העוני הגדול הוא ערבי
היהודים יוצאים מהעוני - הערבים שוקעים בו עמוק
לפי דו"ח העוני הממצה שפרסם אתמול הביטוח הלאומי, שיעור המשפחות היהודיות העניות ירד מ-16% בשנים 2004 ו-2005 ל-14.7% בשנה שעברה, ומספרן פחת בכ-15 אלף. באותו הזמן עלה שיעור העוני בקרב המשפחות הערביות מ-50% ל-54%, ומספר המשפחות הערביות העניות גדל ב-20 אלף. היהודים יוצאים מהעוני - הערבים שוקעים בו עמוק: לפני שלוש שנים היוו המשפחות הערביות כ-31% מכלל המשפחות העניות בישראל. אשתקד עלה משקלן ל-36%.
דוח העוני
העוני "התייצב", הפער גדל
יעל ברנובסקי
לפי נתוני המוסד לביטוח לאומי, שיעור העניים בישראל ירד ב-0.2 אחוזים בשנת 2006. עם זאת, דווקא מספר הילדים העניים גדל, והפער בין השכבות הגבוהות לנמוכות הולך ומתרחב
בספירת מספר העניים הכולל, התמונה קיצונית אף יותר: אחוז האזרחים הערבים העניים מתקרב ל-50% מכלל האוכלוסייה הענייה בישראל - לעומת 40% בשנת 2004. זו תוצאה של הדמוגרפיה: המשפחה הערבית הענייה מונה יותר מ-5 נפשות; המשפחה היהודית הענייה מונה יותר מ-3 נפשות.
הגידול בעוני הערבי משתקף בגידול בעוני בקרב הילדים: למשפחה ערבית ענייה כ-2.7 ילדים (בממוצע), למשפחה יהודית ענייה רק 1.4 ילדים. לכן, ככל שעולה משקל הערבים בקרב העניים, כך גם מועצם העוני בקרב ילדי מדינת ישראל.
ב-2004 היו בארץ 714 אלף ילדים עניים, 335 אלף מהם ילדים ערביים - 47%. ב-2006 היו בישראל כ-800 אלף ילדים עניים, מהם 420 אלף ילדים עניים ערבים - 52% . בשלוש שנים האחרונות מספר הילדים העניים הערביים קפץ ב-25%, ואילו מספר הילדים היהודים החיים במשפחות מתחת לקו העוני ירד במקצת. שניים מכל עשרה ילדים יהודים חיים במשפחה שהכנסתה נטו נמוכה מקו העוני. שישה מכל עשרה ילדים ערביים חיים במשפחות עניות.
הפרצוף הערבי של העוני מתבטא גם בגידול הלא-צפוי באחוז המשפחות העניות עם מפרנס אחד. מניתוח דו"ח העוני מתברר שיציאתו של ראש משפחה ערבי לעבודה לא מחלצת אותו מן העוני, היא רק משנה את הסטטוס הרשום שלו - ממקבל קצבה למועסק. בשנת 2004 היו 139 אלף משפחות עניות שראשן עבד וניסה לפרסן בכבוד את המשפחה, אך לא הצליח בכך בשל ההכנסה הנמוכה מהעבודה. ב-2006, לאחר הירידה באבטלה וההפעלה המוגברת של מיני תוכניות הכשרה והשמה, עלה מספר המשפחות העניות שראשן עובד ל-162 אלף - גידול של 16.5%, רובו ככולו במגזר הערבי.
ככל שהעוני בישראל נעשה יותר ויותר "של הערבים", כך הוא נעשה גם "עוני של העובדים". כשיהודי מוצא תעסוקה, התשלום תמורתה מספיק כדי להעלות את המשפחה מעל לקו העוני. במגזר הערבי מתחולל הליך הפוך. המצטרפים החדשים למעגל התעסוקה מרוויחים כה מעט שאין בפרנסתם כדי להגדיל את הכנסת המשפחה עד כדי חילוצה, ולו בשקל אחד, מעל לקו העוני.
באג'נדה החברתית שאימצה ממשלת אולמרט, על פי ההמלצות של המועצה הלאומית לכלכלה בראשותו של פרופ' מנואל טרכטנברג, נקבע יעד של הגדלת שיעור התעסוקה בגילאים 25 עד 64. הכוונה להגדיל עד 2010 את מספר המועסקים במשק ל-72% (בערך) מכלל האוכלוסייה בגילים אלה, מ-69% כיום. זו תוספת של כ-90 אלף עובדים, מעל לגידול הטבעי. חצי מהמועסקים החדשים אמור להחליף את העובדים הזרים.
האם השיפור בתעסוקה יגרור אחריו גם הפחתה בעוני? זה לא יקרה בלי שהמדינות הממשלתית תחדל לדבר בהכללות ולהשתמש בנוסחות נטולות-דמוגרפיה ולא תתמקד במקום שבו מצוי חלק הארי של "העניים העובדים": המגזר הערבי, ואחריו - במרחק ניכר - המגזר החרדי. המדיניות ה"פרו-אקטיבית" עליה המליץ פרופ' טרכטנברג צריכה להיות מותאמת לצרכי הקהילות הספציפיות שאת גורלן הכלכלי נועדה לשפר. אם השינוי היחיד שיקרה עד שנת 2010 יהיה החלפת עובדים זרים בעובדים ערבים-ישראלים באותו השכר, הגידול בעוני הערבי יימשך, על אף הגידול בתעסוקה.
אפשר להמשיך להתעלם מהנתונים ולשדר בערוצי הטלוויזיה השונים את התמונות השחוקות של תורים לחבילות מזון במקומות ישוב יהודיים. אך זו העמדת פנים והפנית זרקורים מלב הבעיה לצידיה. העוני אצל היהודים, שלא היה דרמטי גם לפני שנתיים, מצטמצם בהדרגה. העוני הערבי, שהיה טרגי בעבר, כבר הפך למשבר.
לפנייה לכתב/ת 
העוני הערבי הפך למשבר
צילום: גבי מנשה
מומלצים
