שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    הזמרים משתמטים? שימו אותם בלהקה
    פעם הייתה לשחקנים-זמרים מסגרת מתאימה, בה יכלו גם לשרת ולתרום - וגם לתעל את כישרונם הבימתי
    בשבועות האחרונים גאתה הביקורת הציבורית כלפי המשתמטים, או נכון יותר כלפי שדרת האמנים החדשה שלא פקדה את יחידות צה"ל השונות. באיחור של מספר שנים התברר כי שחקנים מוכשרים, כמו אושרי כהן ואיתי טירן, ומוזיקאי כישרוני כמו עברי לידר, וכן רבים ממשתתפי העונה האחרונה של "כוכב נולד", לא השלימו את שירותם הצבאי והשתחררו מצה"ל בטרם מלאו שלוש שנים לגיוסם.

     

    לא צריך להיות פטריוט קנאי כדי לחוש תרעומת על המשתמטים. התגובה הקשה נובעת לא מתוך מניעים לאומיים, אלא מתחושת התסכול בקרב צעירים רבים - שהתגייסו לשירות צבאי מלא, שירתו ביחידות קרביות, סיכנו את עצמם וראו את חבריהם הטובים נהרגים לנגד עיניהם - על היעדר השוויון בין אלה ששירתו לאלה "שעשו לביתם" ופיתחו קריירה. מכאן נבע הכעס על כוכבי הסרט "בופור", שלבשו מדי צבא בשעת הצילומים, אך במציאות עשו הכל כדי לחמוק מהם. מכאן נבע הכעס על כוכבי "כוכב נולד", שהפכו למודל חיקוי לנוער ולסמל של הצלחה, בעוד שבני גילם שוכבים בשוחות ובג'בלאות.

     

    ובכל זאת, קשה להתחמק מכך שהצבא יכול היה, אילו רצה, למצוא לאותם שחקנים-זמרים מסגרת מתאימה, בה יכלו גם לשרת ולתרום - וגם לתעל את כישרונם הבימתי. הייתה כבר מסגרת כזו בעבר: קראו לה להקה צבאית, והיא אפשרה להרבה מאוד נערים צעירים, שהשירות הקרבי לא התאים ליכולותיהם, לנתב את עצמם אל השירה, המוזיקה והמשחק. בלי להקה צבאית לא היינו זוכים להכיר אמנים רבים כמו שייקה אופיר, חיים טופול, יוסי בנאי, אריק איינשטיין, שלום חנוך ושלמה ארצי, ששירתו בלהקות השונות אשר היו חלק מנוף הילדות של רבים מאיתנו. יתרה מכך: האם כל אלה ושאר משתתפי הלהקות הצבאיות היו יכולים למצוא את עצמם מחוץ ללהקה, כשהם משרתים בתוך המסגרת הצבאית הנוקשה? אני בספק.

     

    אמנים מעצם טבעם נוטים לשתי תכונות מרכזיות: אינדיבידואליזם ופציפיזם. לאמן קשה למצוא את עצמו בתוך קבוצה של אנשים, הדורשת ממנו כי ישיל מעליו כל יצירתיות, יהיה חלק אורגני מתוך קבוצה, יילחם בשמה ואף יהיה נכון להקריב את חייו למענה. האמן הוא גם מטבעו ביקורתי, ואינו מוכן לקבל מוסכמות מובנות מאליהן. התפישה הביקורתית הזו היא שמובילה אותו למחוזות של יצירה שבאמצעותן הוא מנסה - לרוב ללא הצלחה - לצאת כנגד הקונצנזוס הקיים בחברה שבה הוא חי. חלק גדול מהאמנים גם מחזיקים בעמדות פציפיסטיות, היוצרות אצלם דיסוננס שמקשה עליהם עם גיוסם לאחוז בנשק ולצאת למלחמה בשעת הצורך. לכן, אין זה מקרי שרבים מהאמנים החדשים התגלו כמשתמטים, כאשר בניגוד לקודמיהם, להם לא הייתה האפשרות לשרת באחת הלהקות הצבאיות שפורקו בסוף שנות השבעים.

     

    אני תומך בהשבתן של הלהקות הצבאיות אל קדמת הבמה. יהיו רבים שיגידו
    כי מדובר ברעיון אנכרוניסטי, אך הוא לא יותר אנכרוניסטי מכך שתחנת שידור מרכזית (גלי צה"ל) תוחזק על-ידי הצבא. ללהקות הצבאיות היה משקל נרחב בעידודם של החיילים והציבור בימי משבר, והן ביטאו בשירים אהבת מולדת לצד הצגת עולמו של החייל הבודד ש"רוצה בסך הכל לחזור הביתה בשלום". הם גם היו בית-הספר הטוב ביותר למשחק, שירה ומוזיקה, וכן תשתית נאה לפיתוח התרבות המקורית העצמאית.

     

    הקמת הלהקות הצבאיות מחדש עשויה לתת פתרון לפחות לחלק מהמשתמטים. אלה, במקום לעזוב את הצבא עם גיוסם, מוכתמים על-ידי החברה - יוכלו לשרת שירות מלא במסגרת שתסייע להם להשתלב ותאפשר להם לתרום את תרומתם לצבא ולמדינה.

     

    הכותב הוא מנכ"ל הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים