פנטזיית הרומן שלי עם איתן אורבך
בשביל אנשים כמוני, שאת אמונם במדיום הווירטואלי איבדו מזמן, צריך לעשות שינוי מהפכני וקיצוני. בשביל לקבל יותר, צריך לתת יותר. הגיע הזמן להחזיר את המילה "אמת" למרכז הבמה ולתת לה כבוד. גם אם זה אומר להיחשף קצת יותר
לפני כמה שנים הכרתי את איתן אורבך. למעשה, הוא רצה להכיר אותי. הוא פנה אליי באחד מאתרי ההיכרויות. אמנם לא קישרתי מיד, מכיוון ששמו היה שונה והתמונה מעט מטושטשת, אבל כשנפל לי סופסוף האסימון הייתי המאושרת שבנשים – איתן אורבך בכבודו ובעצמו פנה אליי.
שקרים לבנים? הרי האישיות הקוסמת שלנו תכפר בסופו של דבר על הכל. אנחנו הרי בסך הכל מעלים את הסיכויים שלנו שמישהו ירצה להכיר אותנו, ואז ברור שהוא ייפול ברשת, אין סיכוי למשהו אחר. משהו קטן ולא מזיק, שנועד לשפר את האופציות שלנו. כמה רע זה יכול לעשות?
צריך למצוא דרך לסנן את כל הפנטזיונרים שנמצאים שם, שממציאים עצמם מחדש השכם וערב. כלי כלשהו, שכולם יוכלו לבטוח ולהאמין בו. מישהו שישב שם מאחורי המסך, בשר ודם, וידאג שרק אנשים אמיתיים ישהו בחלל הווירטואלי. שלא ניתקל שוב בתמונות מזויפות ובפרטים מומצאים. חוקר פרטי לכל אדם שנכנס זה בלתי אפשרי, אבל לכל הפחות להוציא את הרווקים והרווקות הנשואים באושר ועוד כמה שקרים לבנים "קטנים" וכביכול לא מזיקים.
אז זהו, שלא. זו היתה רק תמונה שלו, בכרטיס של בחור אנונימי.
ייתכן שזה נשמע מוכר לחלקכם, הזוי לאחרים, אולי משעשע, אבל זה סוג של מציאות הקיימת בעולם הווירטואלי, שהפך לחלק מחיינו. ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, יש ויתארו כך את עולם ההיכרויות באינטרנט. אני מניחה שכך הכל התחיל, עם חלום ורוד ונאיבי, מתוך רצון אמיתי לתת מענה נוסף להיכרויות. אבל בני אדם ידועים ביכולתם האינסופית לסבך דברים פשוטים ולהרוס עד כמה שניתן. אכן הרסנו.
פעם כל מה שהיית צריך לחשוש ממנו היה איך תהיה הפגישה והאם באמת יהיה קליק. היום החששות מתחילים עוד בשלב אפס. אינך יכול לדעת דבר על הכרטיס שאתה מביט בו. לא בנוגע לשם, לגיל, ובטח שלא לגבי התמונה.
אף שהפתרון הכי נגיש וקל נמצא באינטרנט, אחת הבעיות הגדולות שלו היא בדיוק זו. הזמינות ואפס השקעה שזה מצריך מאנשים הולידו את בעיית ההתחזויות וסיפורי אלף לילה ולילה.
אין לך כוח לעשות דיאטה? אין בעיה, פשוט תסמני "רזה"
מה שהתחיל מרצון כן ואמיתי להכיר אנשים בדרך נוספת והפך לפלטפורמה של "המהפך" בעשר שניות. כל אדם שרוצה לשנות משהו בעצמו, מגיע לשם ועושה את השינוי בקליק אחד קטן. אתה נשוי אך מת להתגרש? אין בעיה תרשום "גרוש" בכרטיס. את חושבת שגילך מעט ירתיע גברים פוטנציאליים? חיש קל תשני את המספרים, והרי לך פתרון. אתה 1.70 ומת להיות גבוה יותר? אין שום בעיה, תוסיף לעצמך כמה ס"מ שבא לך. את שמנה ואין לך כוח לעשות דיאטה? אין בעיה, פשוט תסמני "רזה". אתה רוצה להיות יהודה לוי? את רוצה להיות בר רפאלי? תורידו תמונה שלהם מהאינטרנט ותשימו בכרטיסים שלכם.
חידוש ב-JDate:
חותמת אמינות ופרטים מאומתים
שירי לרנר
אחת הבעיות שהכי מטרידות את החברים באתרי היכרויות היא חוסר אמינות - פרטים לא נכונים על גיל ומצב משפחתי ותמונות מזויפות. מסלול חדש, JDate Plus, עונה בדיוק על צורך זה.
אבל זה כן עושה רע. זה הורס. אחרי שאת מכירה את "איתן אורבך", "יהודה לוי" ושאר הסלבס שנמצאים ברשת ומחכים רק לך, או לחילופין תמונות מבר המצווה, או 20 ק"ג פחות, את מתחילה לפתח סלידה עמוקה מהרעיון.
אבל יש גם את הצד שני של הסיפור. התחושה הלא נעימה של להיות "פריט" על המדף, שחשוף לעיניי כולם, שיבדקו בציציות ויתנו ציון סופי. אף אחד לא אוהב להיות תחת זכוכית מגדלת, כשכל הקישקע שלו מונחים על השולחן. אף אחד לא אוהב להיבחן על בסיס נתונים קרים וטכניים כל כך, ללא אפשרות לסנגר על עצמו ולהכניס מעט אישיות ותוכן פנימה.
מכיוון שהאינטרנט פתוח בפני כולם, תמיד קיים החשש שיזהו אותך. הרצון להשאר אנונימי עד שתבחר אחרת לפעמים חזק מאוד. אתה לא ממהר לשים תמונה שלך ופרטים מזהים נוספים (כמו שם, גיל ומקום עבודה) רק כדי שהשכן המעצבן, הקולגה הרכלנית, האקס המיתולוגי והבחורה שזרקה אותך לא יקלטו אותך שם. אתה רוצה להיות מסוגל לספר לכולם שהכרת אדם חדש, בלי להיכנס לפרטים מביכים אולי של איך ואיפה.
אז מצד אחד אנחנו מחפשים משהו אמיתי ואמין, ומצד שני ייתכן שאנחנו רוצים למזער את החשיפה האישית שלנו. לאכול את העוגה להשאירה שלמה. אבל זה בלתי אפשרי. אם אנחנו מצפים למשהו, זה צריך להתחיל בנו. איך זה יראה אם נאשים אדם אחר במעשים שלנו? העובדה שאנחנו מכירים את עצמנו ויודעים איזה אדם אנחנו לא תשנה כהוא זה לצד השני.
להחזיר עטרה ליושנה. בשביל אנשים כמוני, שאת אמונם במדיום הווירטואלי איבדו מזמן ואיתו את הרצון לקחת חלק בעולם ההיכרויות הזה, צריך לעשות שינוי מהפכני וקיצוני. בשביל לקבל יותר, צריך לתת יותר. הגיע הזמן להחזיר את המילה "אמת" למרכז הבמה ולתת לה כבוד.
עוד מבט:
ה"סטודנטית למדעי הדת" היא נערת ליווי
שרית פרקול
פגשת מישהו באתר היכרויות, החלפתם ביניכם הודעות משעשעות, ראיתם תמונות, עברתם לטלפון, היתה כימיה, הגיע הזמן להיפגש. קבעתם שהוא יעבור במכוניתו במקום מפגש מסוים ויאסוף אותך לפאב. את מחכה, עוברות מכוניות, אף אחת לא עוצרת לידך. כשאת שולחת אליו אימייל, לאחר שחזרת הביתה מעוצבנת, הוא משיב לקונית: "את לא לטעמי". אז למה בעצם שלא תזהירי נשים אחרות מפני הטיפוס הנאלח הזה?
אז אולי זה מעט יסרבל את התהליך הפשוט כל כך שהיה גרעין הקסם של העולם הזה, אולי זה יכביד ויעיק ויגרום תחושת אי נעימות. אבל זה בהחלט יביא גם תוצאות שיאפשרו לכולם ליהנות מהן. הרי ההיכרויות באינטרנט החליפו את משרדי השידוכים. האינטרנט מציע הרבה דברים, אבל היעדר מגע אדם לפעמים בעוכרי המדיום הזה.
בפאב, במועדון, בבית קפה, אנחנו עומדים מול אדם ויכולים להשתמש בכל החושים שלנו, כולל תחושות בטן, בשביל לדעת מה טיב האדם שעומד מולנו. אם איננו יכולים להפעיל את חושינו בתהליך ההיכרות הזה, לפחות שיהיה מישהו אמיתי שיוכל לעשות זאת עבורנו. להימנע משקרים זה בלתי אפשרי, גם לא במציאות. אבל למה לא לנסות למזער אותם למינימום?
הבלוג של מירב רזניק
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
