מדורת השבט

לפני חודשיים יעל פוליאקוב נפרדה מהחבר שלה אחרי כמעט שנתיים יחד. לא, אל תדאגו לה, היא דווקא בסדר. זה אבא שלה שצריך להתאושש. אחרי הכל, פולי גר עם הבחור. כלומר, יעל גרה איתו. זאת אומרת, יעל גרה עם פולי. כן, היא בת 30 פלוס ילד. לא, זה לא מנע ממנה לנהל מערכת יחסים שלמה בתוך בית ההורים. הם פשוט גרים כולם יחד, כל השבט - מינוס האח הבכור איתמר שהצליח איכשהו להימלט לדירה נפרדת עם אשתו והילדים - רוטנים ושותים כמויות עצומות של קפה.

פולי: "אני מודיע לך שזו היתה הפעם האחרונה שמגיע לכאן בחור. בפעם הבאה שיעל תמצא מי־ שהו שהיא תרצה לחיות איתו, אז ביי ביי‭."‬

יעל: "הוא שבור לב מהפרידה הזו יותר ממני. הוא אומר לי ׳את כל פעם מביאה מישהו, לוקחת לי אותו, מחזירה, מעלימה. תחליטי כבר!׳‭."‬

יש בזה משהו. לא מספיק להביא את הבחור לארוחה של שישי בערב?

פולי‭":‬בדיוק. הפרידה האחרונה היתה הקו האדום. את הזוגיות הבאה, גברת, תנהלי מחוץ לבית‭."‬

יעל: "בסדר. גם בפעם הקודמת אמרת את זה‭."‬

סליחה, אבל למה את גרה עדיין עם ההורים?

יעל: "אהה‭..‬ המפ‭..‬ בררר‭...‬ בואו נגיד שיש לי התבגרות מאוחרת. אחרי הצבא יצאתי מהבית וש־ כרתי דירה, אבל בשנים האחרונות אני מעדיפה לגור עם ההורים‭."‬

פולי: "כמו שאדם יוצא מהבית בלי מטרייה, היא נרטבה בגשם בחוץ וחזרה הביתה‭." ‬

מה אתה כל כך מבסוט? עושה רושם שלא ממש למדת לשחרר.

פולי: "ידיד שלי מפרס סיפר לי שהמנהג שם הוא לשלוח את הילד בגיל ההתבגרות לבית של חברים, ורק אחרי זה הילד חוזר, כשהוא כבר עצמאי. אצל הסינים ממש נפרדים רגשית מהילדים. למרות שזה כואב כאבי תופת, הם משחררים אותם לדרך עצמאית. לעומת זאת הגברים האיטלקים גרים עם אמא עד שהם מתחתנים, גם בגיל 30 זה נחשב רגיל. בסינגפור, תשמעו רגע, זה דבר מאוד מעניין - המדינה מעודדת מגורים של ילדים ליד הורים על ידי זה שהם מורידים את הארנונה ב־50 אחוז. הם טוענים שזה כדאי מבחינה כלכלית‭."‬

יעל: "אתה ממש החברה הגיאוגרפית‭."‬

פולי: "לכי לעזאזל‭."‬

יעל: "לא, לא, תשים לב מה קרה פה. בהתח־ לה הבאת את החבר שלך מפרס, אחר כך הסינים, האיטלקים, ועכשיו עברת לסינגפור‭."‬

פולי: "אני אמא פולנייה ומאוד קשה לי לשחרר אותם. מצד אחד אני אומר: למה שהם יילכו? נוח להם פה, וזה נעים לכולנו. מצד שני אני יודע שזה לא נכון ושהם צריכים ללכת לדרכם. אבל מאוד קשה לי ליישם‭."‬

