על היין: ראיון עם ישראל איבצן
שגיא קופר פגש את ישראל איבצן, מנכ"ל יקבי כרמל בשנתיים האחרונות, לשיחה על מצבו של היקב, על ההתפתחויות בשוק היין המקומי ועל אהבה ליין
הלימיטד של 2004 בודאי לא בומבסטי כמו ה- 2003, מעט יותר "אלגנטי", אבל הוא עדיין יותר קרוב לצד האוסטרלי של האלגנט, מאשר לצד הצרפתי. זהו יין בעל צבע כהה, סגול-אטום ומרוכז. באף יש שמץ של ירוק – אולי אקליפטוס - אחר כך פרי סגול כהה ומאוד מתוק, עם שפע של דובדבנים. הפה חלק, מתקתק, לא מאוד כבד ובסך הכל נעים. סיומת בינונית, מתובלת, עם טאנינים בינוניים פלוס, טובים. הוא יראה מצוין בעוד שנתיים – שלוש, אבל לא הייתי מותח אותו מעבר ל- 2012. 14% אלכוהול (16/20).
ישראל איבצן הגיע לכרמל ב-2005 לכהן כיושב ראש אגודת הכורמים – יו"ר כרמל, למעשה. קצת יותר משנתיים אם כך שהוא ב"מערכת" של מה שהוא היקב הגדול במדינה. לפני כשנה הוא הדיח את מנכ"ל היקב דאז, משה מרון, החליף את מנהל השיווק ומספר בכירים אחרים והיום הוא מכהן בתפקיד הכפול של יושב ראש ומנכ"ל היקב. עכשיו, שנתיים אחרי שהוא בתפקיד, וממש עם תחילת בציר 2007, ביקשתי לשמוע ממנו מה שלום היקב "שלו", איך עברו עליו השנתיים האחרונות ואיך הוא רואה את שוק היין הישראלי.
"ההישג הגדול שלי בשנתיים האחרונות", אומר איבצן, "הוא ללא ספק שינוי התרבות הארגונית של כרמל", מעניין לשמוע דווקא את זה, ממי שהוצנח ליקב כדי לשפר את מצבו הכלכלי. איבצן גאה מאוד בכך שיצר והוא מצליח לשמור על מה שהוא קורא "חיץ" בין בעלי המניות של החברה – אגודת הכורמים בעיקר, לבין פעילות החברה עצמה. יכול מאוד להיות שהעובדה שהוא לא צמח מתוך כרמל, לא היה חייב למישהו משהו ולא ממש "מפחד שיפטרו אותו", כהגדרתו, הקלה עליו מאוד ליצור את החיץ ולשמור עליו. בנוסף, "לצד צמצום במספר המנהלים ותתי המנהלים הצלחנו להעלות את התפוקה של היקב ולשפר את מצבו מבחינה פיננסית. המכירות", אומר איבצן, "עלו גם מבחינת היקפים וגם מבחינת שווי כספי".
הפיטורים והעזיבה של רבים ממנהלי היקב משתקפים בכך שההנהלה שלו כיום היא הנהלה צעירה למדי, שכפופה ומדווחת ישירות לאיבצן. "אני לא שולח אנשים למכוני אבחון", אומר איבצן, "אלא מעריך בצורות אחרות ומחפש את הטיפוסים שבראש ובראשונה שמים את טובת הארגון לפנים, ולא את הפוזיציה האישית שלהם". בסופו של דבר היקב מתנהל היום בשיווי משקל בין מחלקת השיווק והמחלקה הייננית, כאשר אחידות הגילאים והשפה מקלה על התקשורת ופיתוח המוצרים.
כרמל העבירה את שיווי המשקל לסדרה האזורית, אומר איבצן, כאשר התחלנו לדבר על המותגים השונים שלה. זהו חוד החנית של היקב, ושם תהיה ההשקעה בפרסום. בסדרה זאת מוכרים היום כ- 400,000 בקבוקים בשנה – שניים-שלוש אחוזים מתוצרת היקב – אבל יש לה ללא ספק השפעה תדמיתית חזקה. הפרייבט קולקשן – מותג ותיק ומאוד חזק בסופרים – הוא היום זה שמוביל כמותית ומספרית את היקב, ונמכר בקטגורית השלושה-במאה. הסלקטד, שהאמת שעבר השבחה ושדרוג בתקופה האחרונה, ממוקם בקטגוריית הארבעה במאה. גם איבצן – כמו יאיר לרנר, המנכ"ל המשותף של יקבי ברקן – מאשר שהישראלים קונים היום יין יותר יקר, תוצרת ישראל. כמה יקר? מחיר מדף ממוצע של כ- 25 שקל (לפי "ברקן"). מבחינת סוגי יין, הרי שמגמת הצמצום של יינות לבנים תמשך והיקב לא נוטע כרמים לבנים חדשים, אבל הוא כן נטע השנה 600 דונם כרמי איכות "אדומים", לאזורית וליתיר, כאשר בין הקברנה סוביניון והמרלו יש גם שיראז, זן הענבים ה"חדש", שהישראלים מתחילים לשתות ממנו.
הדבר שמעניין רבים מאוד מסביב ליקב הוא נושא הפיכתו לחברה בע"מ ועדכון תקנון האגודה, שלמעשה יאפשר את המהלך הזה. למהלך השלכה גדולה על תעשיית היין הישראלית, כיון שכרמל הוא לא רק היקב הגדול במדינה, אלא שהוא גם בעל הכרמים הגדול. בלעדיו, הענף כולו יהיה קרוב להתמוטטות.
