לשרוד את החגים

ממקורות קוראי עיתונים, נודע לי כי קבוצת ישראלים תשלח לאי בודד ורדוף סכנות לשם תכנית ריאליטי בשם "הישרדות". ובכן, עלי להתוודות כי אני אכול קנאה בשל החופשה שקיבלו המשתתפים מארצנו המבעבעת בתקופת "לפני החגים".

מה בדיוק האתגר בלהקת קופי פרא צווחניים, לעומת ילד ברכבת עמוסה של ערב חג, המנסה את כל ארסנל הרינגטונים שלו מנהריה ועד רחובות? יערות טרופיים שורצי חיות טרף ותיקנים ארסיים? חה. נראה אתכם שבועיים בלי גן בסוף אוגוסט. אני מוכן לחלות בקדחת הדנגי, בטאי-זקס טרופי, לבלוע קרפדות רעילות ולהילחם בדו קרב עם הלוחם הטוב ביותר של כל שבט קניבלים. רק אל תשאירו אותי עם הילדים בבית אפילו יום אחד נוסף. מי שחושב שאני מגזים, מוזמן לסייר בעיי החורבות שהיו ביתי ברגע שאנשי מס רכוש יעזבו. אך אל דאגה, הכל יראה הרבה יותר טוב אחרי החגים.

המציאות בשלהי הקיץ נהייתה בלתי נסבלת. מדינה שלמה תקועה בהקפאה שאפילו גלי החום אינם מסוגלים להפשיר. ההפשרה תתרחש רק אחרי החגים. זה מתחיל במזג האוויר, בתחזית תמיד "הביל במישור החוף ובעמקים". האמינו לי, אין במדינה הזאת אדם אחד שיודע היכן העמקים האלו, אבל עד אחרי החגים, יהיה שם הביל. בסוף גם תציין החזאית כי "לידיעת הגולשים, גובה הגלים יהיה..." תמהני, כמה גולשים כבר יש, שמבזבזים עליהם מדי יום זמן יקר בפריים-טיים. מדוע לא יציינו עבור קהל קצת פחות נִישָתִי כי בקניונים ישררו תנאי מבצעים עד אחרי החגים? ועוד משהו, שמתם לב שהחזאיות תמיד בהריון? מה בדיוק קורה שם מאחרי המפה הסינופטית?

חוץ ממזג האוויר יש גם את הסליחות. משום מה יש כאלו הבטוחים שכדאי להעיר את הקב"ה כל יום בארבע לפנות בוקר, רק כדי לבקש ממנו סליחה. חטאנו לפניך, זה נכון. אבל רחם עלינו, הרי לא נצליח לעמוד בעוד עונה של "כוכב נולד".

מוכנים, היכון, רוץ!

בראש השנה, הפתעה. בונוס לכל עובדים, על יומיים חג קיבלנו ריבית-שבת בהצמדה. תרגום להורים שעוד לא הבינו: עוד שלושה ימים בלי גן. ואז הפרי המוזר הזה, רימון. כזה תכנון גרוע עוד לא ראיתי, מאיפה פותחים את זה? הבעיה שהילדים דווקא כן אוהבים, כך שלחולצות החג הלבנות ביקוש רב בקרב יצרני דגלים ביפן.

ולפני יום הדין עושים כפרות. לא אלו של מרגול, תרנגולות אמיתיות שילכו במקומנו לגיהינום. מה אלוהים יעשה עם כל כך הרבה תרנגולות? אולי ייפתח סניף של KFC - כפרה פרייד צ'יקן.

והנה מגיע יום כיפור. פעם שימש יום זה ליישור ההדורים בין אדם לחברו. כיום הוא משמש לעשיית חשבונות "מי היה צריך לבקש ממני סליחה ולא ביקש". אחר כך הולכים לבקש סליחה מאלוהים ובניגוד לשאר ימות השנה, כולם פתאום ילדים נורא טובים. החג הזה כבר מזמן איבד את ייעודו והוא משמש כיום לכמה מטרות משניות: ניפוח מוסף החג בזיכרונות של כתבים צבאיים גיבורים שאכלו לוף עם אריק ממערב לתעלה, לדרישה מהמגזר היריב לעשות "חשבון נפש" ולספירת הזמן לאחור עד עמוד 480 במחזור "רינת ישראל".

סוף סוף מגיע סוכות. אנשים לוקחים משכנתא לעשרים שנה, כמעט מתגרשים בגלל צבע השאלטרים באמבטיה ואז עוברים לחיות בחושה ליד הבית. בכל זאת אני אוהב את ריח הסתיו של סוכות. אני ממולל את עלי שיח ההדס, שכל מה שאפשר להגיד עליו זה שהוא "מריח בסדר" ותוהה מה גרם לחצי מבנות דורי במגזר להיקרא בשם זה (החצי השני הוא אפרת). גם החג הזה כבר לא מה שהיה. הנה, מאז ההתנתקות אפילו האתרוג כבר לא מריח אותו הדבר. מה שכן, החג הזה לפחות הופך את הביטוי "מנענע לולבים" לכשר למהדרין.

אז מה נשאר? שימחת תורה. זה חג רבותי. החג היחיד שאני יכול להתחבר אליו, להבין את מה שעומד מאחריו. ומה עומד מאחריו? שיגרה. שיגרה ארוכה עד חנוכה. אז היו שלום, תודה על הדגים, הרימונים, הערבות והלולבים ולהתראות אצל עודד מנשה בפסטיגל.

דברו אתנו אחרי החגים.