אני רוצה להיות אם פונדקאית

נחשפתי לנושא הפונדקאות לפני מספר שנים, כשליוויתי זוג חברים שהביאו את ילדם המתוק לעולם בעזרתה של אם פונדקאית. במשך יותר משנה עקבתי אחר התהליך, ההתמודדויות, הפחדים והרגשות עד ליום המאושר בו נולד בנם. בעקבות המקרה שוחחתי עם כמה נשים פונדקאיות, וכתבה בנושא מתפרסמת השבוע בעיתון "לאשה". 

האמת? הוקסמתי. התהליך מורכב ואינני מקלה בו ראש כלל וכלל, אבל אם מפשטים קצת את הדברים, אז בשורה התחתונה מדובר בהשכרת הרחם לזוג נשוי, שמסיבות כאלו ואחרות אינו יכול להביא לעולם ילד ביולוגי משלו, או במילים אחרות: לשמש אינקובטור אנושי. הפונדקאיות עמן שוחחתי לצורך הכתבה אמנם בחרו לעשות זאת ממניעים כספיים (רובן נקלעו לקשיים כלכליים), אולם גם הן מספרות שככל שהתהליך וההיריון התקדמו, וככל שהכירו טוב יותר את בני הזוג שציפו לתינוק, הן הרגישו התעלות רוח ותחושת גדלות: מעטים זוכים להעניק לזולת משהו יוצא דופן כמו תינוק. לא כל אחד יכול לתת דבר שכזה, ומעטים האנשים שיכולים להעניק לבני זוג אושר כזה!

בעקבות כל זה התחלתי לגלגל במוחי את הרעיון להיות בעצמי אם פונדקאית. על התנאים הבסיסיים שהציבה המדינה אני עונה: אינני נשואה (באופן רשמי), יש לי ילדים משלי, עברתי 2 הריונות קלים ולידות נוחות. אני מודעת לכל ההשלכות של הנושא ובעיקר לכך שהתינוק אותו אשא ברחמי אינו שלי. בנוסף, ולא פחות חשוב, למרות שאיני במצוקה, גם אני צריכה כסף (אני בונה בית).

למי שאינו מכיר את תהליך הפונדקאות בישראל, אסביר בשתי מילים שאישה פונדקאית נושאת ברחמה עובר שאין לה קשר גנטי אליו (ברחם שלה מושתלות ביציות של האם שהופרו בזרע האב - בני הזוג המייחל הם ההורים הביולוגים). בבוא היום היא יולדת ומוסרת את התינוק להוריו.

בן זוגי מתרגל לרעיון, אבל חברות קרובות ששיתפתי במחשבותיי הגיבו כולן בתדהמה: השתגעת? איך תוכלי לוותר על התינוק? מה כ"כ רע לך בחיים? וכו'. האמת היא שדווקא הופתעתי לטובה: מדובר בתגובות מתונות בהשוואה למה שספגו הפונדקאיות עמן שוחחתי - מה ההבדל בין זה לבין זנות? שאלו אותן, ואחרים אמרו שמדובר ב"ניצול אכזרי של נשים מסכנות" או תהו "כמה קרה ומסכנה את צריכה להיות בשביל לוותר על התינוק שלך תמורת כסף?" (בפרס התגובה המשעשעת זוכה הנזיפה "מה, את צריכה להיכנס למיטה עם הבעל? תתביישי לך!").

אני לא באמת מצליחה להבין את התגובות האלה, אבל אני מזכירה לעצמי שחלקן נובעות מבורות וחלקן מפחד מפני הלא מוכר ויש שיאמרו מפני ה"לא טבעי". מבחינתי מדובר במעשה נעלה ואם ישאלו אותי יום אחד "מה המעשה הכי אצילי שעשית בימי חייך?", אשמח להיות מסוגלת לענות שעזרתי לזוג להביא ילד לעולם. 

לא, אני ממש לא קדושה ולא מקדישה את חיי לזולת, וכן, אני רוצה לעשות את זה גם בגלל הכסף - ומדובר בהרבה כסף, אולם אין לשכוח שעדיין אני זו שצריכה להיות בהיריון (מזל שאני לא סובלת מבחילות בוקר), להשמין (במקרה שלי - משהו בסביבות ה-20 ק"ג להיריון), להסביר לסביבה הקרובה והרחוקה מאות פעמים מה, איך ולמה אני עושה את זה, לקום 20 פעם בלילה לעשות פיפי, ואולי הכי חשוב: להכניס זוג אנשים זרים לחיי ולחיי ילדיי, ולהסביר להם - לילדיי - שאמא עוזרת להביא תינוק לעולם כי האנשים ההם לא יכולים לבד, ושהתינוק שגדל לי בבטן הוא לא אח שלהם ולא אחותם.

אני מנחשת שמרבית הנשים שקוראות את הדברים האלה חושבות לעצמן "איך אפשר?", אבל אלו שלא נבהלו ורואות את היופי שבדבר, מוזמנות לחשוב על הרעיון לעומקו. איך אומרים? לשמוע לא עולה כסף ובמקרה הזה, מלשמוע לא נכנסים להיריון. 

רוצים לדעת יותר על מירב? הקליקו על התמונה (עיצוב: gutte)