יעל: "כולם אומרים לי ׳אני מוכן לרעוב לפת לחם ולא לחזור אל ההורים. 'איך את מסוגלת? איך את לא משתגעת?׳. אני לא מבינה מה הבעיה. אם לא היה לי טוב פה זה לא היה קורה. הפסקתי להתרגז מההערות שלהם על מה אני לובשת, מה אני אוכלת, איך אני נושמת. אולי מבחוץ זה נראה מוזר, אבל אני מרגישה פה הכי נוח. חברות שלי ואני כל הזמן צוחקות על זה שאם אני אכיר מישהו אני אצ־ טרך לספר לו שאני גרה עם ההורים. זה הכי עלוב. זה ישר מדליק את הנורה של הלוזר‭."‬

היית יוצאת עם בחור בן 35 שגר עם ההורים?

"נראה לכם? ברור שלא‭."‬

ומה הבחור אומר כשהוא קולט שהוא עובר לגור עם ההורים שלך?

"מה שקורה לבחורים זה שהם מתאהבים במשפחה. עם בעלי לשעבר עופר חייתי כאן שנתיים, ועד היום הוא בן בית. הוא מגיע הרבה וההורים שלי משוגעים עליו. וגם עכשיו, בפרידה האחרונה, היה לו קשה במיוחד בגלל המשפחה. לעזוב אותי זה מילא, מה שהיה נורא בשבילו זה לעזוב אותם. גם החברים שלי באים בשבילם, כי הצחוקים באים מהם. זה בית פתוח ויש בו משהו אחר‭."‬

ישראל ויעל פוליאקוב. דאג למשפחה (צילום: ענת מוסברג)

התפוח לא נפל

יעל צודקת. בבית הפוליאקובים יש באמת משהו אחר. קוראים לזה טרלול. אנחנו לא יכולים להסתיר את זה מכם, וגם אם היינו מנסים, ישראל (פולי) ויעל עשו על זה סדרה, והיא תכף עולה בערוץ ‭,2‬ ואז כולם ילמדו מהי הפנייה המקובלת אצל הפוליאקובים ‭")‬זבל‭("‬ ומהי התשובה הנפוצה ‭")‬לכי לעזאזל‭.("‬ הפינג־פונגים הנוקבים שהם משלחים אחד בשני מוגשים בהומור, כמובן, אבל בעוצמות די מדאיגות.

יעל: "הירידות והקטילות זה ההומור שלנו והוא מגיע לסף דימום. כשמגיע חבר חדש הביתה ואמא שלי או האחים יורדים עלי, הבנאדם נבהל מהבוטות של הדיאלוגים. לאט לאט הוא נרגע ומתרגל‭." ‬

למה זה טוב?

יעל: "זה מחשל. תבינו, הם עושים ממני סמרטוט רצפה. הם מכירים את כל החולשות, את הפגמים, יצחקו עלי בגלל איך שאני נראית, והטעויות שעשיתי, והחלטות לא טובות שלקחתי. נגיד הדבר הראשון שהם אמרו לי אחרי הפרידה זה ׳מי ירצה אותך עכשיו, יא מטומטמת, איפה תמצאי עוד בחור כזה׳. אחרי שאני חוטפת פה אני יוצאת החוצה ואף אחד לא יכול לפגוע בי‭."‬

יפה פה, בבית הפוליאקובים. מימין בריכה שמאלצת את פולי לדוג מדי בוקר עלים עזובים, משמאל ספה נוחה שעליה רובץ הבן הצעיר אריאל, בן ‭,24‬ ברפיון של מי שהערנות היא אתגר קשה מדי בשבילו. קצת מא־ חור נחה ערימת הצעצועים של יונתן, בנה בן ה־6 של יעל מנישואיה לעופר זר. האמא, שוש, מתיישבת לא רחוק עם כוס קפה בגודל אבטיח ומיירטת את השיחה בהערות עוקצניות.

המשפחה נדדה הנה לפני שמונה שנים, ומאז הם שומרים על מפלס ווליום של להק תוכים, רק באזור היקר של צפון תל אביב. הם מאוד אוהבים לספר אחד לשני מה הם חושבים זה על זה - בדרך כלל דברים שאף אחד לא רוצה לשמוע. עכשיו הם רוצים שגם אתם תדעו.

