החבר'ה הטובים
לא בהכרח הכי מוכר, לא הכי חדש ולא הכי פופולרי: מייקל שייבון, ג'ון באנוויל, ג'. ג. באלארד ועוד כמה שכדאי להקשיב להם מספרים מה הספר הכי טוב שקראו השנה
עיתון "הגארדיאן" פנה לכ-50 סופרים ואנשי תרבות בריטים בשאלה מה הספר הכי טוב שהם קראו השנה. הנה כמה המלצות:
הספר הכי טוב שאלן דה בוטון קרא השנה הוא ספרו של סוחדב סאנדו "Night Haunts", סדרת מאמרים על לונדון
בלילה."יש בו פרקים על נהגי מוניות, טייסי מסוקים משטרתיים, מנקי רחובות ואנשי תחזוקה של רשת הביוב", אומר דה בוטון. "הוא נקרא כמו רומן אבל יש בו את הסיפוק המיידי של כתבה טובה. אתה נדהם מכל מה שמתרחש בבירה בלילה ממוצע אחד ומלא כבוד לכותב שעזב את המחקר כדי לגלות איך דברים עובדים באמת".
הספר הכי טוב שקרא השנה מייקל שייבון, שספרו "איגוד השוטרים הידיים" רואה כעת אור בעברית, הוא ספרו החדש של תומאס פינצ'ון "Against the Day". "משפט אחרי משפט, סצנה אחרי סצנה, רעיון אחרי רעיון, הספר הזה העניק לי תענוג קריאה טהור יותר מכל ספר אחר שקראתי בשנים האחרונות", אומר שייבון, "אני רק מצטער שהוא לא ארוך יותר באלף עמודים".
"הספר המושך ביותר, אף שלא הכי מנחם שקראתי השנה", אומר הסופר ג'ון באנוויל, "היה ספרו של ג'ון גריי Black Mass". ספרו של גריי, פילוסוף פוליטי, עוסק באופן שבו קיצוניות דתית מובילה למשטרים טוטאליטריים. "כבר כמה שנים שגריי מנסה ליצור בנו את הרושם שהרבה מההשקפות הפוליטיות החילוניות של זמננו הן בחלקן דתיות, ולרוב יש לכך השפעה שלילית", אומר באנוויל. "ספרו האלגנטי של גריי עוסק בכל דבר, החל מהפילוסופיה והנאורות ועד בוש ובלייר והוא אחד הספרים הישירים והמרעננים שנכתבו השנה. אם טרם קראתם את ספרו הקודם של גריי, 'כלבי הקש', עשו זאת", ממליץ באנוויל.
הסופר ג'. ג'. באלארד ממליץ גם הוא על ספרו של גריי, אבל לפני כן הוא מספר כי הספר שהכי נהנה ממנו השנה הוא ספרו של קית' מילר "St Peter's", "ספר שנון ומבדר על הכנסייה המפורסמת ביותר בעולם שעדיין עומדת על תילה מול גלי התיירים ונחילי האדם שפוקדים אותה". כאמור, הספר המטריד ביותר שקרא באלארד השנה הוא ספרו של ג'ון גריי Black Mass העוסק בדת אפוקליפטית ומותה של אוטופיה. "הספר מכיל את הטיעון החזק ביותר של גריי נגד האידיאליזם המדעי, שחושב שביכולתו לשרטט מדינה אוטופית", אומר באלארד, "הניסיון הזה, טוען גריי, הביא ליצירת האוטופיות ההרוסות שקיימות מסביבנו ולחזרתן של אמנות דתיות מודחקות בצורתן המפחידה ביותר. הספר מעורר דיון מבריק, והוא אולי הדבר הטוב ביותר שאפשר לקרוא על מדרגות סנט פטרבורג".
הספר הטוב ביותר שקרא השנה הסופר חניף קורישיי הוא ספרו של מוחסין חאמיד "פונדמנטליסט בעל כורחו", העוסק בחייו של מהגר פאקיסטני בניו יורק על רקע אסון התאומים, והיה מועמד השנה לפרס הבוקר וגם תורגם לעברית. חאמיד עצמו ממליץ על "קול רענן ומצחיק בהיסטריה", הספר "מיינרד וג'סיקה" מאת רודולף דלסון. "לא הפסקתי לצחוק בקול רם כשקראתי אותו", אומר חאמיד. "זה סיפור אהבה בניו יורק ועל ניו יורק, והוא גרם לי ממש לערוג אל העיר. הוא כל כך אמיץ, בעיקר באופן שבו הוא מנווט בסתיו של 2001".
