שהכסף יחזור אלינו

בימים האחרונים ממש הורשעה רשת הריבוע הכחול בהטעיית צרכנים עקב שורת מקרים שבהם היה פער בין מחירי מוצרים על המדף במרכוליה לבין המחיר בקופה – לרעת הצרכנים כמובן. עקב כך הוטל על הרשת קנס של 140,000 שקלים.

לפני כן – וגם זה מיבול 2007 – הושת קנס של 240,000 שקלים על חברת פריים טריידינג גרופ - בעקבות הטעיית צרכנים, סירוב לבטל עסקאות על פי חוק, וניצול מצוקת הצרכנים. בקנס של 40,000 שקלים נשאה רשת שופרסל כחודשיים לפני כן – עקב הטעיית צרכנים בשל אי-קיום תנאי מבצע שהוכרז בה.

אלו רק כמה דוגמאות, אך כבר מהן ניתן ללמוד על גובה הקנסות שמטילים בתי המשפט על בעלי עסקים, במיוחד הגדולים שבהם, אשר רומסים ברגל גסה את זכויות הצרכנים ומפירים שורות הוראות חוק שמטרתן להגן על הצרכנים. זהו גם שיפור ניכר לעומת העבר, והמגמה הזאת היא חיובית בהחלט.

אך לאן הולך כל הכסף הזה? האם לפחות חלק מכספי הקנסות מופנה לשם המשך אכיפתם של חוקי המגן הצרכניים או אף הגברתה? התשובה יכולה לנוע בין "לא ברור" ל"לא". ומדוע? מפני שהקנסות הללו משולמים היישר לאוצר המדינה, ואין שום ערובה שבחלוקת התקציב למשרד התמ"ת – אשר מופקד על אכיפת החוק, ועוסק בחקירות, בהגשת כתבי אישום ובניהול המשפטים נגד העבריינים – בכלל מובאת בחשבון תרומת אנשיו למקור הכנסה נאה זה.

זהו מצבם של רובם המכריע של כספי קנסות שפוסקים בתי המשפט או שמקורם בהוראות חוק אחרות. הם נבלעים באותו כיס עמוק של המדינה, ומהם, כמו מכספים אחרים בהכנסות המדינה (למשל ממיסים), מורכב כלל הכנסות המדינה אשר משמש בסיס להצעת תקציבי המשרדים לכל שנה. התיקצוב נעשה על פי שלל סיבות, מטרות ונימוקים, אך ככל הידוע, משרד אשר אוכף היטב את החוק שעל ביצועו הוא ממונה, ועקב כך מכניס כסף רב לאוצר המדינה, אינו זוכה בשל כך לתיגמול בצורת תקציב גדול יותר.

כאשר הדברים מגיעים לתמ"ת, הדבר מקומם וחסר היגיון. רק באחרונה הצבענו כאן על כך, שהפיכת יותר הוראות בחוק הגנת הצרכן לפליליות יהיה בה כדי לתרום להגדלת ההכנסות עקב אכיפת החוק. אולם, בשיטה הנוכחית אפילו בשינוי זה לא יהיה שום שיפור במצבו של משרד התמ"ת וביכולתו להכניס כסף למדינה: אם כספי הקנסות אינם מוזרמים באופן ייעודי לתמ"ת למטרה זו, למשרד אין שום תמריץ להתאמץ יתר על המידה.

וגם ההיפך הוא הנכון: הזרמת כספים לתמ"ת מכספי הקנסות, תוך חיוב התמ"ת להקצותם לתיגבור מערך האכיפה בפקחים, חוקרים ותובעים, והרחבת היקף פעילותם של כל אלה, עשויה לפעול כמפעל כלכלי שאפילו עשוי להיות רווחי. שכן, העבירות על חוקי הצרכנות אינן מן המסובכות בספר החוקים, ויחסית לעבירות פליליות אחרות קל להוכיחן. כיוון שכך, והיות שבתי המשפט נוטים להחמיר עם עסקים סוררים, רק צריכים כלכלני התמ"ת להתיישב ולהציג חישובים בנוסחה של עלות-תועלת.

יהיה אולי מי שיטען, כי שיטה שכזו עלולה לגרום לעודף התלהבות מצד אנשי התמ"ת בחקירות ובהגשת כתבי אישום, על מנת ליהנות ממירב ההזדמנויות שיעניק "פס הייצור" הכספי החדש. לאלו נענה, ראשית, כי הלוואי וזה מה שיעסיק אותנו.

במצב המתמשך זה שנים, של תת-אכיפה חמורה של חוקי המגן הצרכניים, ונוכח הערות מבקר המדינה, עד שנגיע למצב הזה עוד ארוכה הדרך. שנית, סביר שתובעי התמ"ת ימשיכו להגיש כתבי אישום רק באותם מקרים שיעריכו כי יש סיכוי להרשעה, ולא יסתכנו בהגשת אישומי סרק; שהרי אז יירשמו לחובתם זיכויים של בתי עסק, ופגיעה כזו ביוקרה המקצועית אף אחד אינו מארגן לעצמו באופן וולונטרי. כך שבמובן זה אפשר להירגע.

מה שכן, אך צפוי הוא שהאוצר יתנגד לשינוי מעין זה, כי הרי אף אחד אינו מוכן לוותר בקלות על משאבים ואמצעי שליטה. אולם, בימים אלו, כאשר סוף סוף, אחרי פרק חיים ארוך, ארוך מדי, מתחילים לתקוף את חוק ההסדרים מבית מדרשו של האוצר, נפתוליו ומחשכיו, הגיעה העת לדרוש ביצוע תמורות נוספות בתפיסות שהשתרשו אצלנו כאילו ירדו מהר סיני יחד עם לוחות הברית.

הנה אתגר לחבר כנסת שמבין עניין. יש להניח, שמרכז המחקר של הכנסת יוכל לסייע בחישובים מקדמיים של התועלת הכלכלית העשויה לצמוח משינוי בכתובת שאליה יוזרמו כספי הקנסות בגין עבירות צרכנות. מה שצריך כעת הוא להתחיל להניע מהלך כזה.

הכותבת היא עורכת דין המתמחה בנושאי צרכנות