המקום בו נכשלו פסגות

מכל קצוות העולם מגיעות המשלחות לבירת מרילנד, כדי להניח יסודות להסדר קבע בין ישראל לפלסטינים. רגע לפני שהשיחות, שהיו בקיפאון עמוק מאז פרצה האינתיפאדה, חוזרות להילוך גבוה - כדאי לנושאים והנותנים לעצור לרגע, ולהקשיב לעצתם של אלה שכבר היו שם. 

שגריר ישראל באו"ם לשעבר, דורי גולד, מונה שני תנאים בסיסיים להשתתפות ישראלית במפגש: לוודא שאין תג מחיר להזמנה - ושיש ערבות כתובה מארצות-הברית. במדריד - הוא מזכיר, כמי שנמנה עם המשלחת הישראלית לוועידה ב-1991 (ולאחר מכן גם בפסגת וואי) - הופיעו כל המדינות השכנות וכן ארצות המפרץ, כולל סעודיה. על ההזמנה הוזכרו החלטות 242 ו-338. "אלו היו נקודות המוצא ואותן כבר קיבלנו בהסכם השלום עם מצרים. לא נדרשנו לשלם מחיר נוסף להשתתפות. בנוסף, קיבלנו ממזכיר המדינה האמריקני מכתב התחייבות, שצמצם את הסכנות לגבי המהלך".

כעת חושש ד"ר גולד, שהכלל הופר - וישראל נאלצה בכל זאת לשלם מחיר: "אני לא יודע מה גרם לסעודיה, שסירבה להגיע בתחילה, לשנות את דעתה. אני שומע את ההתבטאויות של קונדוליזה רייס בעניין הגבולות, וחושש שישראל שילמה מראש על כרטיס הכניסה".  

ערבויות מאמריקה. שמיר, נתניהו וגורבצ'וב במדריד (צילום: לע"מ)

גולד מפקפק בתועלת שתשיג ישראל אם תשאף להסכם מדף מול הפלסטינים, שייושם רק כאשר האחרונים ימלאו אחר התחייבויותיהם: "כל הגישה הישראלית כאן שגויה, משום שנגיע למצב שבו הפלסטינים פונים לקהילה הבינלאומית בדרישה ליישם את ההסכם כבר מחר ולא לחכות, גם אם לא עמדו בכל התנאים. באזור שלנו  - כשאין לנו מושג מה תהיה המציאות בעוד שנתיים-שלוש בנושא איראן, אל-קאעידה והשטחים - מוטב לנסות ליצור תשתית מדינית יצוקה יותר, לפעול לבניית תשתית כלכלית של הרשות, ולא לעסוק בנושאי ליבה".

כל כשלי אוסלו

לדעת פרופ' יאיר הירשפלד, מאדריכלי הסכם אוסלו, בפני המשלחת הישראלית באנאפוליס ניצבים שני יעדים מרכזיים: לרתום את מדינות ערב למאמץ המשותף, שיוביל בהמשך להקמת קבוצות עבודה שיעסקו בסדר הקבע, וכן ליצור אמון הדדי ומערכת תיאום. ישנה גם המטרה האטסרטגית של ישראל, לבנות קואליציה עם מדינות האזור והמערכת הבינלאומית, כדי להתמודד עם האיום האיראני.

הירשפלד מסמן ארבעה כשלים מהותיים בהסכם אוסלו, שעל ישראל להפיק את הלקחים מהם לקראת המשא-ומתן על הסכם עתידי: "הכשל הראשון והמהותי היה שערפאת לא בנה את המדינה הפלסטינית מסיבות שתלויות במנהיגותו. היום ניתן לעבוד עם אבו-מאזן והקהילה הבינלאומית. באוסלו התחלנו עם 90 אלף מתנחלים, ובסוף הסדר הקבע היו 200 אלף. עובדה זו חתרה תחת היכולת הפלסטינית להגיע להסדר. היום ישנם 260 אלף מתנחלים, ויש לקבוע מאילו מקומות אנחנו מחזירים את המתנחלים הביתה, כדי שיכלו לבנות את הבית הקבע".

הכשל השלישי באוסלו, שמונה הירשפלד, הוא הביטחון. "יש לבנות את מערכת

 הביטחון בצורה סדירה, שטובה לשני הצדדים: לא לנהל את הביטחון לבד וליפול למלכודת החמאס, ככובשים המייצרים את המניע להתנגדות, או כמו או שעשינו בעזה - כשהשארנו את האחריות כולה לפלסטינים. המערכת הביטחונית החדשה צריכה להיות יותר מתואמת, ולשקול ברצינות מעורבות של צד שלישי". והכשל הרביעי, שהביא לקריסת ההסכם: "לא הבטחנו מעבר יציב ממו"מ על הסכם הקבע להסדר כזה, שלא יוצר פיצוץ כשהמו"מ נכשל".

על כן, הירשפלד קורא למשלחת הישראלית לפעול לבניית אסטרטגיה דו מערכתית, האחת מתקדמת לקראת מו"מ על הסכם הקבע והשנייה מכינה תכנית עבודה המאפשרת להתקדם במרכיבים שונים למטרה - גם אם אין הסכמה מלאה על נושא הסדר הקבע. "צריך להתקדם בשני המסלולים הללו וזאת התשתית שאנאפוליס צריכה ליצור". עוד ממליץ הירשפלד לקבוע מדיניות אחידה מצד ההנהגה: "באוסלו היו שני קובעי מדיניות - רבין ופרס. כל עוד הם הסכימו למהלך משותף, היה גיבוי ממשלתי. היום יש טריאומווירט - אולמרט, לבני וברק. בלי שיתוף פעולה בין שלושתם לא תהיה התקדמות".

אין פיתרון לסכסוך; צריך לנהל אותו

תיווך לא אפקטיבי. ברק, ערפאת וקלינטון בקמפ-דיוויד (צילום: לע"מ)

לדעת קריסטל, בניגוד לקמפ-דיוויד שנכשלה, ניתן היום לבסס את המו"מ על מצע

שבסיסו מוכן. "ב-2000 לא היו לנו הרבה טיוטות שאפשר להתבסס עליהן. היום יש המון מסמכים - 'ביילין אבו מאזן', 'הצהרת קלינטון', 'איילון נוסייבה', 'יוזמת ז'נבה'. הצדדים לא צריכים להמציא את הגלגל מחדש. ניתן לקחת מסמך ולהפוך אותו לטיוטה, שעליה עובדים ומסמנים פערים". קריסטל מציין כי לאחר קמפ-דיוויד, הודו האמריקנים בטעותם וציינו כי המו"מ יכול היה להתקדם, אילו בכניסתו הייתה לצדדים טיוטת בסיס.

קריסטל סבור כי אל למשלחת הישראלית לחתור לעיסוק בסוגיות הליבה, בשלב זה. "העסק עם הפלסטינים כבר אבוד ולא תעזור שום טכניקה של מו"מ. בשלב זה אין בשלות מבחינת הצדדים להסכם מסגרת ודיון בסוגיות הליבה, וכל העיסוק באי ההכרה במדינה יהודית רק מוכיח זאת. במקום זה, יש לדון בהסכם לניהול הסכסוך - הודנה ארוכת טווח".