׳הכל דבש׳ היא מהלך אמיץ, מפתיע למדי, שחושף את מאחורי הקלעים של המשפחה - משהו בין משכן הכנסת לבית מטבחיים. יעל - שברזומה שלה

 תוכנית המערכונים ׳אחד העם 1׳, הסדרה ׳משפחה וחצי׳ וצעירי תל אביב - כתבה, עודד דוידוף ביים, ופולי משחק לצידה (יחד עם שוש עטרי, יוסי מרשק, איתי תורג׳מן וזוהר ליבה‭.(‬ העלילה אמנם מתוסרטת והדמויות הוקצנו, אבל הגרעין הפוליאקובי אמיתי לגמרי.

בין הנושאים הנפיצים אפשר למצוא את הבחירות הבעייתיות של יעל בגברים, את ההצקות המרתוניות בין האחים ואת הטלטלות במעמדו של פולי אחרי התפרקות הגשש החיוור בשנת ‭.2000‬ באחד הפרקים, למשל, פולי לוקח על עצמו תפקיד של בננה בהצגת ילדים, ויעל מטיחה בו "אתה פתטי‭."‬ בתגובה פולי מעיף לה סטירה וצועק שעם כבוד לא קונים במכולת ושהוא מוכן לשחק אפילו עציץ כדי לפרנס את אהוביו.

יעל: "במציאות זה אף פעם לא התקרב למילים כמו פתטי, אבל ברור שהיו תפקידים שפולי לקח ואני חשבתי שהוא לא צריך, כי זה קטן עליו. כמעט כל דבר שהוא לוקח אני אומרת לו ׳מה אתה צריך את זה?׳. מבחינתי הוא השחקן הכי טוב בארץ ואסור לו להתבזבז על שטויות‭."‬

מתי בפעם האחרונה חשבת שהוא מתבזבז?

יעל: "זה קורה כל הזמן. ירדתי עליו נורא כשהוא לקח תפקיד ב׳רחוב סומסום׳ למשל. אמרתי לו ׳מה רחוב סומסום עכשיו? זה מה שאתה צריך?׳‭."‬

פולי: "נו, והיתה סיבה לרדת עלי‭."?‬

יעל: "נכון, בסוף יצא מדהים. הילד שלי מת על זה. לזכותו של פולי ייאמר שכל מה שהוא עושה, הוא יוצא שם מדהים. אין לו אגו, ואני מעריכה את זה. למרות שהייתי רוצה שהוא ישמור יותר על פאסון. אני רוצה לשמור עליו. הבעיה היא שזה גורם לי הרבה פעמים לפגוע. אני מודה שבדברים האלה אף פעם לא שלטתי. תמיד חשבתי שאני עושה להגנתו, אבל בעיקר הרגזתי‭."‬

מתברר שהאיש עם המבטא הרומני הכי מפורסם בארץ הוא אבא רך לב והיסטרי למדי, שהדאיג את עצמו כל הדרך עד ניתוח מעקפים לפני ארבע שנים. מאז אסור לעשן לידו, אבל פולי, כאמור, לא בדיוק קרקר קשוח. ככה בערך זה נשמע כשיעל מציתה מולו סיגריה והוא מבקש ממנה לזוז:

