שתף קטע נבחר

בדידותו של חוקר מדעי: על הספר "החלומות של איינשטיין"

כל אחד מפרקיו מתאר, כביכול, חלום של איינשטיין המוקדש בעיקר למושג הזמן, וחלומות אלו קורים במהלך כשלושה חודשים באביב 1905

מה לא נכתב על אלברט איינשטיין בהקשר ליובל המאה ל"שנה הקסומה" לפרסום חמישה מאמרים פורצי דרך בפיזיקה, שכללו בין השאר את עבודת הדוקטור של איינשטיין, את תורת היחסות הפרטית ואת המאמר על האפקט הפוטואלקטרי, עבורו הוענק לאיינשטיין פרס נובל בפיזיקה ב-1921? והנה הופיע ספר דק ששמו "החלומות של איינשטיין" והוכיח כי דמיונו של האדם הוא, כנראה, ללא גבולות.

 

הספר הוא כה בלתי שגרתי, עד כי אי אפשר ליחס אותו לאחת הקטגוריות השגרתיות: הוא אינו סיפורת, הוא אינו שירה, הוא אינו דוקומנטרי, אין הוא ספר עיון, וגם לא ספר מדע או מדע בדיוני. ועם זאת, יש בו משהו מכל אלה. והוא גם ספר יפה ומעניין.

 

אם לתאר את תוכנו של הספר בפשטות, כל אחד מפרקיו מתאר, כביכול, חלום של איינשטיין המוקדש בעיקר למושג הזמן, וחלומות אלו קורים במהלך כשלושה חודשים באביב 1905. יש חלום המתאר מה היה קורה לו היה הזמן הולך אחורה;

 

חלום אחר מתאר מה היה קורה לו הייתה קיימת נקודה גאומטרית שבה היה הזמן עוצר לחלוטין ומהירות הזמן - המהירות שבה היו חולפים חיי האדם, הייתה משתנה בהתאם למרחק מאותה נקודת אפס. מה היה קורה אילו המהירות שבה היה חולף הזמן הייתה תלויה בגובה מעל פני הקרקע? וחלום אחד נוגע בשאלה מה היה קורה אילו הנוסעים במהירות היו חווים האטה בזמן ביחס לאלו המצויים במנוחה. ואלו רק דוגמאות לאחדים מן החלומות המובאים בספר.

 

צורת הספר מזכירה סמינריון ביסודות הגאומטריה שנערך לפני שנים רבות ובו הסטודנטים נתבקשו להראות מהן המסקנות והתוצאות האפשריות של מחיקה או ביצוע שינויים באקסיומות של אויקלידס. שינוי אקסיומת המקבילים יכול להביא, למשל, לגאומטריה פרויקטיבית, וההנחה כי דרך שתי נקודות אפשר להעביר אינסוף ישרים מתקיימת בגאומטריה כדורית, ואלו רק דוגמאות ספורות מני רבות. בספר שלפנינו חולם איינשטיין על האפשרויות השונות של שינויים במושגים הנפוצים של הזמן, ומה משמעות השינויים במושגים אלו.

 

היופי שבספר מושג על ידי משפטים וקטעים קצרים היכולים לתאר סיפור שלם, כשהקורא משלים בדמיונו את החסר. דמויות ומקומות (הרוקח ובית המרקחת המופיעים בכמה חלומות), התיאור המפורט של הרחובות בברן תוך ציון שמם, והאיורים (המועטים למרבה הצער) מקשרים את החלומות למציאות השווייצרית ואינם מאפשרים להם להפוך לאבסטרקט מוחלט.

 

החלק הכאילו דוקומנטרי של איינשטיין המחפש את הפתרון לבעיה הפיזיקלית שלפניו מושג על ידי תיאור יחסיו של איינשטיין עם חברו בסו. בעזרת חלומות אלו (כך רומז מחבר הספר) מגיע לבסוף איינשטיין למושגים העומדים ביסוד תורת היחסות הפרטית, ושולח את מאמרו בנושא לעורך העיתון, אולי החשוב ביותר באותה תקופה, בשפה הגרמנית, ה- Annalen Der Physik.

 

ולאחר הצצה לחלומותיו של איינשטיין, מותר להמשיך ולהרהר, ולהציץ למחוזות רחוקים מעט, כמו למשל לצפות על בדידותו של החוקר. שהרי איינשטיין עבד הרבה לבדו באותה תקופה, וכל פרסומיו באותה שנה מופלאה היו פרי יצירתו הבלבדית.

 

אחר כך עבד יותר עם חוקרים אחרים והיו לו אסיסטנטים, אך בדידותו באותה תקופה לא הייתה דבר נדיר. כיום, בתחילת המאה ה-21 נשארת הבדידות בתחום מדעי הטבע בעיקר נחלתם של המתמטיקאים הבסיסיים והפיזיקאים העיוניים. המערכות הניסוייות הגדולות, רבות ההשקעה אם בכסף ואם במשאבי אנוש, גוררות מטבע הדברים שיתוף פעולה נרחב ועבודת צוות של חוקרים רבים. לא נדירים המאמרים המדעיים שלהם רשימה ארוכה ומרשימה של מחברים שתרמו, איש איש בדרכו להצלחת המחקר.

 

מקובל, בחלק מהתחומים, כי מי שתרם יותר למחקר יופיע במקום מכובד יותר, במקום הראשון או האחרון ברשימת המחברים או קרוב אליו יותר. יש תחומים שבהם נקבעת הרשימה לפי סדר האלפבית, ואין מריבות חוקרים בנושא זה. יש המוסיפים לרשימה את כל מי שסייעו בעבודה, ויש המייחדים להם הבעת תודה בלבד.