האידיוט שבצד השני
ספר העיון הטוב ביותר שקרא השנה הסופר אוליבר סאקס הוא "כוכב הברקת" מאת דיוויד בירלינג, "ספר מרתק המספר באופן קריא להפליא את ההיסטוריה בת חצי מליון השנים של כוכב הלכת ארץ", אומר סאקס. ספר הפרוזה הטוב ביותר שקרא סאקס השנה הוא ספרו של פול ת'רו "The Elephanta suite". "כתיבתו של ת'רו רק הולכת ומתחזקת עם הזמן, ובשלושת הנובלות האלה הוא משיג חזון רב עוצמה, לצד רכות ואימה חסרי תקדים, אפילו עבורו", אומר סאקס."כל שנה שבה ספר אחד הצליח לשנות את השיח הפוליטי היא שנה מבורכת בעיני", אומר הסופר פיטר קרי שספריו "אוסקר ולוסינדה" ו"הסיפור האמיתי של כנופיית קלי" תורגמו לעברית וזיכו אותו בפרס בוקר. כזה הוא בעיניו ספרה של נעמי קליין, "דוקטרינת ההלם". "זהו ספר צלול, רגוע, קריא להפליא והחלק המחקרי בו הוא ללא רבב. וכן, הוא אכן מדכא, במיוחד עבור מי שעדיין מאמין שדמוקרטיה והשוק החופשי הולכים יחד", אומר קרי.
אן טיילר, כלת פרס פוליצר שספרה "נישואי חובבים" רואה בימים אלה אור בהוצאת "כתר" ממליצה על ספרו של פר פטרסון, "יוצאים לגנוב סוסים", גם הוא ראה אור בעברית. "הוא נראה לי ספר הרבה יותר גדול ומשמעותי ממה שנראה מבחוץ", היא אומרת.
הספר הכי טוב שקרא השנה מייקל אונדאטיה , זוכה פרס הבוקר ומחבר הספר "הפצוע האנגלי" הוא ספרו של ג"מ קוטזי מ-1994, "האדון של פטרבורג". " זוהי יציר רבת עוצמה על אבל", אומר אונדאטיה. "מעורבים בה גם דוסטוייבסקי וגם מותו של בנו החורג - ולאט היא הופכת לרומן על מהפכה ופרנויה פוליטית. זהו עולם של מסדרונות חשוכים ומרתפים, לחישות ופחד אשר כתוב באופן מהמם וכמעט חסר פגמים".
המחזאי דיוויד הר ממליץ על ספרו של פריץ שטרן "חמש גרמניות שהכרתי". "ספר מרתק המצביע על כך שהכינון המחודש של הדמוקרטיה בגרמניה בשנות ה-50 היה מפליא ממש כמו חיסולה בשנות ה-30", אומר הר. "שטרן הוא יהודי שהמיר את דתו לנצרות, פרופ' באוניברסיטת קולומביה שמשפחתו נמלטה מהנאצים ב-1938, אך הוא שב לנאום מול הפרלמנט הגרמני שנים אחר כך. בגלל הביוגרפיה הזו, שמסמלת בעיני את סיפורה של גרמניה במאה ה-20, הספר זכה ללא מעט התקפות. התעלמו מהן", מייעץ הר.
הסופר אירווין וולש ממליץ על ספרו של ג'יימס מיק ""The People's Act of Love" שהוא בעיניו אחד הרומנים הגדולים שנכתבו מאז המלחמה. ועוד בענייני מלחמה והיסטוריה, הסופרת בריל ביינברידג` ממליצה על הספר "Winnie and Wolf" מאת א"נ ווילסון. "מדובר ביצירת פרוזה רבת עוצמה המבוססת על ידידותם האמיתית של ווינפריד ואגנר, אחייניתו של המלחין הגדול, ואדולף היטלר", אומרת ביינברידג'. "הידע שמפגין ווילסון בהיסטוריה, באופרה, בנציונליזם הסוציאליסטי ומעל הכול, הבנתו בבני אדם מאירה את הרומן המבריק והבלתי נשכח הזה", אומרת ביינברידג'.
המאייר ראלף סטדמן מספר כי לקח שני ספרים מאתגרים לקרוא בחופשה בקנדה: "האידיוט" מאת דוסטויבסקי ו"District and Circle" מאת שיימוס הייני. "אבל מה שתפס אותי במקום, אומר סטדמן, "היה כתב יד שהיה מונח על שולחן הקפה: "The Cult of the Amateur" מאת אנדרו קין. קין מציין בספר שהחיפוש שלנו אחרי ידע מיידי, למשל בגוגל או בוויקיפדיה לא מספק בהכרח את מה שהכי נכון או מהימן אלא את מה שהכי פופולרי. קראתי אותו במכה אחת ואז יצאתי החוצה לדוג לארוחת ערב באמונה שלמה שהדג המסכן שיעלה בחכתי הוא הרבה יותר חכם מהאידיוט שאוחז בחכה בצד השני".