פולי: "את יכולה לא לעשות את זה לידי‭."?‬

יעל: "אבא, בחייך, רד ממני‭."‬

פולי: "מה רד ממני, עברתי ניתוח מעקפים‭." ‬

בשלב הזה יעל זזה שמונה סנטימטרים שלמים, ובמקום לזרוק אותה לבריכה פולי נראה די מרוצה. "במשך שנים דאגתי נורא‭,"‬ הוא אומר. "אני נוטה לפאניקה. המשפחה אצלי זה דבר נורא חשוב, חוץ מהם לא מעניין אותי שום דבר. היו תקופות ארוכות שהילדים נהיו מטורפים לגמרי. כל תוכנית שהיתה לי לגביהם, כל פרוגרמה חינוכית, הכל התחרב. בתיכון, בצבא, בלימודים, בעבודה - שום דבר הם לא עברו חלק. זה שאשתי ואני לא באברבנאל זה נס. יש לי על המדף את כל ספרי גידול הילדים. אין מאמר שלא קראתי. בסופו של דבר אתה מגיע לשלב שאתה פשוט מיואש, אתה מרים את הידיים ואומר: אני אוהב אתכם ותהיו בני אדם. זה לא כתוב באף ספר, אבל זה מספיק‭."‬

פוליאקוב וגברי בנאי. "הייתי על פסגת העולם ולא נהניתי" (צילום: ענת מוסברג)

יעל: "פולי הוא אדם מאוד חרדתי שלא מספיק נהנה מהחיים, יותר מדי דואג לילדים שלו. הוא מאוד מאוד טוב לסביבה ופחות לעצמו. אם הוא היה חושב יותר על עצמו זה גם היה יותר טוב בשבילי, כי אז הוא לא היה מסתובב לי בבתי חולים עם לב, אבנים, כבד ולא יודעת מה‭."‬

פולי: "הדאגה שלי למשפחה, לעתיד, לקיום, הרביצה בי מכות קשות. היום אני יותר מודע לזה, לוקח באיזי. במשך שנים נטל החרדות שנשאתי היה גדול פי כמה ממה שהיה במציאות. זה טבעי שאדם חרד לקיומו, אבל לא עד כדי כך. הייתי היסטרי. זה הביא אותי לבית חולים. הלחץ הולך ומתגבר ופתאום אתה מקבל איזו התמוטטות קטנה. היו תקופות קשות מאוד‭."‬

יעל: "מדובר באדם ששואל כל הזמן ׳מה יהיה, מה יהיה, מה יהיה׳. זו שאלה שיוצרת מחלות, כי אין תשובה. זה שפולי חי היום זה בכלל מזל. במ־ קום פנסיה הוא צריך מיטה באיכילוב‭."‬

לא בדיוק החומר שממנו כותבים מערכונים לגשש.

יעל: "אתם רואים איך הוא מסתובב עם פרצוף רציני. בוא נגיד שאמא שלי מצחיקה יותר. יש בו משהו עצוב‭."‬

פולי: "אני עצוב? בסך הכל אני לא עובר על דברים כלאחר יד, ואני לוקח הרבה דברים ללב, וקשה לי לשמוע או לקרוא חדשות רעות בלי להיפגע כאילו זה קרה לי‭."‬

יעל: "כן אבא, זה נקרא להיות אדם עצוב‭."‬

פולי: "אני לא ליצן שוטה. אני ער למה שקורה סביבי, וזה מכאיב לי ומאכזב אותי ומעצבן אותי. אני יכול לשמוע ילד בוכה בלילה מהחלון וזה פוגע בי. יש לי עור דק. סך הכל הוא עשה פיפי, אבל הצליל הזה של הבכי כבר קורע אותי‭."‬

יעל: "איזה מסכן אתה‭."‬

פולי: "לכי לעזאזל‭."‬

הגשש החיוור מאוד

אם קלישאת הליצן העצוב גורמת לכם לפהק, קבלו את הדבר הבא - הליצן הסובל. כלומר, פולי. האיש שהצחיק דורות של ישראלים, שקיבל פרס ישראל כתשובה על השאלה איך קוראים לצ׳ופצ׳יק של הקומקום, שכיכב בסרט העברי המצחיק של כל הזמנים - בעצם חיכה כל הזמן לחזור כבר הביתה ולוודא שהוא לא נשרף.

