שתף קטע נבחר

מטיילים בין השורות: סין - מדריך למטייל

סין היא ארץ ענקית ומרתקת בשונותה: רבת פנים, עשירה במראות טבע ובנופים עירוניים, בעלת היסטוריה תרבותית מפוארת, תרבויות שבטיות מגוונות, תרבות חדשה דינמית, עמוסה זכרונות ומתפוצצת מפוטנציאל. פרק מתוך ספר חדש

ליג'יאנג Lijiang

ליג'יאנג, העיר מבודדת בתוך עמק רחב ופורה. משמשת מרכז לעם הנאשי. העיר החדשה אפורה ומשעממת. אבל העיר העתיקה, שהיתה ביתם של הנאשי במשך מאות שנים ההיא כיום אולי העיר היפה ביותר בסין, ומושכת המוני תיירים סיניים ומערביים.

 

זוהי עיר של תעלות מים, גשרי אבן (אחד היפים נקרא הגשר הכפול), עצי ערבה בוכיה המשתפלים אל התעלות, גלגלי מים גדולים מעץ הממשיכים להסתובב, כיכר שוק עתיקה המושכת אליה מקומיים ותיירים, אינסוף של חנויות יפות וגלריות לאמנות מקומית. מסעדות ובתי קפה, רחוב של פאבים שלעת ערב ניצתות בו תחרויות שירה בעידוד של בנות נאשי.

 

נשים ליד תעלות המים המוכרות דגי זהב כדי לשחרר אותן אל תוך התעלות או מוכרות לעת ערב נרות דולקים כדי שיצופו בתעלה הגדולה שבקצה שוק העיר הישן. במעלה הגבעה, מגן האנשים, יש תצפית יפה אל גגות הצפחה של העיר. העיר מקסימה ביום ולא פחות בערב כאשר כל האורות דולקים ומאירים אותה באור מרהיב (חוץ מכמה סמטאות חשוכות בחלקים פחות תיירותיים).

 

לא הכל ממש עתיק, שכן ב-1996 הרסה רעידת אדמה חזקה כשליש מן העיר, אם כי רוב העיר העתיקה לא נפגעה. השימור והחידוש נעשו בהצלחה גדולה מהרגיל בסין.


סמטאות בליג'יאנג (צילומים: יגאל צור)

 

כיכר השוק העתיקה רחבת ידיים, למעלה מ-400 מ"ר. המסורת מספרת שבעבר בסוף יום שוק היו סוכרים את התעלה העליונה והמים היו שוטפים את הכיכר המשופעת. עד השעה עשר בבוקר אסור היה לזהם את המים בכביסה או רחיצה והם שימשו רק לשתייה.

 

הנאשי

מיעוט אתני קטן, המוֹנה כרבע מיליון נפש. מוצאם איננו ברור. הנאשי עצמם מאמינים, שמוצאם באב קדמון בשם תאבו, שעזר להם לבקוע מביצי פלא. סיפור זה מופיע על גבי טקסטים, שנכתבו בכתב ציורים (לא סיני) על קליפת עץ מן המאה ה-10. שאמאנים, שנקראו דונגבא, היו היחידים שהיו מסוגלים לקרוא ולכתוב בכתב זה. רק כ-30 דונגבא חיים עדיין, וגם הם איבדו את מקומם בחברה.

 

הדבר הבולט ביותר בחברה של הנאשי הוא שלטון הנשים. הגברים עוסקים בגננות, מגדלים את הילדים, מנגנים ומטפחים סוסים. הממשלה מעודדת את מוסיקת הנאשי, וירידי-סוסים מתקיימים פעמיים בשנה, באפריל ובספטמבר, זכר לימים שבהם ישבו בני הנאשי על אחת מדרכי המסחר החשובות.

 

הנאשי הם מוסיקאים מוכשרים ולמרות שההופעות הן לפני תיירים עדיין יש בהן עניין. הם משתמשים בכלים עתיקים והמנגינות שהם מנגנים מקורן בנעימות מתקופת הסונג, מסורת שהגיעה לכאן במפתיע דוקא עם קובלאי חאן. אולי כי הוא השאיר פה מחצית מהתזמורת המלכותית, בתודה לראש שבט מקומי שעזר לצבאו לחצות את היאנג-צה.

