חוק עם הרבה חולשות

שבוע בדיוק לפני שנודע על קריסת המכרז של המדינה, נתן בית הדין לחוזים אחידים את פסק דינו ביחס לחוזה האחיד שבאמצעותו התקשרה החברה עם לקוחותיה. בהקשר הספציפי זה נראה כמעט כמו בדיחה גרועה.

אחרי כשנתיים של התדיינות הפיק בית הדין לחוזים אחידים מסמך ארוך ומפורט, שכלל לא ברור איזו משמעות תהיה לו. שכן, אפילו אם חברת המכרז של המדינה תירכש על ידי גורם כלשהו, הרי לפחות לגבי חלק מהצרכנים שרכשו מוצרים כשהחברה היתה עדיין פעילה הוא לא יהיה בהכרח מחויב לפעול על פי מה שפסק בית הדין.

האמירה הקודמת עלולה להפתיע, אך היא פועל יוצא של המצב המשפטי הנובע מלשון חוק החוזים האחידים. נתחיל בכך שהחוק קובע, כי כאשר בית הדין לחוזים אחידים מבטל סעיף מקפח בחוזה אחיד או משנה אותו, הביטול או השינוי חלים רק על החוזים שנחתמים אחרי החלטתו – ולא על כל החוזים הפעילים באותה עת.

נכון שבית הדין רשאי להחיל את הביטול/שינוי גם על חוזים קיימים שטרם בוצעו במלואם, וכן לקבוע באילו תנאים יתבצע הדבר – אך באותו פסק דין לגבי החוזה האחיד של המכרז של המדינה לא נאמר דבר וחצי דבר על החלה רטרואקטיבית של החלטתו. מכאן עולה, איפוא, כי עד שייאמר אחרת (פסק הדין הזה אינו סופי, ותיתכן השלמה שלו), החוזים הקיימים ימשיכו להכיל סעיפים מקפחים – כשהישועה בעניין זה לא תבוא מבית הדין לחוזים אחידים.

זאת ועוד. גם אם תירכש החברה, הרוכש החדש לא יהיה מחויב להשתמש דווקא בנוסח החוזה שלגביו פסק כעת בית הדין לחוזים אחידים. שום דבר בלשון החוק אינו מונע ממנו להנפיק חוזה חדש, שיכיל מן הסתם גם הוא סעיפים מקפחים, ובאמצעותו להתקשר עם הצרכנים. ואז יהיה על מי מהגופים שהחוק מסמיך לשם כך – היועץ המשפטי לממשלה, הממונה על הגנת הצרכן, ארגוני צרכנים – לפנות לבית הדין לחוזים אחידים ולבקש את ביטול החוזה הזה עקב קיומם של סעיפים אלו. וכאן צפוי להתחיל תהליך של עוד כמה שנים עד שייפסק שם ביחס לחוזה החדש.

זו אחת החולשות הרציניות של החוק, ולכן כדאי לדעת על חלופה למסלול הבעייתי הזה שתואר כאן. זו חלופה חלקית ולא נטולת חולשות משלה, אך מייד נציע כיצד להתמודד איתן.

מסלול אחר להתמודדות עם סעיפים מקפחים בחוזה אחיד מאפשר לכל אדם המעורב בתביעה מול גורם מסחרי אשר משתמש בחוזה אחיד כלפי לקוחותיו – בין אם הוא תובע ובין אם הוא נתבע – להעלות טענה כי מדובר בסעיף מקפח. בית המשפט הדן בעניין יידרש לטענה ויחליט. היה ופסק כי אכן הסעיף מקפח, הוא יבטל אותו או ישנה אותו. אבל – וזו חולשת המסלול הזה – הקביעה כי הסעיף מקפח תחול אך ורק בעניין שבין הצרכן לבין הגורם המסחרי. כלומר, היא לא תהיה קביעה גורפת כמו זו של בית הדין לחוזים אחידים, וכל צרכן שירצה להתנער מסעיף כזה באותו חוזה אחיד ייאלץ להתמודד בעצמו עם אותו גורם מסחרי, בהליך משפטי נפרד.

חולשה נוספת של דרך זו נעוצה בכך, שלא כל פסקי הדין שבהם ביטלו בתי משפט ברחבי הארץ מגיעים לידיעת הציבור הרחב. וכך, גם אם ישנו פסק דין ובו קביעה המיטיבה עם ציבור לקוחותיו של בית עסק כזה, לא תמיד הם יוכלו לדעת עליה ולהיעזר בה.

היות שהמידע הזה הוא שיוכל לסייע בידי הצרכנים, נראה כי פתרון חלקי לחולשה הזאת עשוי להיות טמון בהטלת חובת פרסום בכל מקרה שבית משפט החליט, בהליך פרטני כזה, על ביטול או שינוי של סעיף מקפח בחוזה אחיד. מי יפרסם? על חשבון מי ייעשה הפרסום? מסתבר שבחוק אחר כבר חשבו על זה.

חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים עוסק בפיקוח על מכירתם של מוצרים הנמצאים בפיקוח ממשלתי, והוא חוק הגנתי מובהק. בשעתו הוגשו על פיו כתבי אישום נגד מפקיעי מחירים, למשל. וכך קובע בו סעיף מיוחד: "בית-המשפט רשאי לצוות שפסק דין חלוט או תמציתו יפורסמו ברבים, בצורה ובאופן שיקבע, ולהורות מי ישא בהוצאות הפרסום". ואכן, לפני שנים אפשר היה למצוא מדי פעם בעיתונים מודעה ובה תמצית החלטת השופט.

על פי אותו עיקרון ניתן לתקן את חוק החוזים האחידים, ולקבוע בו כי החלטה של בית משפט שבה נפסק כי סעיף בחוזה אחיד הוא מקפח תפורסם ברבים שבדרך שיקבע בית המשפט – נניח, לפחות בשני עיתונים יומיים – ועל חשבון הגורם המסחרי שהכליל סעיף כזה בחוזה האחיד שלו. ניתן גם לקבוע מה יהיה גודלה המינימלי של מודעה כזו, והאם המודעה תפורסם בימי חול או בעיתוני סוף השבוע דווקא. הכל כדי שציבור הצרכנים יידע ויוכל להסתייע במידע זה.

הכותבת היא עורכת דין המתמחה בנושאי צרכנות