יעל: "בשנים האחרונות אבא מסתכל אחורה ואומר: ׳איך לא נהניתי? הרי היה לי הכל, עבודה וקריירה ומשפחה וכסף ואהבה, ואני הייתי במה יהיה, זה לא עובד, יהיה חרא׳‭."‬

פולי: "אנשים שראו אותי אז אומרים: ׳היה לך כל מה שאפשר לחלום עליו. איך זה שלא קמת מהמיטה וצעקת יו־הו כל בוקר?׳. עובדה. הייתי על פסגת העולם ואפילו לא שמתי לב לזה מרוב שהייתי מבוהל. אני לא יודע מה הצית את המחלה הזו, מה היו הסיבות, אני חושב שזה התחיל קצת אחרי מלחמת יום כיפור. היה איזה זעזוע במדינה, אבל באופן אישי עברתי זעזוע עמוק, כי באו הילדים ואיתם באה תחושה משתקת של אחריות. חוסר ודאות איום כירסם בי. זה היה קיום על סף תהום. החרדות אצלי התרכזו סביב המחשבה ׳מה יהיה אם אני אמות, איך הילדים יסתדרו׳. זה שיגע אותי. עד שהם היו בני גיל 16 הייתי קם כמה פעמים בלילה, מוכה ירח, לבדוק שהם נושמים. הייתי פסיכי על כל הראש. ממש. ומה שמטורף, שבתוך הדבר הזה הצחקתי אלפי אנשים‭."‬

איך לא עלו עליך?

פולי: "כנראה שאני שחקן טוב. אף אחד לא ראה. אף אחד‭."‬ יעל: "לאורך השנים הייתי רואה אותו ככה, מסתובב עם היד על הלב, יושב במיטה עם ספרי הדרכה להורים או ספרי רפואה - הוא יודע הכל על כל המחלות. ותוך כדי זה הוא היה אומר לי ׳יעל, בלי פחד! תחיי בשקט!׳. אני באה לבקר אותו בבית חולים, מחובר לצפצופים, והוא צועק לי ׳בלי פחד!׳. באמת תודה על הטיפ‭."‬ בתור דור שני לחרדה וגם למקצוע, יעל קיבלה החלטה מודעת להפסיק לפחד

 מדבר אחד לפחות - מהצל של אבא שלה. אחרי שנים שהגיבה בבכי לנסיונות השוואה מתבקשים ביניהם, היום היא יותר משמחה לגייס את הצל הזה לשירותיה. או כמו שהיא עצמה מסכמת: "השם של פולי שיכנע הרבה אנשים להשתתף בסדרה‭."‬

זה אומר שכבר פתרת את כל תסביכי הבת של?

"אז שיגידו הבת של. אני גאה בו. מה אכפת לי להיות הבת של? אני לא חושבת שזה משהו שצריך להסתיר אותו או להילחם בו או להתעקש ׳תראו אותי, אני בזכות עצמי׳. זה נראה לי אחלה לעבוד איתו ביחד. אני גם אשמח לעבוד לצידו בתיאטרון. נראה לי מיותר ללכת נגד זה. אם אתה מעיף את ה׳מה יגידו׳ אז אתה יותר פתוח לעשות‭."‬

ולהעלות את לחץ הדם של אבא שלך.

פולי: "נכון, עולם המשחק זה עולם נוראי. אני רואה היום חבר׳ה צעירים שסיימו ללמוד משחק ושואל אותם ׳מה תעשו? איפה תעבדו?׳. זה לא ייאמן מה קורה פה בארץ מבחינת כמות המופעים וההצגות ביחס לכמות העבודה שיש. אני זוכר שבתחילת הדרך שלי בתרנגולים שאל אותי מישהו מה אני עושה עכשיו. אמרתי לו ׳אני בתרנגולים׳, אז הוא שאל ׳אבל במה אתה עובד?׳‭."‬

יעל: "זה היה בסין או בסינגפור‭."?‬

פולי: "לכי לעזאזל".