צחוק וסדר
לפי ג'ון לנדיס, שהגיע לביקור בארץ, קומדיות וסרטי אימה זה די דומה, רוברט מקי הוא תרמית ואנשים מצחיקים נהנים מיתרונות של בחורה עם ציצים גדולים. ראיון עם האיש שהביא לכם את "בית החיות" ו"האחים בלוז"
"אל תאמיני לכל מה שכתוב באינטרנט", אומר הבמאי ג'ון לנדיס במהלך הפגישה הבלתי מעונבת בעליל שקיימנו בבית מלון על חוף ימה של תל אביב. התשובה נחתה בעקבות שאלה על משמעות המשפט "See you next Wednesday" שעל פי האגדה שתול בצורה זו או אחרת בכל סרטיו.
זו לא תהיה הפעם האחרונה שלנדיס ישבור קונספציות וינתץ מיתוסים. האיש שחתום בטאבו על קלאסיקות כמו "בית החיות", "האחים בלוז", "סרט מטוגן" ו"זאב אמריקני בלונדון", הוא אחד האנשים ההיפראקטיביים והמצחיקים יותר בתעשיית הקולנוע האמריקנית. לישראל הוא הגיע עם רעייתו, דבורה, במסגרת ביקור משפחתי פרטי שהפך בדרכו המשעשעת לאירוע רב משתתפים בסינמטק בתל אביב. "תכננו על ארוחת ערב שקטה עם מנהל הסינמטק וקיבלנו רטרוספקטיבה", הוא אומר.
לנדיס. לא רוצה טייפקאסט של יוצר קומדיות (צילום: מרב יודילוביץ')
לצד הסרטים המוכרים של לנדיס הוקרן בסינמטק בסוף השבוע סרט התעודה "מר חום: הפרויקט של דון רקליס". לא הרבה ישראלים מכירים את רקליס, למרות שהאיש הנושק לשנות השמונים לחייו מצידם השני, נחשב לתופעת טבע בשדה הקומדיה בארה"ב. זאת כנראה היתה הסיבה שהובילה את לנדיס לביים את הסרט על האיש המצחיק, חסר הגבולות והבושה ואחד מהמקצוענים האחרונים של הבמה הקומית בארה"ב.
"ריקלס אומר לאנשים דברים איומים אבל בצורה שהיא לחלוטין נטולת זדון, וזה די יוצא דופן" אומר לנדיס, "קחי לדוגמא את 'בוראט', שהוא סרט מצחיק בצורה מבריקה אבל גם הוא בסופו של דבר מדבר בטון מתנשא. קשה מאד להימלט מזה ובכל זאת רקליס מצליח. אף אחד לא עושה את מה שהוא עושה ואי אפשר לחקות אותו".
אנשים מצחיקים יכולים להתחמק מכל דבר?
"כן, אני חושב שזה כך. זה גם מאד יהודי, כלומר זו דרך להתמודד עם המציאות הקשה והבלתי נעימה. כריס רוק מדבר על זה בסרט, הוא אומר שלהיות איש מצחיק זה כמו להיות בחורה עם ציצים גדולים שאי אפשר לא לסלוח לה גם על דברים איומים".
זו הסיבה שאתה עוסק כל כך הרבה בהומור?
"אני נהנה מקומדיה אבל אני מתנגד לזה שמדביקים לי טייפ קאסט של במאי קומדיות רק מפני שעשיתי קומדיות מצליחות. אני אוהב את כל סגנונות הקולנוע, ממחזות זמר ועד סרטי אימה. הבעיה היא שבגלל שאני מזוהה, אם ארצה לעשות מערבון או סרט רומנטי קטן, אתקשה למצוא משקיעים".
אמרת השבוע שכדי להגדיר את עצמך כבמאי, כדאי שקודם תמצא משקיע.
"בשביל לעשות סרט צריך אמצעים, זו עובדת חיים. מצחיק אותי כשמספרים
כשרון אי אפשר ללמד
בבימוי הסרט התיעודי על רקליס סוגר לנדיס מעגל שהחל לפני ארבעים שנה. רקליס כיכב אז בסרט "Kelly's Heroes" שבו עבד לנדיס כעוזר הפקה. במרחק הזמן הוא מדגיש את השינויים שחוללה המציאות בשדה ההומור. "המקצוע השתנה. היום אתה יכול להיות מצחיק במשך 3-4 דקות בטלוויזיה ולנהל קריירה מצליחה בזכות זה. בעבר היית נשרך בדרכים עם סוסים, רכבות, כרכרות ואוניות. האחים מרקס היו בדרכים 35 שנה לפני שעשו סרט. בסטר קיטון עשה את זה מאז שהיה ילד וצ'רלי צ'פלין גדל על הבמה", הוא אומר, "זו אתיקה של עבודה שנדרשה אז והיום כמעט ואינה קיימת, בגלל שיש הרבה פחות במות וגם בגלל שהיום זה עניין של כסף שנמצא ברובו בטלוויזיה".