 

סביב הנאשי נותר "מפגש" בין שלוש דמויות מרתקות. ברוס צ'טווין, שהפך למיתוס בין מטיילים, תיאר בניו יורק טיימס ב-1986 מסע שערך לליג'יאנג. סיבת המסע היתה סקרנות ארוכת שנים לגבי ג'וזף

פ. רוק, בוטנאי ואנתרופולוג אוסטרי-אמריקני, שחי בעמק ליג'יאנג מ-1929 ועד 1949 והכיר למערב מאות זנים חדשים או נדירים של צמחים מחבל יונאן. צ'טווין כתב שהעניין שלו החל ברוק כאשר גילה שכל העצים שהוא אוהב קיבלו ממנו את שמם הלטיני.

 

רוק, שהיה אוטודידאקט, לא פרסם שום מאמר מסודר על הצמחייה של החבל, והעדיף לתעד את המנהגים, החגיגות והכתב הפיקטוגראפי המעניין של חבריו, בני הנאשי. ליג'יאנג היתה ביתו היחיד ולמרות שגורש על ידי הקומוניסטים כתב: "אני רוצה למות בין ההרים היפים האלה ולא בבדידות במיטת בית חולים צוננת."

 

הספר שכתב, Ancient Nakhi Kingdom of Southwest China, ושצ'טווין הגדירו כאחד הפרסומים היותר יוצאי דופן של אוניברסיטת הארווארד, התגלגל לידיו של המשורר הנודע עזרא פאונד, כשהיה מאושפז במחלקה סגורה בבית החולים סנט אליזבט בוושינגטון. ב"קנטוס" הסיניים פאונד משתמש במושגים שמקורם בספרו של רוק.

 

כתב בעל 1200 סימנים

העיר העתיקה נמצאת ממול לתחנת האוטובוס. מקדש קטן ולידו ברכה, שאליה נשפכים מים מארבעת ראשי דרקונים. שוק ססגוני, שאליו מגיעים בני מיעוטים שונים.

 

בריכת הדרקון השחור: פארק נחמד וגדול עם אגם קטן, פגודה וגשר לבן במרכזו. זהו מקור המים המרכזי של ליג'יאנג. מקום מקסים לטייל בו.

 

בפארק נמצא מקדש אל הדרקון שבו לעיתים יש תצוגות של צמחים. (בקיץ פורחות הקמליות באזור). המבנה המעניין ביותר הוא אולם חמשת עופות החול, שנבנה במאה ה-17 והובא לכאן ממקדש אחר, 30 ק"מ ממערב לליג'יאנג. התצוגה, המאובקת מעט, כוללת חפצי שאמאנים: חרבות, כיסויי ראש וכתבים, וכן קמיעות וגלגלי תפילה טיבטיים.


מקור המים המרכזי של ליג'יאנג. בריכת הדרקון השחור

 

ליד גשר השיש מתנשא ביתן יפה בן שלוש קומות, שִחזור של ביתן מינג, שהיה קיים עד לשנות ה-50. פקיד ממשלתי בכיר ופילגשו ערכו אז משתה מפואר, התבוננו בירח העולה, ואז התאבדו בצוותא באש שכילתה גם את הביתן.

 

ליד הכניסה אל הפארק והבריכה נמצא מוזיאון הנאשי הכולל 4 חדרים שונים. בכניסה יש הסברים ודוגמאות של הכתב הפיקטוגראפי המיוחד בעל 1200 הסימנים של בני הנאשי וכן מיתוס הבריאה. "היו תשעה אחים שבראו את השמיים ושבע אחיות שבראו את האדמה. אבל אז היה שיטפון גדול ורק אחד מהאחים שרד, והוא היה אבי האנושות. הוא עלה לשמיים והתחתן עם אלה ונולדו להם שלושה בנים שהם אבות העמים של הנאשי, הבאי הוטיבטים."

 

באולם אחר ישנה מגילה מצויירת ארוכה, 13 מטרים, המתארת את הפנתיאון הבודיהסטי והשאול שבו מאמיני הנאשי. יש תצוגות של בגדים שונים ואביזרי לבוש. מגילה כזאת מוחזקת בכל בית נאשי אולם זוהי העתיקה ביותר והיא בת כ-300 שנה. באולם אחר מוצגים הספרים העתיקים של הנאשי ומפת הפיזור שלהם בעולם: במוזיאונים, באוניברסיטאות ובאוספים פרטיים.

