שתף קטע נבחר

מזריקי הנפט מאנאפוליס

חולה הסכרת מתמסר לרופא-אליל, שמנסה לרפא את מחלתו על ידי הזרקת נפט. "מה האלטרנטיבה שלכם?", מטיח החולה בקרוביו; הוא כבר ניסה בעבר את אותו רופא-אליל, והביא על עצמו פריחה ואשפוז, אבל הפעם - אולי, מי יודע? הרי, בסופו של דבר - "אין אלטרנטיבה". הרב חיים נבון עם סיפור ומסר הלכתי ליוצאים לועידת אנאפוליס

איך נפתור את בעיית העוני? התורה מלמדת אותנו לחלום על עולם אידיאלי, שבו אין עוני ומסכנוּת: "אפס כי לא יהיה בך אביון" (דברים ט"ו, ד); אך מיד מורידה אותנו לקרקע המציאות: "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ!" (שם, יא). לעולם לא נצליח לפתור לגמרי את בעיית העוני. אז מה לעשות? ניתֵן צדקה, היום וגם מחר.

 

לאדם מודרני קל יותר לתת תרומה גדולה לכפר גמילה מסמים, מאשר לתת שקל בכל יום לעני נזקק. אנחנו נמשכים בחבלי קסם לפתרונות דרמטיים כוללים. אך התורה מלמדת אותנו שאין פתרון כולל לבעיות החברתיות שלנו; לעומת זאת, אפשר לנהל אותן כך שיביאו לנזק מינימלי.

 

כל עולם ההלכה עובד ברוח זו. אנחנו נתבעים להילחם ביצרינו הרעים, בלי להתיימר שנצליח להכרית אותם. אותם איסורים שעמדו לפנינו היום יעמדו לפנינו גם מחר, משום שגם אותם פיתויים שעמדו בפנינו היום לא ייעלמו לשום מקום. לא נצליח להפוך את עצמנו למלאכים - אך נצליח לחיות חיים ערכיים ומשמעותיים, מתוך מאמץ מתמיד ומלחמה פנימית מתמשכת.

את המסר הריאליסטי של ההלכה עלינו להרחיב גם לתחומים אחרים של חיינו. הדברים אמורים גם כלפי האירועים המדיניים.

 

שוב ושוב מטיחים אותה האשמה נושנה באוזני אנשי הימין: "מה האלטרנטיבה שלכם?". לאמור: כולם יודעים ששום דבר טוב לא יצא מוועידת אנאפוליס, כמוה ככל הוועידות שקדמו לה. אבל אין ברירה; אין באופק שום פתרון אחר.

בעיניי דומה הדבר לחולה סכרת, שמוכן להתמסר לרופא-אליל, שינסה לרפא את מחלתו על ידי הזרקת נפט. "מה האלטרנטיבה שלכם?", מטיח החולה בקרוביו; "הרי הרפואה הקונבנציונלית מודה שהיא אינה יודעת לרפא את המחלה הזו". הוא כבר ניסה בעבר את אותו רופא-אליל, והביא על עצמו פריחה טורדנית ואשפוז קצר; אבל הפעם, עם הטיפול הדרסטי החדש - אולי, מי יודע? שהרי, בסופו של דבר - "אין אלטרנטיבה".

 

אבל יש אלטרנטיבה. האלטרנטיבה היא להודות בכך שיש בעיות שאי אפשר לפתור אותן, אבל אפשר לחיות אתן. באיזון נכון של תזונה בריאה ומנת אינסולין יומית, חולה הסכרת יוכל לנהל חיים נורמליים, עד זקנה ושיבה (בעזרת ה'). אכן, ממחלתו לא יירפא; אבל הוא ילמד לחיות אתה.

 

אך הישראלים אינם מוכנים לנהל בעיות; הם רוצים לפתור אותן, ומייד. רק כך אפשר להסביר את הנכונות הבלתי-נתפשת של הציבור הישראלי להתעלם מלקחי חמש-עשרה השנים האחרונות של המו"מ עם הפלסטינים. באמריקה אדם ישר נמדד בשאלה האם היית קונה ממנו מכונית משומשת. אבל אנחנו ממשיכים וקונים שוב ושוב מכוניות משומשות מאותו סוחר נוכל, גם אחרי שגילינו שבמקום מנוע יש במכונית מטען נפץ. והכול בגלל הלהט התזזיתי "למצוא פתרון לסכסוך".

 

ההלכה מחנכת אותנו לא לחפש ברקים ורעמים, פתרונות קסם דרמטיים שיעלימו את כל בעיותינו. יש בעיות שאין להן פתרון. במצבים כאלו, השלב הראשון הוא קטיעת ההכחשה וההדחקה; ההכרח להודות שאין פתרון באופק. בשלב השני נדע שאם איננו יכולים להעלים את הבעיה, אנחנו יכולים לנסות לנהל אותה. ובזה יש אפילו סיכוי לא רע שנצליח.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
הרב חיים נבון
בדרך לאנאפוליס
צילום: משה מילנר, לע"מ
מומלצים