שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    בדרך לאשפוז? מדריך השרדות בבית החולים
    התאשפזתם בבית חולים וחשבתם לצאת בריאים? אז חשבתם. במקרים רבים בית החולים מסוכן לא פחות מהמחלה, ובין כתליו אורבים לכם חיידקים עמידים, טעויות של רופאים ושלל סיבוכים. ידע מוקדם, ערנות וקריאה של המדריך שלפניכם יעזרו לכם לחזור הביתה בשלום
    טעויות תרופתיות זיהומים עמידים דלקת ריאות פקקת ורידים 
    דימום לאחר ניתוח סיבוכי הרדמה 

    אתם בדרך לבית החולים כדי למצוא מזור למחלה, אבל האם אתם יודעים איך תצאו ממנו? לצוותים הרפואיים בארץ קשה להודות אבל זו עובדה: האשפוז בבית חולים עתיר סיכונים, חלקם קטלניים. חלק מהצרות ניתנות למניעה, בעיקר הודות לידע ולערנות של החולים. טעויות בחלוקת תרופות או במינונים שלהן, תופעות לוואי לאחר ניתוחים, זיהומים בשל הידבקות בחיידקים עמידים ומחלות חדשות כתוצאה מהשהות הממושכת בבית החולים – כל אלה עשויים לעבור בלא פגיעה משמעותית, אם נפקח עיניים. לפניכם כמה מהסיכונים המרכזיים באשפוז בבתי חולים והדרכים לעקוף אותם בסיבוב.

     

     

     

    טעויות תרופתיות
    לפי סקר שנערך לפני כמה שנים, מדי יום נעשות כ-400 טעויות במרשמי תרופות במחלקות הפנימיות בבתי החולים בארץ. ההערכות הן שהמספרים גבוהים הרבה יותר במחלקות הילדים, שם המינונים נקבעים לפי משקל. מהטעויות הללו, מעריכים במשרד הבריאות, מתים מדי שנה כ-2,000 חולים.

     

    למה זה קורה? בראש ובראשונה בשל העדר אינפורמציה מספקת שניתנת לרופא על תופעות לוואי שחווה המטופל תחת הטיפול בתרופה או על תרופות אחרות שהמטופל נוטל ועשויות להגיב עם התרופות הנוכחיות. טעויות נוספות מתרחשות בשל חישוב לא נכון של משקל החולה - בעיקר בתחום רפואת הילדים שבו מחושבת כל תרופה לפי יחידות מיליגרם לקילוגרם.

     

    אחת הדוגמאות המזעזעות לטעות כזו התרחשה בבית חולים בני ציון בחיפה ביוני 2001: ילדה אושפזה לאחר שאובחן בגופה גידול סרטני וטופלה בתרופה הכימית ציספלטינום, שאמורה לחסל את הגידול. אלא שהתרופה גרמה להפרשה מוגברת של מגנזיום מגופה והוחלט על מתן מגנזיום בתרופה. לפי דו"ח משרד הבריאות, האחות האחראית במשמרת הערב נתנה לה מינון גבוה פי 100 מהמנה שנרשמה על ידי הרופא, והילדה לקתה בנזק מוחי קשה.


    מאות טעויות במרשמי התרופות מדי יום (צילום: סי די בנק)

     

    טעויות אחרות נגרמות בעקבות מתן תרופות שאסור לתת בגלל תוצאות בדיקות מעבדה חריגות (כמו ערכי קריאטינין ואוריאה גבוהים בבדיקת כימיה של הדם, שעלולות להעיד על פגיעה כלייתית; או ערכים גבוהים של האנזימיםALT ו-AST, שעלולים להעיד על בעיה בכבד).

     

    איך תמנעו טעויות?