 

סביבות ליג'יאנג

מצפון לליג'יאנג יש הרבה מראות טבע כמו ערוץ דילוג הנמר וכפרים מסורתיים. ננסה למנות רק כמה.


קרחון מעל ליג'יאנג

 

הר השלג של דרקון האיחד (ג'ייד): נמצא כ-15 ק"מ צפונית לליג'יאנג. מהחנייה הגדולה עולים ברכב של המקום עד אל תחנת הרכבל הנמצאת בגובה של 3,356 מטרים והוא מגיע עד לגובה של 4,506 מטרים. משם העלייה היא רגלית על שביל עשוי ממשטחי עץ. לחלק מהמטיילים כדאי להצטייד בבלוני חמצן שעלותם נמוכה. המשטח העליון של התצפית נמצא בגובה של 4,680 מטרים והוא מעניק מבט מרהיב (אם אין ערפל) אל הקרחון המבוקע בצורת של קריסטלים הנמצא מתחתיו. הפסגה הגבוהה ברכס ההרים היא בגובה של 5,596 מטרים.

 

מקדש פו-ג'י puji si: נמצא מעל לכפר הנקרא גם הוא פוג'י; הוא חדש אבל המראות בנסיעה בעמק המוביל אל הכפר והעלייה אל המקדש שווים טיול של יום.

 

באיישה baisha: כפר מסורתי יפה, כ-10 קילומטרים מצפון לליג'יאנג. במקדש ליולי דיאן liuli dian יש בו ציורי קיר יפהפיים מן המאה ה-14, אבל לא ממש במצב משומר היטב. בכניסה לקומפלקס יש על הקיר ציורי הכתב הפיקוטגרפי של הנאשי. מיד לאחר הכניסה יש גם ארמון מאוחר מתקופת הצ'ינג.

 

התושב המוכר ביותר בבאיישה הוא ד"ר הו, ששמו יצא למרחקים בגלל השימוש שלו בצמחי מרפא. יש לו כנראה מעריצים גם בישראל – הוא מחלק דף המהלל אותו בעברית. למרבה הצער אין שם שום תצוגה לצמחים מהאזור ולשימוש הוא עושה בהם.

 

יולונג yulong: כפר סמוך לבאיישה. עם מקדש מן המאה ה-8 המוקדש לאחד מהאלים של בני הנאשי.

 

יוהו yuhu: כ-2 ק"מ אחרי יולונג. הכפר בו התגורר ג'וזף רוק. ביתו עדיין קיים.


ערוץ דילוג הנמר

 

קניון דילוג הנמר Tiger Leaping Gorge: שבעים ק"מ צפונית לליג'יאנג, הקניון העמוק ביותר בעולם. קירותיו מתנשאים 3,000 מטרים מעל למפלים למטה. הוא כה צר שלפי האגדה נמר דילג מצד לצד והקנה לו את שמו. מטיילים קצרים בזמן יכולים ללכת על השביל הנוח (2.5 ק"מ לכל כיוון) שנחצב בחלקו בסלע המצוק עד אל הנקודה הצרה של הערוץ הידועה כדילוג הנמר (הסינים דאגו גם לשים שם פסל של נמר) וכן יש שם אסטלה המציינת את גובה המצוק.

 

שני המסלולים לאורך הקניון, בין דאג'ו במזרח לבין צְ'יָאוֹ-טוֹ במערב, או בין דָא-ג'וּ לכפר הקטן הה-טאו י'ואן ("גינת אגוז") הפכו למשאת נפש של חלק ניכר מהתרמילאים הישראלים בסין. הטרק לוקח לפחות יומיים, אם לא שוהים באחד הכפרים בדרך. מומלץ לא ללכת לבד, ולבדוק את מזג אוויר לפני היציאה. מדי שנה מתים שם מטיילים. לבדיקת מזג אוויר: www.tigerleapinggorge.com

 

  • "סין - מדריך למטייל - מקומות, הקשרים, סיפורים" מאת דן דאור ויגאל צור (הוצאת עם עובד). 421 עמ', 119 שקל (הצילומים בכתבה אינם מופיעים בספר).

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מסביב לליגי'אנג
צילום: יגאל צור
צילום: יגאל צור
נשי נאשי בכיכר
צילום: יגאל צור
שאמאן דונגבא
צילום: יגאל צור
הכתב הפיקטוגראפי של בני הנאשי
צילום: יגאל צור
מומלצים