תיקון דחוף לשירותי רפואה דחופה

בשקט ובלי שום יחסי ציבור או חשיפה לתקשורת מתנהל לו בימים אלו בכנסת תהליך חקיקתו של אחד התיקונים החשובים הנחוצים זה כבר בחוק הגנת הצרכן. כאשר יאושר התיקון יוכלו אולי קשישים רבים לחוש מעט יותר בטוחים מול החברות המספקות להם – באמצעות לחצני מצוקה – שירותי אמבולנס וכן טיפול רופא בביתם בעת הצורך.

ענף זה הוא מן הפרוצים בישראל, ולא במפתיע – ברוח היחס לקשישים במדינת ישראל – קבוצה זו באוכלוסייה חשופה כבר שנים רבות לחברות הפוגעות בהן בלא רחם. לרוב מתחיל הסיוט כאשר אל בית הקשיש מגיע איש מכירות ומוכר לו שירות מהסוג הזה. לרוב ייחתם עם הקשיש חוזה לשנים רבות, דבר שהוא אבסורד בהתחשב בגילם של הקשישים, הקשיש לא יקבל הסבר אמיתי על תוכנו ועל מגבלותיו של החוזה, לא פעם לא יושאר בידיו העתק מן החוזה, וגם זה שיושאר בידיו – אותיותיו תהיינה קטנות מן הגודל המינימלי הקבוע בחוק, 2 מילימטרים, כך שקשה עד בלתי-אפשרי לקרוא מה בכלל כתוב בו.

פעמים רבות אין הקשישים שולטים בעברית ברמה המאפשרת להם להבין את המסמכים המשפטיים שהם חותמים עליהם, שלא לדבר על אלו מביניהם אשר מוחתמים על הסכמים כאלו מייד עם שובם מאישפוז בבית חולים, ובמצוקתם חותמים עקב הבטחות כי מכאן ואילך יהיה מי שיטפל בהם בעת צרה.

לא מעט מן הקשישים התעשתו לאחר החתימה על החוזים הללו, בין כיוון שאינם יכולים לעמוד בסכומים שלגביהם התחייבו, בין מפני שגילו כי המרחק בין ההבטחות לבין הביצוע רב (היו למשל מקרים שהוברר, כי החברה מזמינה בעצם אמבולנס של מד"א, כך שאינה מספקת בעצם שום שירות מיוחד שבגינו ראוי לשלם), או מכל סיבה אחרת. או אז גילו גם, כי החברה אינה מוכנה לשחררם מהחוזים ארוכי-השנים, וממשיכה לגבות מהם כספים בהיקפים של אלפי שקלים. למרבה הזוועה, במקרים מסוימים גילו יורשיהם של קשישים שנפטרו, כי גם מות הקשיש לא ביטל את החוזה מבחינת החברה, והיא המשיכה את גביית הכספים מחשבון הנפטר.

המצב הזה מוכר היטב לארגוני הצרכנים, והוא היה נושא לכמה תוכניות טלוויזיה שהמחישו היטב כיצד נראים חייהם של הקשישים שרומו בצורה כזו. בבתי המשפט הורשעו חברות כאלו ומנהליהן בהטעיית הצרכנים, ניצול מצוקתם ועוד עבירות על החוק. אך ההתעללות בקשישים נמשכה באין מפריע.

כעת הרימו את הכפפה בעניין זה כמה ח"כים מסיעת הגימלאים, והגישו הצעת חוק שעשויה לשנות את המצב.

ראשית לכל, נקבע בהצעת החוק כי חוזה לשירותי רפואה דחופה – כפי שמוגדרים השירותים הללו בלשון החוק – ייחתם לשנה אחת בלבד, וכי לא יהיה תוקף לסעיפים הקובעים הארכה אוטומטית של ההסכמים.

נוסף על כך, החברות המוכרות שירותי רפואה דחופה יחויבו למסור לקשישים טופס המכונה "טופס גילוי", אשר כולל שורה של פרטים מהותיים, כולל מהות השירות שרוכש הקשיש, מחירו, התקופה שלגביה נחתם החוזה, כיצד ניתן לבטל את החוזה – גם לפני תום התקופה – והאם הדבר כרוך בקנס ומה גובהו, פרטים על החברה, ועוד.

חידוש חשוב נוסף הוא הטלת חובה על החברות לצרף לחוזה – כבר בעת חתימת ההסכם – טופס שבאמצעותו יוכל הקשיש לבטל את החוזה בעת שיהיה מעוניין בכך.

בכל האמור בזכותם של הקשישים לחזור בהם מן ההסכם מוצע, שניתן יהיה לבטל את ההסכם תוך 30 יום מהיום שבו נחתם החוזה או מהיום שנמסר לקשיש טופס הגילוי, לפי המאוחר ביניהם. ובמקביל לכך, חברת האשראי לא תוכל לחייב את הקשיש לפני שעברו 30 יום מאז שנמסר לה מסמך המעיד על חתימת החוזה בין החברה לקשיש.

ועדת הכלכלה בכנסת הנוכחית, תחילה בראשות ח"כ משה כחלון, וכיום בראשות ח"כ גלעד ארדן, ערה מאוד לצורך לתת מענה לבעיות בתחום הצרכנות, וטביעות אצבעותיה כבר ניכרות בספר החוקים. במקרה של הצעת חוק זו מה שנחוץ הוא זירוז הליכי החקיקה למען אחת הקבוצות היותר מופקרות בישראל.

הכותבת היא עורכת דין המתמחה בנושאי צרכנות