    1. אל תתביישו לשאול את הרופא ואת האחות איזו התרופה ניתנה לכם, מה תופעות הלוואי שלה ועל פי מה נקבע המינון שלה.
    2. הזכירו שוב ושוב לצוות הרפואי אם קיימת אצלכם רגישות או אלרגיה ידועה לתרופות או למרכיבים בתרופות. ספרו גם על תופעות לוואי שאירעו לכם בעקבות קבלת תרופה בעבר.
    3. אם נמצאו חריגות בבדיקת הדם שלכם, שעלולות להעיד על פגיעה בכליה או בכבד, או חריגות ברמת המלחים בדם (אלקטרוליטים כמו אשלגן, נתרן או מגנזיום) הזכירו זאת לרופא או לאחות ובררו אם הטיפול הנוכחי עדיין מתאים.
    4. חלק מהתרופות אסור ליטול לזמן ממושך ויש לעבור בדיקה של רמת התרופה בדם כשי להחליט אם החולה יכול להמשיך לקבל אותן (למשל האנטיביוטיקה גראמיצין, שניתנת בעירוי ועלולה בשימוש כזה לגרום לנזק כלייתי ואף לחירשות). בררו עם הרופא אם התרופה שאתם מקבלים מצריכה בדיקה כזאת.
    5. מאושפזים רבים זקוקים לעירוי דם. משרד הבריאות מחייב זה 5 שנים את הצוותים הרפואיים בנוהל מסודר שכולל בדיקה חדשה של סוג הדם והשוואת פרטים חוזרת בין פרטי החולה ומנת הדם. עם זאת, רצוי לוודא שהפרטים הרשומים על מנת הדם שהוזמנה עבורכם הם אכן שלכם. ציינו לפני הצוות אם סבלתם מתופעות לוואי בעירוי דם קודם, כדי שתינתן לכם "הכנה לקבלת מוצרי דם" , הכוללת מתן תרופות שמפחיתות תגובות קשות למנת הדם.

     

    חזור למעלה
    זיהומים עמידים

    מיליוני חיידקים ונגיפים, חלקם אלימים ביותר, מסתובבים בכל פינה בבתי החולים ומאיימים על חלק לא מבוטל מהמאושפזים. אותם חיידקים, הנישאים על גופנו וחיים באידיליה עם האדם, משנים את עורם בבית החולים וגורמים לצרות צרורות.

     

    זיהומים שנרכשים בבית החולים מאריכים את משך האשפוז ומחמירים את המצב הרפואי. כך קורה לעיתים קרובות שבמהלך האשפוז תוקפים את החולה, שהגיע עם בעיה מסוימת, סימפטומים שאינם קשורים במחלתו, כמו דלקת ריאות, דלקת בדרכי השתן, דלקות במערכת העיכול ועוד.

     

    לא כל חולה שמגיע לבית החולים מצוי באותו סיכון לפתח זיהום נרכש. ככל שעולים הגיל ומשך האשפוז ויש לחולה יותר מחלות רקע, כך גובר הסיכוי ללקות בזיהומים שונים. גם השימוש הנרחב באנטיביוטיקה הופך את החיידקים לאלימים יותר.


    חלק גדול ממקרי ההדבקה - בגלל היגיינה לא מספקת (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

     

    בין 20% ל-40% מהחולים שמגיעים לאשפוז מקבלים טיפול אנטיביוטי לקטילת זיהומים או למניעתם בלי קשר לסיבת האשפוז שלהם. חשיפת החיידקים לאנטיביוטיקה גורמת להתפתחות זנים עמידים לתרופה, אלימים וקשים לטיפול. החיידקים נוטים גם להיצמד למכשור רפואי ולנדוד בין החולים.

     

    על פי הערכות, הזיהומים בבתי החולים גורמים למותם של כ-4,000 מאושפזים מדי שנה. ב-70% מהמקרים מדובר בחיידקים MRSA שעמיד למתיצילין, VRE שעמיד לוונקומיצין, וקלבסיאלה שעמידה לכל סוגי האנטיביוטיקה. מומחים במשרד הבריאות סבורים שאפשר היה למנוע את מותם של כ-1,000 חולים בשנה, אילו היו נעשות מספיק פעולות למיגור תופעת הזיהומים.

     

    חלק גדול ממקרי ההדבקה מתרחשים בשל מגע בידיים שלא נרחצו בין חולה לחולה. מחקר שנערך בבית החולים בני ציון בחיפה מצא שפחות ממחצית מאנשי הצוות הרפואי נוטלים ידיים בעוברם מחולה לחולה. לאחר שהציבו ליד מיטות החולים מתקנים עם סבון חיטוי עלה שיעור חיטוי הידיים בקרב הצוות הרפואי ל-55%. הזיהומים מתפשטים גם כשאחיות ורופאים לא משתמשים בכפפות בעת ביצוע פרוצדורות רפואיות (נטילת דם, התקנת עירוי, טיפול בפצעים, חתכים, כוויות והפרשות) או לא החליפו כפפות בין חולה לחולה.

