הרב עובדיה על ראש שמחתנו
הסומק חזר ללחיינו והסיכוי לאחדות לחיינו. לא, לא נחתם הסכם שלום אך בפסיקותיו האחרונות סלל הרב עובדיה דרך חדשה להתקרבות אפשרית בין הציבור החילוני לבין הציבור החרדי
בשבועות האחרונים חזרה התקווה לליבנו, הסומק ללחיינו, והסיכוי לאחדות לחיינו. לא נחתם הסכם שלום עם סוריה, לא שורטטה מפה מוסכמת לחלוקת הארץ בינינו לפלסטינים, ולא נמצאה תרופה למחלת הסרטן. האחראי לכך הוא הרב עובדיה שבשתי פסיקות שאינן מדירות שנה מעיני חילוניים צרופים, השפיע מיידית על כיוונן של פסיקות נוספות חשובות פי כמה. מה הן פסיקות אלו? מה חשיבותן? להיכן הן מובילות?
הפסיקה הראשונה של הרב עובדיה היתה אישור למכירה זמנית של האדמה החקלאית בישראל לגוי בשנת השמיטה הבאה עלינו לטובה. לכאורה אין בכך חדש. אך, נוכח ההתנגדות העיקשת של גופים רבניים מכל גווני הקשת, נדרשה החלטה של רב בעל יוקרה ומעמד אישי גבוה מאוד כדי לאשר את 'המכירה'.
ההחלטה השנייה של הרב עובדיה קשורה בהגבלה מסוימת על מנהג ה'כפרות' - מנהג המתאים יותר לעובדי כוכבים ומזלות מאשר ליהדות המונותיאיסטית של הנביאים הגדולים. למען הצדק ההיסטורי חובה לציין כי לכל אורך ההיסטוריה של הפסיקה נמצאו רבנים שהתנגדו למנהג הכפרה, ואכן כיום יש הנותנים כסף לצדקה במקום הנפת התרנגול.
החלטות אלו משדרות שגם בציבור הדתי 'חרדי' קיים זרם גדול וחזק בעל התכוונות אמיתית לתת מענה עדכני לאתגרים חדשים שלא עמדו בפני חכמי המשנה והתלמוד. אולם יש להן חשיבות נוספת: בציבור החרדי, כמו בכל ציבור קיצוני, קל מאוד לקבוע החלטות קיצוניות, קל להעמיק פערים ולבנות חומות. לעומת זאת, זרמים פשרניים נתונים בדרך כלל לגינוי ונידוי. הרב עובדיה נדרש לאומץ אישי רב כדי להורות הלכות ליברליות לציבורים הרחבים שמאזינים לכל מוצא פיו, וממלאים אחרי קביעותיו ללא הנד עפעף.
אין אלו הפעמים הראשונות שהרב עובדיה נוקט בגישה ליברלית (הגדרה שכנראה לא יסכים עימה): כבר בהיותו רב ראשי קבע כמה הלכות מתקדמות שהיום הן נכס צאן ברזל. יש להבדיל בין התבטאויות לא מוצלחות של הרב עובדיה לבין פסקי ההלכה שלו. כפוסק - דומה לו היה הרב גורן ז"ל - הוא אחד האמיצים ביותר. בפסיקותיו, הוא משמר מסורת פסיקה אמיצה וליברלית של רבנים ספרדים שקדמו לו כמו הרב עוזיאל , הרב חיים דוד הלוי והרב משאש.
חשוב שפוסקים כמו הרב עובדיה יקבלו הד חיובי בציבוריות ולא רק מקלחות צוננים, אף שלעתים הוא זוכה בהן בדין.
עלינו לקוות כי קביעותיו האחרונות של הרב עובדיה, ש'עברו' בשלום יחסי, מציינות נתיב חדש בהתקרבות אפשרית בין הציבור החילוני לבין הציבור החרדי, בין הפלגים הרבים של הנהר היהודי, בין מאמינים ושאינם מאמינים, בין המשפט העברי למשפט המדינה, בין העבר המופלא של עמנו לבין העתיד הלוטה בערפל.
שומה על כולנו, מאמינים כחילוניים, להעמיד בראש שמחתנו קביעת הלכות ליברליות כמו הקביעות האחרונות של הרב עובדיה.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
