עם תירוצים על הידיים
ההגדרה "דם על הידיים" מעולם לא עמדה במבחן משפטי, ובינתיים ריבוי האסירים הפלסטינים עולה לנו ביוקר
הסערה שעורר
מכתבו של הרמטכ"ל נגד שחרור חלק מהשבויים אינה סערה בכוס מים. היא מעלה בכל חומרתה את השאלה, מדוע אנו מחזיקים כל-כך הרבה אלפי אסירים?
חלק גדול מהם אסירים "עם דם על הידיים". חלק אחר בעלי עמדות חשובות בממסד הטרוריסטי, ששחרורם עלול לחזק במידה משמעותית את ארגוני הטרור. חלקם בעלי ידע, קשרים ו"יתרונות" אחרים, ששחרורם עלול להקשות את הלחימה בטרור. חלקם סתם מנוולים, כפי שראש הממשלה גולדה מאיר הייתה אומרת.
ננסה לסמן את האסירים שאין מניעה עקרונית לשחרורם: ההגדרה "דם על הידיים" שינתה את תוכנה במשך הזמן. בתחילת הדרך המשמעות הייתה שהאסיר רצח ישראלים במו ידיו. בהמשך כללה ההגדרה גם מסייעים ישירים לרצח, וכעת היא כוללת את רוב הרשת שעוטפת את המעגל הקטן הקשור ישירות לפיגוע רצחני - גם נהגים, מתצפתים, יועצים, מתכננים וטכנאים. הגבול הברור בין רוצחים לאחרים היטשטש לחלוטין.
כמה השלכות יש להתפתחות זו: הראשונה, כאשר ברצוננו לשחרר אסירים לתועלתנו - מיד יישמע קול זעקה על שחרור אסירים עם דם על הידיים לפי התקנות המפליגות, רובן בעל-פה, שמונעות בעדנו לשחררם בעוד שלמעשה אין הם רוצחים לפי כל קנה מידה סביר. השנייה, כאשר יגיע המועד למימוש הסדר כלשהו, תהיינה ידינו כבולות בידי התקנות שאנו קבענו, וכל שחרור יתפרש כחולשה ונסיגה מעקרונות. השלישית תהיה העברת הדיון על שחרור אסירים לעימות הבין-מפלגתי, ובעימות זה כל המקצין - מרוויח.
כיום כל שחרור אסירים חייב לעבור הליך משפטי מדוקדק של חנינה, ועדה מיוחדת למיון, המלצת משרד המשפטים והיועץ המשפטי, חתימה אישית של הנשיא, וכן הלאה. לעומת זאת, ההגדרה "דם על הידיים" טרם עמדה במבחן משפטי, טרם עברה תיקון בחוק האזרחי או הצבאי, ולמעשה - כל הישר בעיניו יעשה.
חייב להיות איזון בין הליך מניעת שחרורו של אסיר לבין הליך שחרורו. הפתרון אינו מיון של הרוצחים בפועל כ"אסירים עם דם על הידיים", לעומת כל היתר שיוצבו ברשימת "ברי שחרור". המענה הוא בסיווג המעגלים שמקיפים את הרוצחים בדרגות חומרה שונות, כפי שבחוק האזרחי יש כמה סוגי עבירות כמו רצח, הריגה בכוונה תחילה, הריגה בשוגג וכדומה. לכל דרגת חומרה אפשר להצמיד בשעת הצורך תג מחיר שונה לשיפור יכולתנו במשאים-ומתנים לשחרור שבויים שלנו, לעידוד מנהיגות נוחה לנו, ולהסכמים זמניים או קבועים.
בבתי-הסוהר יושבים אלפי אסירים פלסטינים, שהתועלת העיקרית בהחזקתם היא היותם קלפי מיקוח. החזקתם המתמשכת כרוכה בנזקים גדולים - חיזוק עוינותם לישראל, התגבשותם כקבוצות בארגוני הטרור בהגברת העוינות של הציבור הפלסטיני ונכונותו לתמוך באופן פסיבי ולסייע באופן אקטיבי לארגוני הטרור, ועוד.
האינטרס שלנו הוא לחפש שעת כושר, ותמורת מחיר מסוים, לשחרר אלפי אסירים לא נחוצים. דוגמה קרובה לשעת כושר כזו היא הכללת שחרור אסירים בוועידה הבינלאומית הקרובה, וכך להקל את הלחץ לוויתורים מפליגים בתחומים חיוניים כמו ירושלים וגבולות ישראל. בתי-הסוהר אינם בנקים שכספותיהם מתרוקנות: המדינה יכולה למלא אותם מחדש בשעת הצורך, כדי לאפשר את שחרור שבויינו או למטרות נעלות אחרות.
אל"מ (מיל') ד"ר שמואל גורדון הוא ראש התוכנית לטכנולוגיה וביטחון לאומי במכון הטכנולוגי חולון
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
