למה הנבחרת משעממת כל כך?
אחרי קמפיין "החלומות" של אברם גרנט, נשארנו עם שחקנים איטיים ושבעים, ועם מאמן שמרן ושתקן. איזי עין דור קובע עוד לפני קרואטיה: ישראל לא נכשלה, היא סתם שיעממה
השבוע, אחרי שנים בהן הורגלנו "לטוב", התחלנו להבין איפה נבחרת ישראל באמת נמצאת. ימים ספורים לפני מה שכונה בתקשורת על ידי השחקנים כ"משחק ההזדמנות האחרונה", אף אחד בארץ הקודש לא ממש מתעניין במפגש החשוב על הנייר, מול קרואטיה.
ב'ווינר' לא נותנים לישראל סיכוי, שלא לדבר על אתרי ההימורים בחו"ל. לעזאזל, אפילו העיתונות המקומית נתנה כותרות קטנות מהרגיל, שלא לדבר על ה'באז' הלא קיים ברחוב. אז מה בדיוק קרה כאן? איפה נעלם העניין שתמיד היה בנחרת הלאומית שלנו?
1. אנחנו פשוט לא טובים מספיק. טוב, בסעיף הראשון אין ממש משהו שמחדש לכם. נבחרת ישראל היא איטית, צפויה וחסרת מעוף כבר שנים. מספיק להסתכל על הליגה שלנו, בה השחקנים לא ממש רצים אלא נותנים ספרינט בכל כמה דקות, כדי להבין איפה אנחנו נמצאים. בעידן הפיי-פר-ויו גם התחלנו להבין בזיפזופ אחד של השלט, עד כמה באמת אנחנו רחוקים מאירופה.
3. הלך התחת. אם כל מה שנכתב בסעיפים הראשונים ברור וידוע לכם כמו העובדה שאהוד אולמרט כבר לא ייבחר לתפקיד ראש הממשלה בעתיד, הרי שכאן מגיע טוויסט קטן. אצלנו בישראל, ארץ קיצורי הדרך, למדנו שאפשר "לרמות" את סטיית התקן האירופית הממוצעת פעם בכמה זמן.
שער נגיחה משום מקום כאן (אדורם קייסי ואבי יחיאל בקמפיין הקודם), עוד אחד מבעיטה חופשית שם (ראובן עובד מול סולנה) ועוד מתפרצת נחמדה במקום אחר (בן סהר בצעירה מול צרפת), יכולים ליצור מקסם שווא. לפעמים אותם שערים גם הופכים מאמנים טובים בקנה מידה ישראלי, למקבלי ההחלטות בקבוצה לונדונית גדולה. קשטן עוד נהנה מ"המומנטום הגרנטי" באסטוניה וברוסיה, אבל האמת היא שעכשיו גם גיא לוזון וגיא לוי יודעים, תחת יש רק אחד.
4. קשטן תתעורר. ההתנהלות התקשורתית של דרור קשטן מאז מונה למאמן הנבחרת, נעה בין התנשאות לא מובנת לחוסר ביטחון מגוחך - הכל תלוי בתוצאות ובביקורות כמובן. בשנה האחרונה הספיק קשטן להתעלם מהעיתונאים לפני קרואטיה (בבית) ולנסות להדביק פערים לפני אנגליה (גם כן בבית). עכשיו הוא חזר למחלה הישנה והטובה של סתימת פיות השחקנים ושתיקה אישית צפויה (אם לא מכריחים אותו לדבר במסיבות עיתונאים). בכל המקרים אגב, הוא הרדים את הצופים/קוראים.
5. קשטן, נו תתעורר כבר. אז כמו שקשטן משעמם במסיבות העיתונאים, כך גם הנבחרת. בעצם, אולי השחקנים שומעים אותו ומתרגמים את טון הדיבור למגרש, אי אפשר לדעת. בכל אופן, מהמאמן הכי מעוטר בישראל ציפינו ליותר. הסגלים שלו חסרים בשחקנים יצירתיים, ההרכבים מתבססים על עומס בבלמים וקשרים אחוריים ולא מעט פוליטיקה משתרבבת פנימה. חבל.
6. אין יצירתיות. דיברנו על זה לפני שנייה על קצה המזלג, אבל חשוב להבהיר - אוהד הכדורגל הישראלי אוהב לראות הרבה שערים. בעצם, כל מי שהמשחק יקר לליבו יעדיף לראות שיטות התקפיות ואטרקטיביות עד כמה שניתן, על פני המדבר היצירתי שאפשר לראות כיום בנבחרתנו. קשטן התגאה אחרי ההפסד 4:3 לקרואטיה, כאילו היה מדובר בפסגת הישגיו, אבל גם במשחק ההוא, לא ראינו יותר מדי הברקות אחרי שקיבלנו שער מוקדם במתנה.
7. אין נשמה. אז נכון שאוהד הכדורגל הממוצע אוהב משחק התקפי, אבל הוא יוותר על זה אם יתנו לו מינון גבוה של לב על המגרש. נדמה כי בנבחרת הנוכחית לא שמים דגש על האחווה והאחדות הקבוצתית, על הסמליות והדגל ועל המחוייבות כלפי הקהל. הציבור מצביע ברגליים.
8. אולי גם לשחקנים נמאס. מכת הפציעות האחרונה של הנבחרת (עידן טל, סלים טועמה, ברק יצחקי), אולי מרמזת על בעיה נוספת. לא עוד קוקטיילים מבית היוצר של מרק רוסנובסקי ומשחק בכל מחיר, אלא מנוחה לגיטימית באישור הרופא. איך אומרים? אם בארזים נפלה שלהבת...
9. יוסי, ילד שלי פחות מוצלח בנבחרת. חבר'ה, אם עד עכשיו התביישתם להגיד את זה בפה מלא, עכשיו זה הזמן. יש לנו שחקן שלבש כמה פעמים את חולצת ההרכב של ליברפול ונתן כמה הופעות ענקיות בשנתיים וחצי שלו בפרמיירליג, אבל מאז אותו 2:2 מול שוייץ ועוד משחק טוב מול קפריסין אי שם ב-2004/5, לא ראינו מיוסי בניון כמעט כלום. במיוחד בקמפיין הנוכחי, הקפטן שלנו והפצוע המתמיד, לא נותן בנבחרת את אותו הספק שהוא נותן בקבוצות שלו.
10. אבי לוזון החליט שאין לנו את זה. לא, דווקא הפעם אין תלונות כלפי דרור קשטן. הוא לא נכשל כי מלכתחילה לא היינו אמורים לעלות לאליפות אירופה והרי גם אברהם גרנט נכשל בקדנציה הראשונה שלו. נכון שלקשטן יש כיום כלים התקפיים טובים יותר (קולאוטי, תמוז ויצחקי למשל) ונכון שהמאמן הנוכחי לעומת קודמו בתקופה המקבילה משחק בבית (זוכרים את פאלרמו?), אבל אחרי הכל מדובר בקמפיין סביר.
מה שרציתי לבקש הוא שתנסה למתן את השליפות האלה שלך מהמותן. נכון שחלק מהקסם שלך הוא בכך שאתה מזכיר בצורה רבה את 'הישראלי המצוי', אלא שלפעמים ההתבטאויות אינן מתאימות ליו"ר ההתאחדות לכדורגל.
לא פעם גזרת את גורלו של הכדורגלן הישראלי עם משפטים כמו: "אנחנו צריכים עוד כמה קולאוטים כדי להגיע לרמות הגבוהות של אירופה". עכשיו הוצאת לשחקנים את מעט האוויר שהיה להם במפרשים עם עוד הגיג: "גם אם ננצח את קרואטיה לא נעלה". האמת מר לוזון, גם את כנות צריך לפעמים להשאיר בבטן. לא ככה?
אה, ועוד משהו אחרון ודי מר לוזון, שחרר אותנו מעולו של האיצטדיון הלאומי המעצבן, זה שעדיין מחכה לשיפוץ הגואל. עשה טובה, עכשיו כשאפילו אתה אומר שאין סיכוי לעלות, תן לארח את רוסיה ומקדוניה בירושלים, בחיפה, בסכנין או אפילו במכתש, רק לא ברמת גן.
לפנייה לכתב/ת 