"התקנון", אומר איבצן, "כבר מוכן כטיוטה שתוגש לעיון הממונים בקרוב". לאחר מכן הוא יובא לאישור חברי האגודה, ואז תהיה הדרך פתוחה לשינוי הסטטוס של הקואופרטיב בן 125 השנים. גם בהנחה שהתקנון יאושר – או שבית המשפט ידאג שיאושר – כרמל תפנה הלאה ותמשיך בתוכניות לצמצם את מרכזי הייצור של היקב, ולמימוש מה שהוא אולי הנכס המשמעותי ביותר שלה: היקב בראשון. איבצן רואה את היקב – שחלקו מיועד לשימור – כמרכז שיופנה למטרות מסחריות שונות תוך שימור ערכו ההסטורי והארכיטקטוני. "מרכז בילוי וקניות היסטורי", כמו שהוא קורא לכך, יהיה דבר שיתאים בהחלט למגמה העולמית של החייאת מבנים היסטוריים לא על ידי הפיכתם למוזיאונים, אלא על ידי שינוי הייעוד שלהם, תוך שמירה על ערכם.
באשר לשאר חלקי היקב, הרי שזכרון תהפוך למרכז הייצור של היקב, ייפתח עוד מרכז שישמש כמרכז ביקבוק, לוגיסטיקה וייצור תירוש ויהיה ככל הנראה בקיסריה וישמרו על מרכזי הייצור ביתיר ובדלתון. אלה, אגב, השקעות שעשה עוד קודמו של איבצן – דוד זיו – ומוכיחות את עצמן היטב היום. יקב כרמל הוא עוד דוגמא מצוינת לכך שיכולת השרידות של כל מפעל תלויה הרבה בחידוש ורענון ושללא השקעות טכנולוגיות, כבדות, לעיתים, אי אפשר להצליח. ההשקעות של זיו בבניית התשתית הלוגיסטית והיצרנית, סדרות היין החדשות והתדמיתיות והשינויים הארגוניים של איבצן, שהוא גאה בהם, ובצדק, משלימים זה את זה היטב.
ישנם מי שמכוונים אצבע דווקא כלפי כרמל ומאשימים אותה בכך שלא קיים היום גוף יצוא משותף ליקבים הישראלים ובכך שעדיין לא הצליחו למצוא, לא דרך לשתף פעולה בינהם, ולא מנהל חדש לגוף שאמור לנהל את פעילות הענף. כך או אחרת, מבחינת הפעילות הענפית, לישראל איבצן יש מעט מחמאות לענף היין, ויש לו לא מעט דוגמאות.
בפסח האחרון הביאה כרמל את יקבי אפרת (היום "טפרברג 1870") להוריד מהמדפים את התירוש שלהם, אחרי שבית המשפט פסק שעיצוב התווית של התירוש של אפרת דומה מדי לזה של המוצר של כרמל, הותיק הרבה יותר. הבקבוק של אפרת ובקבוק התירוש של כרמל עומדים זה לצד זה על שולחן בחדר הישיבות של היקב. "אני בא מענף המזון", אומר איבצן, "יש שם תחרות קשה, אבל דברים כאלה לא ראיתי. עניין התירוש הוא רק דבר אחד, מייצג, מאלה שראיתי בשנתיים האחרונות".
כשאני שואל מדוע לא הצטרפה כרמל בשעתו למאגד היצוא (גוף שאמור היה לפעול לקידום יין ישראלי בחו"ל), אומר איבצן שהוא לא יכול לפעול כנגד המפיצים שלו. "ציפיתי", אומר איבצן, "שיפנו למפיצים ולסוכנים של היקבים בחו"ל, יציעו להם להשתתף במיזם ולהיות חלק מהמאמץ. ברגע שהחוליה הזאת בשרשרת לא משותפת או לא מהווה חלק ממנה, איך רוצים שתהיה בכלל פעילות?" איבצן גם לא חסיד, בלשון המעטה, של שיתופי פעולה בין מתחרים: "מלבד התחרות המתבקשת, יש יותר מדי אינטרסים שונים בין היקבים", הוא אומר, "צורות הפצה ושיווק, כדי שהעניין הזה יצליח. אני הייתי מצפה שהמדינה היא זאת שתסייע לענף היין, אם עושים משהו כלל ענפי".
איבצן נראה היום רגוע ונינוח יותר מתמיד. לא, בשנתיים האחרונות הוא לא התאהב בכרמל, ובכלל, כל זה הוא לא עניין של אהבה. עכשיו הוא פה, ורק פה, וזאת העבודה שהוא יעשה בצורה הממוקדת והטובה ביותר. כשאני שואל אותו מהו היין שהוא מעדיף לשתות בבית, הוא מצביע ללא היסוס על יינות הסדרה האזורית. על השאלה של אילו יינות של המתחרים שלו הוא היה שותה לו לא היה בכרמל, הוא עונה באלגנטיות שבעצם, הוא לא ממש הכיר או שתה יין לפני שהגיע לכרמל, כך שהוא לא ממש יודע. מה שכן, הוא מוכן להודות שבטעימות בחו"ל התחבב עליו הפלור דה פרימוורה ("פרח אביב") של קפסאנס, יין מרשים לכל הדעות (שאגב מיובא לארץ, על ידי "בסט וויינס"), ומשהו מבורדו, סט. אמיליון. "סנט אקזופרי, משהו?". איבצן עדיין לומד על יין, הוא אומר, ובטעימת יין אין לו מספיק נסיון או ידע. יכול להיות, אבל אין ספק שטעם טוב יש לו.
שגיא קופר עורך את אתר היין "בקבוק ".
