השוליים המתרחבים של יש"ע

הציבור אולי מגיב באדישות מסוימת למגעים המתקדמים עם הפלסטינים, אבל יש מי שכל פגישה בין ראש הממשלה לנשיא הפלסטיני מדירה שינה מעיניו. ראשי המתנחלים חוששים מהפתעות, ומנסים להיערך לקרב הבא. עורכים סקרים, יוצאים לקמפיינים, מזהירים את הציבור מחולשתו של אבו-מאזן. הדרך החדשה להתנחל בלבבות היא באמצעות הצגת המתנחלים כשומרי הסף, כנכס האסטרטגי החשוב ביותר של המדינה. לא עוד "אל נא תעקור נטוע" - אלא "אל נא תפרק בסיס".

"אני יושב כאן בשביל ישראל, לא בשביל הבית שלי", אומר יו"ר מועצת יש"ע החדש, דני דיין.

"אילו הייתי חושב שאין חשיבות לשטח, לא הייתי עוזב את תל-אביב רק כדי לגור בכפר. צריך להבין: העניין שלנו הוא לא הומניטרי; הוא אסטרטגי. זה נכון לומר 'אל תעקור נטוע', אבל זה לא העניין".

בתיקו של דיין מצויות תוצאות סקרים שנערכו לאחרונה, לפיהם הציבור הישראלי כלל לא רוצה מדינה פלסטינית. אבל גם הוא יודע שהסקרים האלה נזילים; עניין של מצב רוח. מעבר לכך, הגוף שבראשו עומד דיין, כמו גם הציבור שאותו הוא מייצג, שרויים במשבר קשה, פנימי וחיצוני. "למועצת יש"ע יש עוצמה", הוא אומר. "המותג הזה עדיין חזק. אבל אין כסף. ההתנתקות אכלה כל חלקה טובה. מועצת יש"ע, כפי שהייתה פעם, כבר איננה ואולי גם לא תהיה. נחלשנו מבחינה ציבורית ופוליטית, אין לנו אותו כוח. זה אולי טוב, כי היינו מסונוורים בעבר, אבל בינתיים נחלשנו, וזו עובדה".

דיין, איש היי-טק לשעבר שפרש עם כמה מיליונים בכיס, בא למועצת יש"ע לתקופה מוגבלת. הוא לא רואה בעסקנות המתנחלים מטרה. מבחינתו, זה רק אמצעי. "אנחנו צריכים לחדש את השיח עם החברה השיראלית. נוצר נתק, אבל אין ישראלי יותר מהמתנחל הממוצע. השאלה היא, למי אנחנו צריכים לפנות קודם: לחברה הישראלית - או לתוכנו? יש לנו בעיה עם הנוער שלנו, שאיבד הזדהות עם המדינה, עם הציונות ועם צה"ל. צריך לטפל בזה".

חלאס, שיתחיל לדבר

"זה משחק סכום אפס", אמר השבוע במרירות אחד מחברי-הכנסת הבכירים של מפלגת העבודה. הוא התייחס לסקרים שהעניקו בנדיבות עוד שישה אחוזי תמיכה לאהוד אולמרט - תוצאה ישירה של משבר הפרוסטטה - ולקחו את אותם אחוזים מאהוד ברק, שהגיע השבוע לאחת מנקודות השפל מאז נבחר להנהגת המפלגה. רוצה לומר: כשאולמרט עולה, ברק יורד.

אנשי העבודה מבולבלים. חלקם מאוד רוצים להיות בממשלה, חלקם מאוד רוצים לראות את ברק מפרק את החבילה, אבל אף אחד לא באמת יודע לאן הכל הולך. בסך הכל, התחושה היא שברק עושה עבודה לא רעה במשרד הביטחון, אם כי בינתיים הקסאמים ממשיכים ליפול. הבעיה היא, שרבים חשים שגם אולמרט עושה עבודה טובה. מצד שלישי, קשה לומר שאחרי ארבעה חודשים, באמת יש לעבודה מנהיג סוחף. גם השתיקה שלו, אומרים במפלגה, כבר מתחילה להימאס. חלאס, הבנו, שיתחיל לדבר. שיתחיל להראות שהוא מנהיג.

כששומר ראשו, עו"ד אלדד יניב, לא נמצא לידו, ברק משתחרר מהרסן. בישיבת

הסיעה האחרונה נתקלו הח"כים ביו"ר שלא איבד דבר מיהירותו המפורסמת. "ברק לא הפסיק לדבר", סיפר אחד הנוכחים, "הרוטווילר שלו לא היה לידו - אז הוא כל הזמן דיבר, קטע אנשים באמצע המשפט, זרק משפטים שחצניים". בדיון על התקציב, למשל, זרק בחוסר סבלנות: "כנשגיע לשלטון, נתקן את הכל". את יו"ר הסתדרות הגמלאים, גדעון בן ישראל, עקץ: "אנחנו לא צריכים להתנהל לפי יבבות ובכיינות".

ההתבטאויות הללו מזכירות לאנשי העבודה את ברק הישן הרע. המזל שלו הוא שכרגע, אין להם אלטרנטיבה, אין מי שיאיים על מעמדו. לכן איש לא יוצא נגדו, גם חברי-כנסת שחושבים שההתנהלות שגויה. "זה לא הזמן", הם אומרים בציניות. "חלילה לנו לצאת בדברי ביקורת פומביים". אבל מאחורי הקלעים - ואת זה יודעים היטב גם אנשיו של היו"ר - דברים זזים. האחיזה בסיעה די רופפת: יורם מרציאנו, אפרים סנה, שלי יחימוביץ' ולאחרונה גם אורית נוקד מנסים להוכיח עצמאות, כל אחד בדרכו. יש אפילו דיבורים על ציר חשאי, שנרקם בין פרץ לאילון (אף שהשניים מכחישים). ברק ואנשיו מחפשים דרך להחזיר את כולם לתלם.

כבר הרבה זמן שבימין מחפשים דרך להגדיל את הכוח בכנסת, ואולי נמצאה הדרך: סקר שנערך עבור האיחוד הלאומי-מפד"ל, מגלה כי רוב מצביעי הימין רוצים גוש מאוחד. את שלוש המפלגות המרכיבות את הרשימה - הציונות הדתית, תקומה ומולדת - רוצים בימין, לפי הסקר, לראות במפלגה אחת מאוחדת, בראשותו של אפי איתם. בבחירות היו הרוב רוצים לראות רשימה מורחבת, יד ביד עם הליכוד. האם האגו של כל-כך הרבה פוליטיקאים יכול לאפשר מהלך כזה? בכלל לא בטוח.