היום נוטים להתייחס לקומדיה כאל ז'אנר נחות. מה דעתך?
"שזה די מפגר. זה נכון, יש פחות כבוד לקומדיה, למרות שהרבה יותר קל לעשות דרמה או מלודרמה מקומדיה טובה. לאורך כל שנות האקדמיה האמריקנית לקולנוע רק קומדיה אחת זכתה בפרס האוסקר לסרט. אני חושב שזה קשור ליומרנות, או אולי זה חלק מהאתיקה הנוצרית שאומרת שכל מה שטוב בשבילך הוא רע. כיוון שקומדיה טובה היא מהנה, מתייחסים לזה כמו אל סקס מחוץ לנישואין או אוכל רווי שומן. חושבים שזה לא שווה כי זה כל כך מהנה. זה טיפשי, זה עצוב, אבל זה כך".
מה אתה חושב על ביקורות?
"מארק טוויין, שהיה ועודו אחד מגיבורי התרבות שלי, כתב מאמר משעשע מאד על עיתונות ובו הוא המליץ לכתוב ידיעות עם מאמר מוסגר שמסביר למה באמת התכוון הכותב. תחשבי על כל הציטוטים שאנחנו קוראים בעיתון. אנחנו מניחים שהאנשים האלה אמרו את הדברים, אבל זה בולשיט. זה תמיד מעובד מחדש, ערוך, מוצא מהקשרו. ככל שאני מתבגר יותר אני מבין שזה ככה גם בספרי היסטוריה".
לנדיס. קומדיה טובה היא כמו סקס מחוץ לנישואין (צילום: מרב יודילוביץ')
אפרופו מארק טווין, היתה לך פנטזיה לעשות סרט על פי "ינקי בחצר המלך ארתור".
"אני לא יודע אם זה יקרה. אני רוצה להיות נאמן לספר וזה ספר לא קל, הוא מאד מצחיק אבל גם מאד אפל. הוא נוגע במהפיכה התעשייתית, בדת, במלוכה ובאצולה שמעל החוק, בכוח שמשחית. אחד הדברים המורכבים ביותר בספר זה שהגיבור הופך לאיש הרע.
"פעמיים כמעט צלמתי את הסרט, בפעם הראשונה עם רוברט רדפורד ובשנייה עם ברט ריינולדס, בשני המקרים הם אמרו לי שהם לא יכולים לעשות את זה. ככה זה עם כוכבי קולנוע, אין סיכוי שהם יהפכו לרעים. אני רוצה לעשות את הסרט אבל זה לחלוטין תלוי בכסף. אם אצליח לעשות סרט שיכניס מספיק כסף אולי זה יקרה. כל הסרטים הרדיקלים שעשיתי נעשו בזכות הצלחות קודמות. ככה זה עובד, כל עוד אתה עושה כסף בשביל האולפנים הם יאפשרו לך להמשיך".
אתה נחשב לאחד מהראשונים ששילבו קומדיה ואימה, שילוב שנתפש ככמעט חתרני בזמנו.
"זה מעניין, אנשים מתייחסים לאימה ולקומדיה כאל הפכים אבל הם למעשה די דומים. שניהם גוררים תגובות לא רצוניות של צחוקים או צרחות. 'זאב אמריקני בלונדון' שהפך משום מה למודל של הז'אנר שמערבב אימה וקומדיה, הוא בעיני ממש סרט אימה. יש בו קטעים מצחיקים אבל אני ממש לא חושב שהוא קומדיה. ניסיתי לעשות אותו אבסורדי ולכן אנשים תופשים אותו כקומי, אבל זו לא היתה הכוונה".
מה לדעתך הטעות הנפוצה ביותר לגבי עשייה קולנועית?
"עשיית קולנוע אינה אמנות אלא מלאכה. אני יכול ללמד איך לעשות סרטים במובן הטכני של המילה אבל לא להפוך אותך לקולנוען מצטיין. אי אפשר ללמד כשרון, וזה נכון גם למחול או לציור".
תראה את רוברט מקי, קוראים לו 'הגורו של התסריטאים' ומשלמים לו לא רע בשביל שיהפוך תסריטאים בינוניים לכוכבים.
"בעיני הוא תרמית. אני חושב שזה בולשיט. אי אפשר ללמד את זה. את מכירה את הקלישאה שאומרת שאלה שלא יכולים לעשות מלמדים?".
אז בכל זאת מה צריך בכדי שזה יעבוד רעיון טוב? כסף?
"זה לא קשור לרעיון אלא להוצאה שלו לפועל. סרט טוב הוא רעיון שעשוי כהלכה. אנשים לא מבינים את זה אבל זו האמת, כמו שזו לא הבדיחה שהופכת את הרעיון לחגיגה אלא מי שמספר אותה. זה התפקיד של הקומיקאי, במאי הקולנוע או הכותב".
