ערב חג, ובדידותו היכתה בו במלוא העוצמה
כבר היה לו ברור שלא ייסע להוריו, הוא החליט מבלי שהגיע להחלטה. הוא לא יוכל לשאת את מבטה של אמו כשהוא מגיע לבדו, את ערב החג שבו כולם עם בנות הזוג שלהם והוא, כבכל אירוע חגיגי, לבדו. אמו לא שאלה, די היה לו במבטה
הוא "משך" את יום העבודה ככל שיכול, קבע לעצמו עוד ועוד מטלות וביצע אותן במלוא הרצינות. ערבו של החג - ראש השנה הוא אולי היום היחיד בשנה בו הוא מתאמץ לאחר את יציאתו מהעבודה, טוב אולי גם ביום הולדתו. גם בשעה מאוחרת של ערבו של החג עדיין לא החליט אם יילך לבית הוריו. כשחשב על האפשרות התעוררה בו חימה עזה.
תוך כדי ביצוע המטלות השונות חשב על כך שיעבור בסופר הקרוב לביתו וירכוש מספר מצרכים ויכין לעצמו ארוחת חג יחסל שני בקבוקי יין וימהל אותם עם עראק או כל מה שיש כך שיוכל לחוש במלוא העוצמה את הכאב ואולי גם לא לאפשר לכאב באמת לגעת בו.
ערבו של החג - היום שבו בדידותו היכתה בו בעוצמה הרבה ביותר, ביום זה הוא חש את חסרונה של בת זוג באופן הריק ביותר. בשאר ימות השנה הצליח להקהות את הכאב, פגש חברים, עשה ספורט, ביקר בני משפחה, יצא לדייטים, זיין פה ושם, השתכר, וכמובן עבד והרבה, מילא עצמו בכלום. אבל לריק הזה יש תכונה עיקשת שהוא נדבק ולא עוזב, ככה זה.
למרות הכאב שמילא כל חלל בגופו הוא חייך, בירך את אלה שיצאו לביתם והפנו כלפיו בחיוך שאלה מדוע איננו יוצא ומה יעשה בערב. במיוחד חש את הזעם ממלא אותו כשדפנה שאלה אותו מה התוכניות שלו לערב. כל כך רצה לומר שהיה רוצה לבלות את ערב החג איתה, כשהם סועדים ממיטב מאכליו. אבל הוא כבש את תשוקתו ורק חייך אליה, "כנראה משפחה", ענה ביובש.
בטרם תמלא את עיניו לחלוחית מסגירה אמר שעליו לסגור עוד מספר עניינים ולעוף הביתה. היא הפנתה את גבה וצעדה אל היציאה, נושאת איתה את התקווה לערב שונה.
כבר היה לו ברור שלא ייסע להוריו, הוא החליט מבלי שהגיע להחלטה. הוא לא יוכל לשאת את מבטה של אמו כשהוא מגיע לבדו, את ערב החג בו כולם עם בנות הזוג שלהם והוא, כבכל אירוע חגיגי, לבדו. אמו לא שאלה, די היה לו במבטה. אביו עסוק בקריאת הברכות ולא כל כך התעניין בו. אז זהו, הוא יישאר בדירתו, יבשל, יישן, יתעורר לקראת הערב, יאכל ישתה והרבה, ישתכר, יבכה ואולי לא, יצחק, יעשן וינסה להירדם.
בעודו עירום חיפש אחר ספר הבישול המועדף
כשהגיע לדירתו הסיר מעליו את בגדיו, הניח לאזנבור להתאמץ כשהוא שר Hier encore, ובעודו עירום חיפש אחר ספר הבישול המועדף. למרות שהכין את המתכון עשרות פעמים נדרש לו הספר וההוראות המדויקות של בני סיידא להכנת רוסטביף עם רוזמרין ופלפל.
הנייד רוטט, הוא רואה על הצג את מספרה של אמו, הוא עונה וקולו איננו מסגיר את העצב שחש. היא שואלת לשלומו, הוא יודע שהיא מחפשת את הצוהר בעדו תוכל להחדיר את שאלתה - האם יגיע. הוא לא מנדב מידע, היא עצובה, הוא לא מצליח להתגבר על כעסו, רכותה מגבירה את כעסו והוא אומר שלא יגיע. הוא לא מחכה לשאלתה, החליט להקל עליה. היא מאוכזבת, אומרת שאם בכל זאת יחליט, המנה שלו שמורה לו. "נדבר בערב", הוא אומר.