     

    גם העניבות של רופאים, טבעות, שרשרות, ואפילו תגי הזיהוי שאנשי הצוות נושאים על צווארם, מעבירים זיהומים. מחקר שבוצע בטכניון גילה שכאשר הרופאים רוכנים מעל החולים, העניבה שלהם נוגעת בחולה. בדיקה העלתה שהעניבות נושאות עליהן מושבות רבות של חיידקים.

     

    אחד המקורות המשמעותיים להעברת חיידקים, נגיפים וזיהומים אחרים הוא הציוד הרפואי. מחקר שנערך בארה"ב מצא ש-1 מכל 5 סטטוסקופים מזוהם בחיידקים אלימים ועמידים. רוב הרופאים הודו שאינם מחטאים את הסטטוסקופ בין מטופל למטופל. חלקם אף סיפרו שמעולם לא חיטאו את הסטטוסקופ שלהם. גם אלונקות, ידיות ברזים, ידיות הדלתות, מקלדות ועכברי מחשב, מכשירי אק"ג, מדי לחץ דם ומדי סטורציה המולבשים על האצבע הם מכשירים עתירי חיידקים ואינם מחוטאים כלל לאחר השימוש.

     

    מה תוכלו לעשות כדי להפחית את סיכויי ההידבקות?

    1. ודאו שהרופא או האחות מחטאים ידיים לפני שהם נוגעים בכם. בקשו מהצוות הרפואי להחליף כפפות לפני שהם מטפלים בכם.
    2. זכותכם לבקש כי מכשיר המדידה יחוטא לפני שהוא נוגע בעורכם.
    3. ודאו שלפני בדיקת דם או החדרת עירוי מבצעים הרופא או האחות חיטוי יסודי בתנועה של מעגלים מהמרכז כלפי חוץ, ולאחריהם המתנה של 15 שניות לפחות.
    4. רחצו ידיים בסבון חיטוי (אדום) או נוזל חיטוי (כחול) המצויים בכל חדר אשפוז לפני אכילה ואחרי ביקור בשירותים.
    5. הקפידו ככל האפשר על חלון פתוח בחדר האשפוז, גם אם קר בחוץ.
    6. עד כמה שאפשר, העדיפו תמיד לבקר קודם אצל רופא המשפחה ולא לרוץ מיד לחדר המיון.

     

    חזור למעלה
    דלקת ריאות

    דלקת ריאות (פנאומוניה) היא זיהום קל וחולף כשמדובר באנשים בריאים, אבל אצל פעוטות, קשישים ואנשים שחולים במחלות רקע שונות המחלה הנפוצה הזו עלולה להיות קטלנית. דלקת ריאות היא הזיהום השלישי בשכיחותו בבתי חולים, לאחר דלקות בדרכי שתן וזיהומי פצעים. על פי המרכז לבקרת מחלות בארה"ב,

     שיעור התמותה מדלקת ריאות בקרב מאושפזים מגיע ל-33%. זהו הזיהום השכיח ביותר אצל המאושפזים ביחידות לטיפול נמרץ.

     

    דלקת ריאות היא גם הזיהום השכיח ביותר לאחר ניתוחים. הסיבה לכך היא נשימות שטחיות של המנותח, בשל הכאבים שאחרי הניתוח. הנשימות השטחיות מונעות אוורור תקין של הריאות ומגבירים את סכנת התפשטות החיידקים בריאות. לאחר הניתוח חלק מהמטופלים סובלים גם מקריסה של אונות הריאה (אטלקטאזיס), מה שמחליש עוד יותר את תפקוד הריאה ומגביר את שכיחות הזיהום.

     

    דלקת ריאות כימית היא דלקת שנגרמת בשל שאיפת תוכן קיבה לריאות. מדובר בסיבוך ידוע אצל אלה שלא הקפידו על צום לפני הניתוח. תכולת המזון מהקיבה נפלטת במעלה הוושט אל חלל הפה במהלך ההרדמה, ומשם היא עלולה להישאף לריאות ולגרום לדלקת.

     

    איך תוכלו להפחית את הסיכון לדלקת ריאות במהלך האשפוז?

    נשמו נכון: המומחים ממליצים על 10 עד 15 נשימות עמוקות אחת לשעה, בנוסף לנשימה הרגילה.

    1. מעשנים צריכים לחדול מעישון לפחות שבוע לפני הניתוח כדי לשפר את תפקוד הריאות ואת פינוי הליחה במעלה קנה הנשימה.
    2. הקפידו על צום 6 שעות לפחות לפני הניתוח.
    3. הקפידו להתחסן נגד נגיף השפעת. מחלת השפעת גורמת לדלקות ריאות חמורות בקשישים ולהחלשת מערכת החיסון, ומגבירה את הסיכון לדלקות ריאה נוספות.

