10 הסיבות לכישלון בדיאטה. כך תתגברו עליהן

המעגל האינסופי הזה מזין את תעשיית הדיאטות והמזון הנלווה ופוגע במאותגרי המשקל פעמיים. דפוס ה"אקורדיאון" עושה רע לגוף וגם לנפש. לכן גם בתעשיית הדיאטות עצמה חוזרים היום כולם על מנטרת "הדיאטה כאורח חיים‭."‬ אבל הגיוני ככל שזה נשמע – זה לא עובד. לא מספיק. ונשאלת השאלה למה. למה אנשים נבונים, משכילים, מבינים, מוצאים את עצמם חוזרים שוב ושוב על אותן טעויות, נופלים לאותן מלכודות, מסתובבים במעגל דיאטות היו־יו ונכשלים עוד ועוד.

השינוי - בדפוס החשיבה (צילום: ablestock) 

אם תשאלו את ד"ר עמיאל פייגנבאום, רופא משפחה שהתמחה בטיפולי הרזיה ועומד בראש מרכזי "ע.ש.ר" לטיפול בעודף המשקל וסיבוכיו (בתל־אביב וברמת־השרון‭,(‬ התשובה לשאלות האלה נעוצה בדפוסי חשיבה. בשנה האחרונה ניהל צוות המרכזים סקר שבחן את דיווחיהם של 650 מטופלים,

 שנבחרו באקראי וניאותו לשתף את הסוקרים במחשבותיהם. כולם ביצעו בחמש השנים האחרונות שלוש דיאטות לפחות, שנמשכו חודשיים כל אחת לפחות. אך בתום חמש השנים האלו הם שבו למשקלם ההתחלתי.

ד"ר פייגנבאום קיווה שהסקר יאפשר לו לזהות דפוסי חשיבה בעייתיים האופייניים למאותגרי משקל המבקשים לרזות, ויסייע לו לגבש ולהציע אסטרטגיות התמודדות הולמות. "החלטתי לבחון את העניין מתוך אמונתי האישית בצורך להגיע לשינוי חשיבתי על־מנת שהרזיה תצליח ותשרוד, וכשהיה גל של פציינטים שסיפרו כולם על דיאטות חוזרות שלא עובדות, רציתי להבין למה זה קורה. אני מאמין שבהדרכה מתאימה ניתן לרדת במשקל ולשמור על ההישגים. האבחנה לגבי המקור החשיבתי הבעייתי חיונית כדי לטפל בו ולנטרל אותו".

10 דפוסי חשיבה בעייתיים

בעקבות ניתוח התשובות שמסרו המטופלים גיבש ד"ר פייגנבאום עשרה דפוסי חשיבה, ולכל אחד מהם הוא מציע פתרון ספציפי:

‭.1‬ ההתייחסות לדיאטה כאל מבצע

שכיחות: 67 אחוז מהנשאלים.

מאפיינים: מתחילים דיאטה בששון ובמרץ, אך מתייחסים אליה כאל מבצע שמתחיל ונגמר בנקודות זמן ידועות. כמו כולנו, גם הם מדקלמים את ההסברים על הצורך לשנות את אורח החיים, אולם בתוך־תוכם הם מתכוונים גם בזמן דיאטה לחזור להרגלים הישנים מיד בסיומה, ומכאן הדרך להשמנה חוזרת קצרה.

פתרון: שינויים קטנים ולא דרסטיים באורח החיים. תחילה ברמת האוכל, אחר־כך ברמת הסביבה ורק בשלב מאוחר יותר בחשיבה. השינויים הקטנים מאפשרים לשמר תחושה של המשכיות, ואז אין חזרה דרמטית לזלילות חסרות גבולות במסגרת הצורך לחזור להרגלים הישנים.

‭.2‬ חשיבה פסימית

שכיחות: 22 אחוז מהנשאלים.

