מה פתאום הנוסע אשם בהריגה?

הרושם הראשוני המתקבל מהכוונה להאשים את הנוסע הנוסף על גבי הטרקטורון הקטלני, הוא כי מדובר במעין פשרה מופרכת בעליל. זוכרים? בתחילה פרסמה המשטרה כי היא מעוניינת להעמיד את נהג הטרקטורון לדין בעבירת רצח. לאחר שהגיעה הפרקליטות - בצדק גמור - למסקנה כי מדובר בהאשמה בלתי סבירה לחלוטין, נמצאה "פשרה מאזנת" לפיה אומנם נהג הטרקטורון יואשם "רק" בהריגה, אך כדי לרצות, יואשם גם הנוסע שמאחוריו בהריגה.

ומניסיוני, מתעורר חשש שמא כוונה זו - שגם היא נראית בלתי הגיונית - תמומש, על-מנת לשמור על כבודה של הפרקליטות. אחרי הכל, שום דבר טוב לא יצא להם מהעובדה כי שוב יתפרסם כי הפרקליטות מחפשת דרך לרדת מהעץ הגבוה עליו טיפסה.

בינתיים, "גורם המקורב לחקירה" אמר כי המידע אודות התאונה מצביע כי הנהג נכנס לכפר תבור במטרה לעורר פרובוקציה, ומכאן שהתכוון לפגוע בילדה. אלא שכבר כאן קיים כשל לוגי, שכן כמובן שאי אפשר להסיק מהכוונה לעורר פרובוקציה, כי הייתה כוונת פגיעה. במקרה כזה, גם האישום בעבירת הריגה לגבי הנהג - קל וחומר הנוסע שאיתו - נראה בעייתי.

בנוסף, במשטרה אומרים כי "לא הצליחו להוכיח את היסוד המתבקש באשמת רצח", ובנוסף נאמר "כשחזרנו וחקרנו אותו, הבנו שלא הייתה לו כוונה להרוג ואפילו לא האמין שיגיע למצב כזה". עכשיו, אם הנהג "לא האמין", כיצד ניתן להאשים אותו בעבירת הריגה, כאשר לצורך הרשעה בעבירת הריגה צריך להוכיח שהנהג היה מודע לאפשרות שדרך נהיגתו הפרועה תגרום לפגיעה בחיי אדם.

לגבי הנוסע נאמר, כי מעורבותו לא פחותה מזו של הנהג. אבל אם הנהג עצמו לא האמין ש"יגיע למצב הזה", מדוע יש להאשים את הנוסע ברכב? וכל עוד לא נטען שהנוסע ברכב הדיח את נהג הטרקטורון לדבר עבירה - נניח, צעק לעברו "כנס בהם, עכשיו!" - כיצד ניתן להאשים אותו בשותפות לעבירה?

בית המשפט העליון דן בזמנו בעניין דומה במקצת, בו הועמדו לדין נוסעים ברכב שהיה מעורב בתאונת דרכים קטלנית. אלה הורשעו בעבירה של שותפות להפקרה. מדובר היה בעניינו של ויקטור זרגריאן, שפגע באוקטובר 1998 בשוטר שסימן לו לעצור. זרגריאן נמלט מהמקום ולא חש לעזרת השוטר שמת מפצעיו. בנוסף לזרגריאן הועמדו לדין גם הנוסעים שעמו, אשר הורשעו בשותפות לעבירת הפקרה, מכיוון שהאיצו בו לברוח ממקום התאונה.

בית המשפט העליון דן בדיון מעמיק בסוגיית שותפות למחדל. פסק הדין ניתן על-ידי השופט חשין בהסכמת השופטים לוי ונאור, בו אישרו את הרשעת הנוסעים בעבירת סיוע להפקרה. באותו מקרה לא הורשעו הנוסעים בעבירת

ההפקרה עצמה, אלא בעבירת סיוע החמורה פחות. אגב, באותו מקרה נקבע כי כיוון שהנוסעים השפיעו משמעותית על הנהג להמשיך ולהימלט ממקום התאונה, היה מקום להרשיעם.

אלא שמדובר במקרה שונה ולאור שאמרתי, בהיעדר תשתית עובדתית, אין מקום להאשים את הנוסע בטרקטורון - לא בהריגה, לא בסיוע להריגה ולא בעבירה כלשהי.

בשולי הדברים יצוין גם כי הפרקליטות ונענתה בחיוב לעצור את הנהג והנוסע, וכעת להאריך שוב את מעצרם. נשאלת השאלה מה טעם מצאה בכך המשטרה. האם הם עלולים לעלות שוב בצוותא על טרקטורון ולהרוג פעם נוספת? הרושם המתקבל הוא כי מדובר בענישה טרם הרשעה, דבר הסותר כללי משפט בסיסיים.

לעניין זה, אמר שופט בית המשפט העליון אליהו מצא כי: "די לו לנאשם שישא בעונש לכשיורשע, אם יורשע, ואין הצדקה להקדים את ענישתו להרשעתו".

הכותב הוא עו"ד המתמחה בייצוג נאשמים בתיקי תעבורה - לאתר של אורון לחצו כאן