שפה שסועה

כיצד הצליח אורי ברבש, במאי בעל שם ("מאחורי הסורגים"), אבל בכל זאת אחד שמחזיק באזרחות ישראלית, שלא נפוצה בקרב במאים שמנצחים על מיזמי ענק, לגייס לסרט שואה בבימויו את ג'וזף פיינס, כוכב "שייקספיר מאוהב", קלייר היגינס, שחקנית תיאטרון בריטית עטורת פרסים וניב מקינטוש, שחקנית סקוטית שחיה בלונדון? כיצד הצליחה חברת ההפקה ישראלית "פרקסיס", בבעלות אביתר דותן, ישי מור ורמי דימרי, ליצור את הקופרודוקציה הישראלית-פולנית-קולנועית הראשונה אי פעם? התשובה לכך היא אידה פינק.

הכל התחיל כשמוטי לרנר ואורי ברבש, שני קולנוענים ישראלים ותיקים בעלי זיקה עמוקה לשואה, חברו במטרה להביא אל הבד עיבוד קולנועי לסיפוריה של אידה פינק. פינק היא סופרת ישראלית שכותבת סיפורים קצרים ונובלות בפולנית על תקופת השואה כפי שהיא חייתה אותה - כחווייה אירונית-לירית של הסתתרות והתמודדות עם מוות, בלב נוף פולני אהוב וטבע אירופי.

לרנר כתב תסריט שמתבסס על שני סיפורים קצרים פרי עטה של פינק, "בוקר אביבי" ו"השיחה". הראשון מספר על בני זוג שהסתתרו בזמן המלחמה בעליית גג והתענו בעקבות אובדן חיי בתם בעת מרדף, והשני על זוג יהודי צעיר שמסתתר בעליית הגג של ידידה פולנייה, שמאלצת את הבעל להפוך למאהב שלה בתמורה למסתור שהיא מספקת לו ולאשתו. אידה פינק היא אחת הכותבות המוערכות ביותר בפולין, ודבר מעורבותה העקיפה בסרט עוררה את סקרנות אנשי חברת ההפקה הפולנית "אופוס". הם קראו את התסריט, ראו כי טוב, והצליחו לרתום לעניין את המכון הפולני לקולנוע, שהשקיע בסרט כמיליון דולר. גם קרן הקולנוע הישראלית 'רבינוביץ'' מעורבת בעשייה, מה שהפך את הסרט להשקעה הפולנית-ישראלית המשותפת הראשונה בתחום הקולנוע, בקופרודוקציה שמסמנת תחילת שנה של שיתופי פעולה תרבותיים בין פולין לישראל.

אביב 1941. משולש אוהבים מורכב על רקע מלחמת העולם השניה

המולה רב לשונית

"אביב 1941", שהחל להצטלם ביולי השנה, עוקב אחרי קורותיו של זוג יהודי נשוי, קלרה וארתור בלנק - צ'לנית ורופא, הורים לשתי בנות, שמסתתרים בעליית גג של אמיליה, מוכרת פירות פולניה, והופכים לידידי נפש שלה. כדי לסייע בכלכלת משק הבית, הבעל מתחזה לבעלה של הפולניה ויוצא לעבוד. במקביל הוא נדרש לתפקד כבעלה של הפולניה גם במובנים אחרים. הסרט מסופר מנקודת מבטה של קלרה, שחוזרת לפולין ב-1972 עם בתה הקנדית, כדי לנגן יצירה של שוברט לצ'לו בבית קונצרטים שיחנך על שמה, בעיירת הולדתה. בעת שהיא שוהה שוב בארץ ממנה נעדרה כ-30 שנה, היא נזכרת בעברה ובסופו של דבר גם פוגשת באותה איכרה פולניה שהצילה את חייה.

אורי ברבש, שאת עיקר תהילתו הבינלאומית קצר עם "מאחורי הסורגים" (ובארץ מזוהה בעיקר עם "טירונות", "מיי פירסט סוני" ו"מילואים"), שהה חודשיים בלודז' ובלובלין ובמהלכם ניצח על גוורדיית שחקנים ועובדים בני לאומים שונים. ג'וזף פיינס הוא אנגלי, קלייר היגינס היא אירית, ניב מקינטוש היא סקוטית, שחקני המשנה פולנים, ולאחת השחקניות שמגלמת את בתם של בני הזוג בלנק יש סבא עיראקי-מוסלמי. עבור הסרט נדרשו כולם לדבר אנגלית במבטא פולני. מטבע הדברים, סט הצילומים של הסרט הזה הפך להמולה רב-לשונית, אבל באופן מפתיע מסודרת מאוד.

אביב 1941. מפגש ראשון עמוק עם השואה לשחקנים, שאיש מהם אינו יהודי

מעורבות רגשית עמוקה

בביקור שערכנו באתר הצילומים האחרון בעיר לובלין, ניכר שכל המעורבים בהפקה - ישראלים, פולנים ובריטים - נרגשים מאוד. ברבש חש שזה אחד הפרויקטים החשובים בקריירה שלו, בעיקר מבחינה רגשית. פיינס לא הסכים להתראיין כשהוא לבוש בבגדי הדמות שהוא מגלם, משום שנכנס עמוק מאוד לעורה ולא הצליח להתנער ממנה בין הצילומים. קלייר היגינס נשארה על הסט שבועיים אחרי שסיימה את תפקידה, וניב מקינטוש בכתה על אחת מבנותיה בסרט גם כשהמצלמות הפסיקו לעבוד. קלי אריסון, שמגלמת את המאהבת הפולניה, עזבה את הסט יום אחרי שהגענו, אבל הספיקה לספר שעבורה - כמו גם עבור שאר השחקנים הבריטים - זהו מפגש עומק ראשון עם השואה.

עוד מוקדם לקבוע אם הסרט מצליח להעביר את המבט הצ'כובי של פינק אל המסך, אבל השחקנים כולם תיארו למצלמה של ynet את הליך עשיית הסרט כחוויה שהרחיבה את ספקטרום הראייה ההיסטורית וההומנית שלהם. פיינס מתכנן לבוא לישראל כשהסרט יעלה כאן, והיגינס, שחקנית זוכת פרסים וחברת ה-National Theatre, עתידה להצטרף אליו ולבקר כאן כדי לפגוש באידה פינק שקולה המעודן, לדבריה, מדרבן אותה כעת ללמוד עברית. "בינתיים אני רק יודעת להגיד 'תודה רבה'", היא אומרת, "ואני אומרת תודה רבה לאידה פינק ולאורי על החוויה הזאת". את מחשבותיו של אורי ברבש על ההרפתקה הפולנית שלו, תוכלו לראות בכתבת וידאו נוספת על "אביב 1941", שתעלה בסוף השבוע הקרוב.