מאפיינים: אומרים שהם אף־פעם לא מצליחים בדיאטה כיוון שהם חלשי אופי. למעשה, מסביר ד"ר פייגנבאום, בכך הם מעבירים את האחריות להצלחתם או

 לכישלונם לכוח עליון. אם הם חלשי אופי, הרי שהם אינם אשמים בכך שאינם מצליחים לשמור על המשקל הרצוי בעיניהם. מיותר לציין שחשיבה כזו הופכת גם לנבואה המגשימה את עצמה, ולמעשה מגדילה את ההתנגדות הפנימית לשינוי.

פתרון: מילוי יומני אכילה וכתיבה על תחושות שהביאו לאכילה מסוג מסוים, שיקוף של המציאות והדרכה להתנהלות נכונה, הפיכת הסביבה לתומכת בין השאר באמצעות סילוק בגדים ישנים וגדולים מהבית. כשהם לא יהיו שם, מאמין ד"ר פייגנבאום, לא יהיה מפלט.

‭.3‬ חשיבה פרפקציוניסטית

שכיחות: 16 אחוז מהנשאלים.

מאפיינים: אצלם זה הכל או כלום, שחור ולבן. כל מעידה קלה מיתרגמת לקטסטרופה, ומכאן מתקבלות החלטות נחרצות כמו "הדיאטה הזו לא מתאימה לי‭."‬ בזמן החיפושים אחרי דיאטה אחרת, מתאימה יותר, הם כצפוי אוכלים המון ומשמינים.

פתרון: עבודה בסגנון 80־‭.20‬ הם מתבקשים לשמור רק על 80 אחוז מההנחיות שניתנות להם. למשל, להקפיד באכילה רק חמישה ימים בשבוע. התוצאות הטובות לא מאחרות לבוא, והם מבינים שגם השקעה של 80 אחוז מספיקה כדי להגיע להישגים.

‭.4‬ "מגיע לי"

שכיחות: 29 אחוז מהנשאלים.

מאפיינים: אלה משתמשים באוכל כפיצוי – "היה לי יום קשה אז מגיע לי אוכל טוב והרבה" או להפך – "קיבלתי קידום בעבודה אז מגיע לי לחגוג על אוכל‭."‬

פתרון: לא להגיע לחסך. אפשר בהחלט לאכול גלידה ביום קשה, לא יקרה כלום. אבל לא חייבים ליטר וחצי גלידה, אפשר להתענג גם על כדור או שניים. עם הזמן הם לומדים להיעזר בפיצויים שאינם מתחום האוכל.

‭.5‬ חשיבה לא מציאותית

שכיחות: 22 אחוז מהנשאלים.

מאפיינים: רודפים ללא הרף אחרי מטרות בלתי ריאליות בעליל. הם רוצים לרדת עשרה קילו בעשרה ימים, להיראות כמו שחקן חטוב במיוחד או להיכנס לג'ינס מידה 36 בגיל 50 פלוס. זה לא יילך, חבל.

פתרון: הצבת מטרות ריאליות, כמו ירידה של חצי קילו בשבוע, הליכה של 20 דקות ביום במקום לפנטז על אימון יומי בן שעתיים שלא יתממש לעולם, והפנמה של המסר החשוב שירידה במשקל היא עניין חשוב וראוי, אבל היא לא הכל בחיים.

‭.6‬ "הכל ביד הגורל" / "חזון העצמות הכבדות"

שכיחות: 11 אחוז מהנשאלים.

מאפיינים: יתלו את כישלונותיהם בתחום ההרזיה בעצמות הכבדות, בגנים הגרועים, בבעיה לא מאובחנת בחילוף החומרים, בכל מה שהופך את הגוף לאמצעי מניעה נגד הרזיה.

פתרון: מתן הסברים מלומדים על הגורמים להשמנה (גנים יכולים להיות בעייתיים, אבל מי שבשמם אוכל כאילו אין מחר – שלא ימהר להאשים רק את אמא ואבא‭,(‬ על ההשמנה כמחלה התנהגותית ועל היכולת המוכחת להפחית משקל ולשמור עליו גם כשיש נטייה גנטית להשמין.

