זה פשוט לא זה, או שזה "האינטרנט הזה"?
יש נטייה גורפת להאשים את האינטרנט בכל קשר שלא מצליח, עולה על שרטון ומתרסק אל מול חופי התקווה. בין אם מדובר בדייט שנמשך חמש דקות, או בקשר שנמשך חודשים ושנים, אנחנו בסופו של דבר נמצא עצמנו מאשימים את המדיום
זהו, שפגשתי אותו במדרגות. הוא בדיוק ירד כשאני עליתי וחלפנו זו על פני זה. ראיתי שהוא כנראה יצא מהדירה של החברה שלי, אז חייכתי אליו. אין מה לייחס לכך חשיבות רבה. אז מישהו ראה אותי בטרנינג ומראה מרושל. הרי היום הזה היה אמור להגיע מתישהו.
למחרת התקשרה חברתי ואמרה לי שהבחור, נקרא לו יוד, חבר ללימודים שבא לקחת ממנה חומר למבחן הקרוב שלהם, ביקש את הטלפון שלי. צחקתי ורציתי כל כך שאמא שלי תשמע על זה. הנה ההוכחה שגם בהופעה מרושלת הכל אפשרי! לא זכרתי במיוחד איך נראה יוד, כי לא השקעתי בכך מחשבה מעבר לשניות הבודדות שחלפנו זו על פני זה. בכל מקרה אמרתי לה שתתן לו את הטלפון, מה כבר היה לי להפסיד.
יצאנו כמה שבועות. הוא אפילו הספיק להיות בביתי ולהכיר את אמי במהלך התקופה הקצרה. לא מתוכנן, אבל הוא היה צריך לשירותים, אז הכנסתי אותו פנימה. זה התחיל נחמד, זורם, מתאים, ונגמר בחריקת בלמים. יוד היה בחור טוב ונחמד, אבל לא בשבילי. לא הרגשתי דבר, וכשהיה לי ברור שהוא כן, החלטתי לחסוך עוגמת נפש עתידית ולסיים.
את עין הכרתי באינטרנט. נפגשנו בחדר הצ'ט ושוחחנו שעות. צחקנו, נהנו, התוודענו. אחרי תקופה קצרה ואינטנסיבית החלטנו שמיצינו את המצב הנוכחי ואנחנו רוצים לעבור הלאה. התחלנו לדבר בטלפון, והופתענו לגלות שהכימיה המשיכה גם לשם.
התחלנו לדבר על הפגישה, שהיה ברור שהגיע גם זמנה. החלטנו להמר על הכל ולהגיע לבליינד-דייט כמו בספרים. החלפנו תיאורים בצורה מילולית והסתפקנו בכך. יצאנו מתוך נקודת הנחה, שהחיבור האנושי ביננו כל כך טוב, שזה לא משנה. במקרה הכי גרוע, שלא נמצא חן אחד בעיני השניה, נוכל עדיין ליהנות גם ללא מטרה רומנטית.
זה היה מעיק, מביך, ובעיקר לא נעים
המוטיב העיקרי בפגישה ההיא היה הדדיות מלאה. הוא לא מצא חן בעיניי ואני לא בעיניו. אני לא רציתי לדבר איתו והוא לא איתי. לא הצלחנו להעביר יחד אפילו כמה דקות. זה היה מעיק, מביך, ובעיקר לא נעים. נפרדנו לשלום בנימוס וניתקנו כל קשר.
שני סיפורי היכרות, עם הבדלים קטנים ביניהם. הסיפור הראשון התרחש במפגש פנים מול פנים, השני במפגש מסך מול מסך. ההיכרות עם יוד היתה בשידור חי, במהלך הפגישות והטלפונים הראשונים. ההיכרות עם עין היתה מעל גבי המסך במילים ומעט בטלפון. שתיהן הסתיימו בשל אי התאמה, או אי רצון. אבל בכל זאת, יש הבדל עצום ביניהן - בעוד שאת המפגש עם עם יוד תייגתי בקטיגוריית "זה לא זה", את המפגש עם עין סימנתי תחת התווית "האינטרנט המחורבן הזה!".