הוא מחפש את מוט המתח ומסובב אותו בין משקופי הדלת, הוא מתחמם ומתחיל לספור את העליות. בין סט לסט הוא מתחיל בהכנת ארוחת הערב. הוא מביט מבעד לחלון המטבח, מנסה ללכוד בעיניו דמות איתה יוכל לתקשר, מישהי איתה יוכל להפיג את בדידותו, אפילו לערב אחד, אפילו בפנטזיה. מסביב רק חבלי כביסה ריקים. לאחר שהכין את המצרכים ונותר לו רק להכניסם לתנור להכנתם, ומשסיים את הסטים על המוט, התקלח ושתה כוסית עראק - חייבים להתחיל את הערב מתישהו. הוא נשכב עירום באפיסת כוחות על מיטתו ונרדם.
הביט בנייד ולא ראה מספר שיחלצו מבדידותו
כשהתעורר כבר ירד הערב. הוא קפץ ממיטתו, הפעיל שוב את אזנבור שקולו המלנכולי מילא את הדירה, הביט בנייד ולא ראה מספר שיחלצו מבדידותו. הוא החליט שייצא לרוץ ולא יתחמק ממשימת הכושר הקבועה. התלבש, סגר על חזהו את מד הדופק, חימם את ברכיו ואת גבו ומתח את שרירי רגליו. יצא לרחוב השומם מאדם אך לא מאווירת החג. הוא רץ במסלולו הקבוע ברחובות העיר, רחובות שהתמלאו בניחוחות מאכלי החג. הניחוחות שיכולים היו לעורר בו תחושות נעימות בימים רגילים רק החריפו את העצב שחש. הוא הגביר את מהירות הריצה, כמי שמנסה להתגבר על כאב אחד בכאב מסוג אחר. מסוגל היה לזהות את סוגי התבשילים על פי הריחות שהדיפו מרפסות הבתים, הריחות שבכל נשימה צרבו את ריאותיו והעצימו את הבדידות.
הוא רץ ורץ והדופק עלה, חלפו להן 40 דקות של ריצה וניחוחות תבשילים מעדות שונות, הוא חזר לדירתו נוטף זיעה ומותש. בטרם יפנה למקלחת הניח את נתח הסינטה שהיה מרוח בחמאה, פלפל ורוזמרין על רשת צלייה והכניס לתנור שחומם מראש בדרגת החום הגבוהה ביותר. לא יותר מ-20 דקות, מקסימום 30. בינתיים הכין פירה והוסיף למרכיביו גבינה מגוררת ומעט קינמון. פתח לעצמו בקבוק יין, מזג לכוס, לגם והמשיך.
הניחוחות שעלו באפו בעת הריצה החזירוהו לשכונת ילדותו, שם בערב החג היו כל ילדי השכונה יורדים לבושים חגיגית וכולם הלכו לבית ראש המשפחה וחגגו יחד. עבורו מפגשים אלה היו טעונים חוויות לא נעימות, הוא בחר שלא להיכנס לכך שוב, הרי כבר החליט שלא ידוש בעבר שמובילו בכל פעם מחדש לאין מוצא.
מתוך גלריית כרטיסי הברכה האלקטרוניים J-cards
הוא התקלח במים קרים, שציננו את חום גופו. כשיצא מהמקלחת הביט בצג הנייד וראה שדפנה התקשרה. הוא מיהר להאזין להודעה, היא ביקשה שיתקשר. מיד חייג אליה, היא ענתה. "אני לבד בדירה, החלטתי לא לנסוע להוריי, בא לך לחגוג יחד?" שאלה.
הוא חשב על כך שבערב זה יהיה לסינטה טעם שונה, למרות שהכין את המתכון עשרות פעמים באותו אופן בדיוק.
- דרור אלרון הוא פסיכותרפיסט וסקסולוג.
לקריאת מאמרים של דרור בנושא מיניות
לפנייה לכתב/ת 
