חינוך במזרח ירושלים, ממש לא חובה

שלא נטעה לחשוב, חלילה, שהעיר איננה מאוחדת.

אך התמונה האמיתית היא של הזנחה מתמשכת, תשתיות לקויות, תקציבים חסרים, שירותי רווחה עלובים והזנחת החינוך הציבורי הערבי – עדויות לכך שממשלות ישראל אולי איחדו את ירושלים בטקסים, אך במעשיהן הותירוה מחולקת.

מערכת החינוך העירונית במזרח ירושלים מספקת חינוך חובה וחינם רק לכמחצית מילדי האזור. לרבים מהפונים נמסר שהכיתות מלאות ואלפי ילדים במזרח ירושלים אינם רשומים לשום בית ספר. אבל במזרח העיר אין מחסור בכיתות לימוד. יש רק מחסור בכיתות לימוד ישראליות. הורים שלילדיהם לא נמצא מקום בחינוך העירוני נאלצים לשולחם לבתי ספר פרטיים. אלה בתי ספר המופעלים על-ידי כנסיות, הוואקף, האו"ם ועל-ידי גורמים פלסטינים שונים. הלימודים ברבים מבתי הספר הללו עולים כסף לא מבוטל.

עבור פקידי ממשלה הקוראים שורות אלה, אין כאן כל חידוש. הם יודעים היטב שמדינת ישראל מסרבת להשקיע את המשאבים הדרושים לירושלים המזרחית ותושביה. אבל ישראל הרשמית אינה מוכנה להודות בכך, וממשיכה לאחד את ירושלים בסיסמאות - ולחלק אותה במעשים. 

על ממשלת ישראל להחליט: אם ירושלים המזרחית היא חלק מבירת ישראל, תואיל ותבנה כיתות לימוד ותאפשר לילדי העיר להירשם לבתי ספר עירוניים ולקבל חינוך חובה וחינם כמו כל ילד בכל מקום במדינת ישראל. אם אינה רוצה לעשות זאת, עליה לאפשר לגורמים פלסטינים לשאת באחריות על כל המשתמע מכך. ממשלה שאינה מסוגלת להעניק חינוך ציבורי לעשרות אלפי ילדים ב"חצר האחורית" שלה לא יכולה לטעון לסמכות חוקית, מוסרית או פוליטית עליהם. ההימנעות המתמשכת מלספק חינוך ציבורי חינם לעשרות אלפי ילדים פלסטינים במזרח ירושלים חושפת את הפער בין ההתייחסות המעשית לרטורית.

הסירוב להעניק לילד את זכותו הבסיסית לממש את הפוטנציאל הגלום בו הינו פגיעה חמורה ביותר בזכויות הבסיסיות. בלי קשר לעתידה הפוליטי של העיר, יש צורך מוסרי, חוקי ופוליטי, לעצור את הטרגדיה המתמשכת במערכת החינוך של מזרח ירושלים.

אדוה רודוגובסקי היא רכזת הפעילות הציבורית בעמותת עיר עמים