קיבלתי מייל ממישהי שדיברה איתי על ההיכרויות הווירטואליות ועל המיאוס שלה מכך. היא קראה את הסיפור בהמשכים שכתבתי ואמרה שיצאה עם תחושה כבדה של פסימיות מהעולם הזה. "זה כמעט אף פעם לא עובד", כתבה לי. בשניה הראשונה רציתי לענות לה "אני מסכימה איתך לחלוטין!" אבל עצרתי לחשוב.
יש נטייה גורפת להאשים את האינטרנט בכל קשר שלא מצליח, עולה על שרטון ומתרסק אל מול חופי התקווה. בין אם מדובר בדייט שנמשך חמש דקות, או בקשר שנמשך חודשים ושנים, אנחנו בסופו של דבר נמצא עצמנו מסננים "האינטרנט המחורבן הזה!". אבל הוא לא באמת האשם העיקרי.
הרי מישהו שהכרנו אתמול בפאב, היום יצאנו איתו לדייט ומחר נחכה ממנו לטלפון שלא יגיע, לא באמת שונה בהרבה ממישהו שהכרנו באתר היכרויות, היום יצאנו איתו לדייט ומחר ממנו נחכה לטלפון שלא יגיע.
מה ההבדל בין כרטיס באתר לבין זר שניגש אלינו בפאב?
אז נכון שיש הרבה גורמים מערפלים ומטשטשים בהיכרות וירטואלית, אבל מה ההבדל הגדול בין כרטיס באתר היכרויות לבין אדם זר שניגש אלינו בפאב? אם כבר, על האדם מאתר ההיכרויות נדע הרבה יותר מאשר על הזר מהפאב.
היו דייטים שיצאתי אליהם, בין אם דרך האינטרנט או בהיכרות במציאות, והם הסתיימו בניסיונות כושלים להכניס אותי למיטה. משום מה, יש תחושה חזקה יותר של "רמאות" כשדבר כזה קורה דרך האינטרנט. אז עולה הטענה שהגברים לא מציגים עצמם נכון, אומרים רק מה שהנשים רוצות לשמוע, משקרים ומרמים כדי להשיג את מבוקשם, ועוד שלל תיאורים שניתן לייחס לתופעה.
האם הגברים של האינטרנט הם לא אותם הגברים של הפאב/בית קפה/רחוב/מקום עבודה? האם לא מדובר בסך הכל באותם אנשים, עם אותם רצונות, התנהגויות ודרכים להשיג מבוקשם?
יש לי בטן מלאה על העולם הווירטואלי, והיריעה קצרה מלהכיל הכל. אבל אני חושבת שלפעמים מוציאים "שם רע" לאינטרנט ולהיכרויות האלה. כאילו שמדובר באנשים שלא קיימים ומתקיימים בשום מקום אחר.
קל לשכוח שבאתרי היכרויות מכריחים אותך לצאת בהצהרות גדולות על מהות הקשר והמטרה. אני לא חושבת שאי פעם מישהו נשאל, כבר ברבע השעה הראשונה של השיחה בהיכרות לא וירטואלית, "מה מטרת הקשר?". זה לא שבמציאות הכל שונה, זה רק ששם אין לנו את המידע הזה מבעוד מועד. אנחנו מגלים אותו בהדרגה, על בשרנו ולא על מסכנו.
אולי פשוט יש דברים שלא ניתן לזרז, גם אם מאוד נרצה
אולי זאת הבעיה – הדרך בה אנחנו מגלים את הדברים באינטרנט. הפער הזה בין הגילוי, החשיפה וההיכרות לבין מבחן המציאות. אולי פשוט יש דברים שלא ניתן לזרז, גם אם מאוד נרצה בכך. לא ניתן להכניס להילוך שלישי בלי שעברנו בשניים שלפניו. כך גם עם היכרות חדשה. האינטרנט מנסה להקפיץ אותנו כמה מהלכים קדימה, אבל מה עם נקודת ההתחלה? היא כנראה מאוד קריטית.
ואולי, לפעמים זה פשוט לא זה, ואין מה לחפש אשמים.
- רומן בהמשכים בבלוג - היית או חלמתי חלום
לפנייה לכתב/ת 