     

    חזור למעלה
    פקקת ורידים

    זה מתחיל בכאב ובנפיחות בשוק שמופיעים באופן פתאומי. תחילה נראה שמדובר בבעיה אורתופדית חולפת, אלא שבירור מעמיק עלול לגלות שהכאב נגרם עקב קריש שחוסם את זרימת הדם בוורידים העמוקים ברגליים. מדובר בתרומבוזה

     ורידית, ובשמה המקוצר DVT. קריש הדם שיצר את התרומבוזה עלול להתנתק ממקומו ולנדוד אל הריאות, שם הוא יכול לגרום למוות.

     

    DVT הוא אחד הסיבוכים האופייניים לאחר ניתוח, חבלה ברגליים או שכיבה ממושכת במיטה. ללא טיפול מונע, הסיכוי ללקות ב-DVT במקרים אלה מגיע עד ל-25%. לאחר ניתוחים מסוימים, כמו החלפת מפרק, הסיכון ל-DVT מגיע אף ל-50% ויותר.

     

    מה תוכלו לעשות?

    1. שאלו את הרופא על הסיכון שלכם לפתח DVT ואם יש צורך בקבלת טיפול תרופתי מונע במעכבי קרישת דם.
    2. ככל שתקדימו להתהלך לאחר ניתוח או במהלך האשפוז, כך תחודש זרימת הדם התקינה לגפיים התחתונות ותפחיתו את הסיכון שלכם ללקות ב-DVT.

     

    חזור למעלה
    דימום לאחר ניתוח

    בעבר, בעיית הדימומים לאחר ניתוחים הייתה שכיחה. כיום, עם בדיקות הדם הרציפות והתקדמות הרפואה, דימום בלתי נשלט אינו דבר שבשגרה. עם זאת, חלק מהמטופלים, במיוחד אלה שנוטלים תרופות לדילול דם, או כאלה שלוקים בבעיות קרישה שונות, נמצאים בסיכון מוגבר לדימום מסכן חיים.

     

    מה תוכלו לעשות?

    1. דווחו לרופא עוד לפני הניתוח אם אתם נוטלים תרופות לדילול דם, ויטמינים, תרופות אלטרנטיביות או תרופות אחרות שעלולות להגביר את הסיכון לדימום. גם תרופות נפוצות כמו אספירין או נורופן מדללות את הדם ומגבירות את סכנת הדימום. ברוב המקרים יורה לכם הרופא להפסיק את השימוש בהם כשבוע לפני הניתוח.
    2. אם לקיתם בדימום ממושך לאחר טיפול שיניים או חבלה, דווחו על כך לרופא המטפל. הוא יוכל לנקוט באמצעי זהירות כדי לוודא שלא תדממו בכמות משמעותית.

     

    חזור למעלה
    סיבוכי הרדמה

    המרדים הוא קברניט הניתוח, המנטר את פעילות הלב, הנשימה, לחץ הדם ומערכות הגוף החיוניות, מאפשר את קיום מהלך הניתוח ופועל כאשר נשקפת סכנה לחייו של המנותח. אף שרבים מהמנותחים חוששים מהרדמה מלאה, הרי שהיא בטוחה יותר היום מהרדמה מקומית. אבל כמו כל דבר בחיים, הבטיחות לעולם אינה 100%.

     

    הרדמה דורשת צום של 6 שעות לפחות, בשל החשש משאיפת תוכן הקיבה לריאות. חלק מהמטופלים עלולים לפתח תגובות אלרגיות לחלק מחומרי ההרדמה. הרדמה עלולה במקרים נדירים מאוד להותיר את המטופל ברפיון שרירים, אך בתחושה מלאה של חיתוך הסכין בבשר החי.

     

    מה תוכלו לעשות?

    1. דווחו למרדים על כל התרופות שאתם נוטלים, תופעות אלרגיות או סיבוכים מהרדמות קודמות.
    2. הקפידו על צום מוחלט של מזון ונוזלים 6 שעות לפחות לפני הניתוח.
    3. ודאו שההרדמה הכללית מבוצעת בבית חולים שיש בו מכשור החייאה מלא.

     

    חזור למעלה
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: גטי אימג' בנק ישראל
    גם אם הניתוח הצליח לא בטוח שתצאו בשלום מבית החולים
    צילום: גטי אימג' בנק ישראל
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים