"מפועלי זבל ועד ח"כים - כולם היו אצלי במכון"

ג' ראתה כבר את הכל. אחרי 12 שנים בהן נחשפה לשגרה הקשה במכוני ליווי, תחילה כפקידה ולאחר מכן כמנהלת, היא החליטה לפרוש מה"עסק" ולנסות לנהל חיים נורמליים. בשיחה עם ynet מספקת ג' הצצה נדירה למה שקורה באמת מאחורי הקלעים של מכוני הליווי הגדולים וכיצד גדלו העסקים בתל-אביב בשנים האחרונות.  

"פעם, דירה טובה עשתה 30-20 כניסות ביום", היא מספרת. "אבל מאז, העסק גדל מאוד והיו לי משמרות שבהן היו כ-180 כניסות ועוד מאות אנשים שמחכים בחוץ כדי להיכנס. התפקיד שלי היה גם לארגן את המקום, להיות אחראית על הבנות ולתת מידע לכל מי שמתקשר בנוגע לנשים שעובדות אצלנו".

ג' מתארת כיצד לקוחות נהגו לטלפן למכונים ולבקש מידע על מה שהיא מכנה "קווי המתאר של הבחורה". לדבריה, הנשים המבוקשות ביותר היו ילידות הארץ ששימשו כנערות ליווי. עוד היא מספרת כי המכונים הללו פועלים בדיסקרטיות מרבית ולכל לקוח מגיעות 40 דקות מהרגע שהוא נכנס ועד הרגע שהוא יוצא. "מיד אחריו נכנס לקוח אחר", מתארת ג' יום עבודה שגרתי עבור נערת ליווי.

היא מציינת שמכונים רגילים נוהגים לגבות 200 שקלים - 100 שקלים לעובדות ו-100 לבעל הבית - עבור פגישה כזו, ואילו היקרים שבהם עשויים לדרוש עד 400 שקלים. "בנוסף לזה צריך לזכור שיש טיפים ובונוסים. מדובר באלפי שקלים בכל משמרת. האוכלוסייה שהיתה מגיעה אליי היא מכל הרמות, מפועלי זבל ועד לחברי הכנסת. היחידים שלא נתתי להם להיכנס היו סוחרי סמים, כי הם נוהגים לתת סמים לבנות".

"הנערות באות למשמרת אחת ומתמכרות לכסף"

עד לפני עשור, רוב נערות הליווי היו ממדינות מזרח אירופה, היא מציינת. היום, לעומת זאת, יש יותר ויותר ישראליות שלא מצליחות לפרנס את משפחותיהן, רבות מהן אמהות חד-הוריות שנאלצות לעבוד כנערות ליווי. בדומה לג', שאמנם מעולם לא עבדה בזנות, נשים אלה מתמכרות למקצוע בגלל הכסף הגדול שהוא מציע. "משמרת טובה הייתה מכניסה לי כ-2,000 שקלים, והכל היה נכנס ישר לכיס. מדובר בהרבה מאוד כסף. כשאת גומרת את החודש עם 30 אלף שקל, קשה לעזוב את זה".

ג' מספרת כי ישנה תופעה מדאיגה עוד יותר: נערות ישראליות המבקשות לעבוד. "יש עכשיו

דור חדש של ילדות שבאות לעבוד בשביל לממן ג'ינס או לשלם את חשבון הטלפון הסלולרי שלהן, ויש ביניהן נערות שמזייפות תעודות זהות. בהתחלה הן אומרות שזה למשמרת אחת או שתיים, אבל אחרי משמרת אחת הן רואות את הכסף שהן מקבלות ומבקשות להמשיך לעבוד".

נשים רבות נקלעות לחיי הזנות בתקווה לסייע ולו במעט למשפחותיהן. "חשוב לי לומר שאני אף פעם לא הסכמתי לקבל מישהי כזו לעבודה, ותמיד אמרתי להן שאצלי הן לא יעשו את המשמרת הראשונה שלהן. הבנות העובדות מתמכרות במקרים רבים לאלכוהול וסמים ובסופו של דבר הן מוציאות את עיקר הכסף שלהן".

"רוב הנשים עברו התעללות נפשית ופיזית"

בפעם הראשונה בחייה החליטה ג' כי הגיע הזמן לעשות חשבון נפש. בתביעה שהגישה עורכת הדין ישראלה שמרוני-קנר לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, דורשת ג' פיצויי פיטורים, חופשות שנתיות ודמי הבראה ממעסקיתה בארבע השנים האחרונות.

לפני חודשיים הסתכסכה ג' עם בעלת המכון והדבר הביא לפיטוריה. כתוצאה מכך, היא החליטה לשנות את דרכיה. בתביעה היא טוענת כי במשך כל השנים שעבדה לא קיבלה חופשות וכי לאחר שפוטרה לא קיבלה פיצויים. בכתב התביעה היא טוענת כי עבודתה היום-יומית כללה שיחות טלפון רבות, תיאומים, קביעת פגישות וניהול קשר אינטנסיבי, הן עם הבנות שעבדו במכון והן עם הלקוחות.

היא מבקשת מבית הדין להורות לנתבעת לשלם לה את כל מה שמגיע לה-על פי חוק. טרם הוגש כתב הגנה. עו"ד שמרוני-קנר אומרת: "הסיטואציה שבה מעבידה מנצלת לרעה עובדת שעבדה עבורה כדי להימנע מתשלום כחוק, צריכה לעבור מן העולם".

ג' מסכמת בפנייה לרשויות: "אותן נשים שבאות לישראל כדי לעסוק בזנות, אמנם יודעות שזו תהיה עבודתם בארץ, אבל מדובר בנשים שברובן עברו התעללות מינית ופיזית בילדותן. מדינת ישראל צריכה לדאוג להן, אבל היא לא עושה זאת. אף אחד לא טורח להגיד להן שהן צריכות לשלם ביטוח לאומי, או מפקח על כך שהמכון עובד כמו שצריך מבחינה בריאותית. הן לא מודעות לזכויות שלהן".