שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    דעה: חברות התקליטים צריכות להסתגל לעידן הדיגיטלי

    במקום להילחם לחקיקה שתמנע פיראטיות, לתבוע משתפי קבצים ולמגן את השירים בתוכנות מגבילות נגד העתקה, תעשיית המוזיקה צריכה להסתגל למציאות הטכנולוגית העכשווית ולחדש

    הלובי של תעשיית המוזיקה היה מאז ומתמיד אחד מהתומכים הקולניים יותר ברפורמה בזכויות ביוצרים, ודחק בממשלות ברחבי העולם לקדם בסדרי העדיפויות הגנות על קניין רוחני. בניהולה של הפדרציה הבינלאומית ליצירות פונוגרפיות (IFPI) וארגונים אחים אחרים, הקבוצות האלו האשימו תכופות את הממשלות על כך שלא נקטו באמצעים כנגד המכירות המידלדלות, וטענו כי שינויים בחוק הינם הכרחיים כדי לסייע לתעשיית המוזיקה לקום על רגליה.

     

    בשעה שנראה כי שיתוף הקבצים נמצא בשיאו, עם סיכוי זעום לירידה (התחרות המשמעותית היא מצד ה-DVD ומכירות משחקי הווידאו, הודות לרשתות שיווק גדולות כמו וול-מארט, שהורידו את המחירים והכריזו על הנחות על כותרים ישנים), מאורעות החודש האחרון כללו עזיבה של מוזיקאים ומשווקי מוזיקה את חברות התקליטים הגדולות שלהם מאחור, ויציאה לדרך חדשה.

     

    הגנות נגד העתקה - כישלון אובייקטיבי

    באמצע שנות ה-90 תהתעשייה התמקדה בשמירה על המודל העסקי שלה על-ידי הסתמכות על טכנולוגיות נגד העתקה, שנתמכו על-ידי צעדים

    משפטיים, כדי למנוע העתקה פיראטית בלתי מורשית. עשר שנים לאחר מכן, האסטרטגיה הזו נמצאת על הקרשים. השימוש באמצעי הגנה הוכח ככישלון אובייקטיבי - לא רק שהם עושים מעט מאוד כדי למנוע העתקה בלתי מורשית, אלא הם גם מענישים את הלקוחות הנאמנים ביותר של תעשיית המוזיקה וממטירים עליהם שלל בעיות של אי תאימות, סוגיות אבטחה והגבלות על רכושם האישי.

     

    בתגובה, משווקי המוזיקה הדיגיטלית מסכימים פה אחד שיש לדחות את הטכנולוגיות האלו. קמעונאיות המוזיקה המובילות, כמו אפל, אמזון, eMusic, יאהו ו-Puretracks, מיהרו להציע לצרכנים שלהם קבצים נטולים הגנות נגד העתקה, בשיעור הולך וגדל. למעשה, מנהלי יאהו הודיעו לאחרונה כי החברה "לא תשקיע יותר כסף בגרימת אי נוחות לצרכן". כמה מהלייבלים, ביניהם EMI ויוניברסל, הבינו כנראה את המסר, וההסירו את ההגנות האלו, כאחרון הלייבלים העצמאיים הקטנים.

     

     בשעה שהתעשייה נרעשת מכישלון האסטרטגיה שלה, המוזיקאים עצמם החלו לקחת את העניינים לידיים. בשנה שעברה, קואליציית המוזיקאים הקנדית, שכוללת כמה מהשמות הנחשבים בקנדה, כמו אבריל לאבין, שרה מקלכלן, סאם 41, ברנייקד ליידיז ועוד, דיברו בחופשיות כנגד תביעת המעריצים שלהם והשימוש בהגנות נגד העתקה.

     

    להתראות, לייבלים

    מספר הולך וגדל של כוכבים בינלאומיים הולכים בנתיב זה. החודש שיחררה רדיוהד את אלבומה האחרון ללא אמצעי הגנה נגד העתקות, להורדה באתר הלהקה, בשיטת שלם כמה שאתה רוצה (אגב, הזמרת הקנדית איזה, שידועה גם בשם ג'יין סיברי, מתנהלת בשיטה זו כבר שנים רבות).

     

    ההודעה של רדיוהד גרמה לתגובת שרשרת מדהימה: דיווחים טוענים שניין אינץ' ניילז, אואזיס, ג'מירוקוואי, השרלטנז ומדונה עזבו או בדרכים לעזוב את חברת התקליטים שלהם, בחיפוש אחרי הצלחה מסחרית באמצעות הופעות חיות, מכירת מרצ'נדייז או חידוש טכנולוגי אחר שיאפשר הפצה חופשית של המוזיקה שלהם ברשת.

     

    אמנים אחרים בודקים שיטות הפצה אלטרנטיביות: האיגלז כבר מוכרים את אלבומים האחרון בהפצה ישירה דרך וול-מארט, פרינס הפיץ מיליוני עותקים של אלבומו האחרון בחינם לרוכשי מגזין בריטי, סולן הקינקס לשעבר ריי דייויס מתכנן לעשות כמוהו, וחברות Nettwerk Records, אחד מלייבלי האינדי המובילים של קנדה, חבר לעיתון שיציע הורדות חינם של אמנים פופולריים החתומים בלייבל.

     

    הקצב המהיר של החידושים האלו מדגיש כי האמנים והצרכנים מגיבים למציאות הדיגיטלית החדשה. בשעה ששוק המוזיקה הדיגיטלית ממשיך לצמוח, פוליטיקאים ומקבלי החלטות צריכים להזכיר לקבוצות השידול כי החוסר בחידוש - ולא התערבות ממשלתית - הוא הגורם לצרותיהן.

     

    מייקל גייסט הוא ראש מרכז לחקר האינטרנט והמסחר האלקטרוני בבית הספר למשפטים באוניברסיטת אוטווה. הוא זמין באימייל ובאתר האישי שלו.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    גרמו לתגובת שרשרת מדהימה. רדיוהד.
    צילום: איי אף פי
    מומלצים