 

יש המוסיפים את שמו של ראש המחלקה שבה נערכה העבודה לכל פרסום היוצא ממנה, ויש אף החייבים להציב אותו בראש הרשימה. החוקר הבודד פטור מרוב הצרות הללו, אך יש לו צרות אחרות, בייחוד אם הוא צעיר ובלתי ידוע עדיין. במקרה זה עומדת לפניו דרך ייסורים לא קצרה.

 

עורך עיתון מדעי חייב להבטיח עמידה בכמה תנאים: המאמר חייב להיות נכון מבחינה מדעית; עליו להיות מאמר מקורי של הכותב(ים) הכתוב היטב; המאמר חייב להיות לא טריוויאלי, כלומר בעל חשיבות שיוסיף פרט בעל ערך למאגר הידע האנושי. לא משימה קלה היא. לצורך מילויה מסתייע העורך ברפרנטים, אותם מדענים בעלי ידע וניסיון בתחום העבודה המוגשת לעורך, שקוראים את העבודה ומחווים דעתם באשר למילוי התנאים שהוזכרו כאן.

 

ברוב המכריע של המקרים, יציינו אותם רפרנטים את הערותיהם, ימליצו על שינויים נדרשים או אף על עבודה נוספת להוכחת האמיתות המצוינות בעבודה. העבודה תוחזר אליהם לשיפוט נוסף לאחר מילוי הדרישות. מסיבות שונות יצוינו, בדרך כלל, בראש העבודה, מתחת לכותרת ושמות המחברים, התאריך שבו התקבלה העבודה לראשונה במערכת, והתאריך שבו אושרה לפרסום.

 

ההפרש בזמן בין התאריכים יכול לפעמים להיות גדול משנה אחת. כאן עדיין לא תמה דרך הייסורים שכן זמן לא מועט יעבור בין תאריך האישור לתאריך הפרסום בפועל, שכן הדבר תלוי בעומס על העיתון, (לפעמים) ביכולתו של החוקר או של מוסדו לשלם עבור הפרסום, ואף בחשיבות שהעורך מקנה לעבודה המדעית עצמה.

 

סיפור ארוך ומעצבן, שכן המדען, בייחוד הצעיר, תלוי לקידומו במספר המאמרים שהוא מפרסם וכמובן גם באיכותם. יש מוסדות מדעיים התולים אישור דוקטורט לחוקר הצעיר במספר המאמרים שהוא מפרסם בעיתונים איכותיים. לאיכות העיתון חשיבות מרובה במקרים אלו.

 

וכאן אנו חוזרים לחוקר הצעיר (בן ה- 26) אלברט איינשטיין, שבאותה שנה מופלאה קיבל את תואר הדוקטור, ופרסם ארבע עבודות נוספות שעבור אחת מהן קיבל את פרס נובל ואחרת הקנתה לו תהילת עולם. ארבע עבודות אלו פורסמו באותו עיתון מדעי, ה-Annalen Der Physik, הראוי כי ייוחדו לו כמה מילים.

 

העיתון נוסד ב-1790, והיה עם השנים לעיתון הפיזיקה החשוב ביותר בשפה הגרמנית. בעיתון זה פורסמו עבודותיהם של החשובים בחוקרים של תחילת המאה ה-20 והוא היה המקור שממנו שאבו חוקרים את הידע על עבודותיהם של אחרים ובו אף התווכחו זה עם זה. ב-1900 מונה פאול דרוּד, בעצמו פיזיקאי בעל שם, כעורך העיתון.

 

מדיניות העיתון הייתה לפרסם כמעט כל מאמר שהעורך חשב כראוי לפרסום ובכך אפשר לקהל רחב יותר מן המקובל להציג את דעותיו לפני קהל הפיזיקאים, המורים והסטודנטים שהיו מקוראיו הנאמנים. אצל איינשטיין מילא העיתון שני תפקידים חשובים: הוא היה מקור לידע, שכן איינשטיין לא היה סטודנט רגיל, החובש את ספסל הלימודים באוניברסיטה, אלא שימש כפקיד במשרד הפטנטים השווייצרי בעיר הבירה ברן, והעיתון שימש גם כמקור פרנסה משני לאיינשטיין, שכן הוא קיבל שכר עבור כתיבת טור בעיתון.

 

עורך העיתון אף היה בר-פלוגתא של איינשטיין (אך זה עניין לפעם אחרת). כך או כך, היה זה העיתון שקיבל את מאמריו של איינשטיין ופרסמם כמעט ללא השהיה. שוו בנפשכם מה היה קורה היום למאמריו של חוקר צעיר, זמן קצר לאחר קבלת תואר הדוקטור, העובד לבדו, השולח ארבעה מאמרים פורצי דרך בתוך זמן קצר בנושאים שונים לחלוטין זה מזה לאותו עיתון מדעי...

 

המתנתי אחר קריאה ראשונה של הספר "החלומות של איינשטיין", ואז חזרתי וקראתי אותו. גיליתי כי הרושם הראשון נותר והתענוג בקריאתו רק התעצם. מי שמוכן לחוויה לא שגרתית - הדרך פתוחה לפניו.

 

"החלומות של איינשטיין" מאת אלן לייט מן, מאנגלית צילה אלעזר, הוצאת כתר (2007). פורסם במגזין Scientific American ישראל. כתב: ד"ר אפרים אסכולאי

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים