולם ידעו או חשבו שיש לו.

 

הצרה של נתניהו הלילה היא לא התוצאה, אלא התדמית של הבחירות ושל

 המפלגה. מי שלא רוצה בטובתו - וזה מינוח מעודן - יאמר שלו היה גורף 90 אחוז, התנועה הייתה הופכת לביביסטן. במצב הנוכחי, אומרים אותם "חובבי" ביבי, זה ליכודיסטן. או במילים אחרות: מה שהוא לא יעשה, כמה שהוא לא היה מקבל, נתניהו במלכודת; מהבחירות האלה הוא לא יכול היה לצאת אלא רע.

 

בטענות, למען האמת, יכול נתניהו לבוא רק אל עצמו. ההחלטה לקיים את הבחירות באמצע הקיץ, בעיצומו של החופש הגדול, וכשהיריב העיקרי נוטש את שדה הקרב כבר בהתחלה ומשאיר את הזירה ליו"ר המכהן ולשני מועמדים הזויים - היא רק שלו, של נתניהו. אז נכון שלו היה אריק שרון מוביל את המהלך הזה, היו אומרים עליו שהוא קוסם, ומשווקים אותו כמלך הפוליטיקה הישראלית, שמסוגל לנטרל את יריביו תוך כדי שינה. אבל נתניהו לא צריך להסתמך על יושר; הוא היה צריך לפעול אחרת, לדעת מראש שסילבן שלום לא ימהר להיכנס לקרב שממנו היה יוצא בהפסד בכל מקרה.

 

אבל הסקר גבר, כך נראה, על השכל, ונתניהו נכנע ללחצים ולתחושה

 שאפשר לגמור את הסיפור הזה אחת ולתמיד, וגם לנטרל את סילבן ולהושיב אותו בפינה, כמו שמושיבים ילד קטן ורועש שמחפש לשבור את הכלים ולעשות בלאגן. התרגיל של נתניהו נכשל, וכעת הוא נתקע עם פייגלין. החל מהבוקר, הוא יצטרך לעשות הרבה שמיניות באוויר כדי לשנות את התדמית שנוצרה שוב, תדמית לפיה הליכוד שבוי בידיים של חבורת אנשי ימין קיצוני.

 

בסופו של דבר, בשורות גדולות אין הלילה, וגם לא הפתעות. נתניהו ניצח, פייגלין רץ שוב ונכשל, ודני דנון זכה לכמה איזכורים בתקשורת. בעוד כמה ימים, אף אחד לא יזכור שהיו בחירות בליכוד. אף אחד גם לא יזכור כמה אחוזים קיבל פייגלין. מה שכן, כולם יעקבו לראות אם נתניהו ואנשיו יעמדו במילתם, וינסו להדיח מהמפלגה את משה פייגלין ומיכאל פואה, ויותר מעניין - כיצד בדיוק. ואחר כך, כשהמהלך ייגמר - מי בכלל יזכור שבאוגוסט החם והלח של 2007, בנימין נתניהו אישרר את העובדה שהוא יושב ראש הליכוד? בשביל זה לא היינו צריכים בחירות. אפשר היה לקפוץ ישר לסיבוב ההתכתשות הבא בתנועה.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
שמיניות באוויר: נתניהו
צילום: ירון ברנר
הועמד בפינה: שלום
צילום: דודי ועקנין
מומלצים