‭.7‬ הכללות

שכיחות: 9 אחוזים מהנשאלים.

מאפיינים: עושים הכללות מהסוג שמונע מהם להתחייב לתהליך הרזיה. למשל, "כשאני עושה דיאטה אני נהיית נורא עצבנית, לכן אף דיאטה לא מתאימה לי.

 אני לא יכולה לעשות דיאטה‭."‬ או "אני יודעת שכדי לרזות צריך ללכת ברגל, אבל כשאני הולכת ברגל אני מתמלאת שלפוחיות בכפות הרגליים. אני לא יכולה ללכת ולכן לא יכולה לרזות‭."‬

פתרון: איתור הגורם הישיר, הנקודתי, לבעיה ומציאת פתרון הולם. למשל, רכישת נעלי הליכה טובות, שמירה על רמת סרוטונין קבועה באמצעות אכילת פחמימות מורכבות כדי להימנע מעצבים מיותרים.

‭.8‬ "המתחיל במצווה אומרים לו גמור"

שכיחות: 14 אחוזים מהנשאלים.

מאפיינים: מאותגרי המשקל נוטים להחליט בפזיזות ש"הדיאטה הלכה" ברגע שלקחו ביס מעוגייה, ואז להתמסר לחשק העז לגמור אותה ולחסל את כל אחיותיה באשר הן.

פתרון: אל תתחילו עם מאכלים בעייתיים, מציע ד"ר פייגנבאום, בעיקר כאלה שהם פחמימתיים ויגרמו לעלייה בהפרשת האינסולין ולצורך מהיר בעוד ועוד מהם. או לחלופין, קנו מאכלים כאלה, אבל באריזות קטנות ואישיות. ואז תוכלו גם לגמור הכל וגם לא לחרב את תהליך ההרזיה.

‭.9‬ הערכה עצמית נמוכה

שכיחות: 27 אחוז מהנשאלים.

מאפיינים: כל הישג נראה להם טריוויאלי או מקרי. הם לא רואים את ההישגים ככאלה ומתפתים לאכול יותר ואז שוב משמינים. למשל, "לא התכוונתי להסתפק בסלט במסעדה, פשוט לא היה הקינוח שרציתי‭."‬

פתרון: מילוי יומן אכילה, חלוקת פרסים עצמיים לכל הישג בדמות ספר, מכנסיים במידה קטנה יותר וכדומה.

‭.10‬ ראייה אסונית

שכיחות: 7 אחוזים מהנשאלים.

מאפיינים: רואים בכל חריגה אסון שפוגע בתהליך ההרזיה ובבריאותם. הם מגזימים, פורקים עול (כאילו שזה יקדם אותם לחיים בריאים) ומשמינים.

פתרון: הפניה לבדיקות דם שיוכיחו כי חריגה מהתפריט אינה מביאה להחמרה מיידית ודרמטית במצב, מה שעשוי לדרבן אותם להמשיך לנסות ולהגיע לתוצאות הרצויות.

אכילה חשיבתית

כפי שניתן ללמוד מהמספרים, וכמו שכולנו מכירים מהחיים, בקרב רבים ממאותגרי המשקל ניתן לזהות מספר מאפיינים חשיבתיים המתקיימים בשלום ואולי אפילו בהפריה הדדית יחד. מה שרק מעצים, לפי ד"ר פייגנבאום, את הצורך בשינוי חשיבתי עמוק. "קל יחסית לשנות הרגלי אכילה‭,"‬ הוא אומר, "והיום כמעט כולם יודעים כמה חשוב לאכול ארוחת בוקר, כמה כדאי להרבות באכילת ירקות ובפעילות גופנית. לכן הדגש העיקרי בטיפול צריך להיות על עבודה קוגניטיבית. יומני האכילה והתחושות שליוו אותה הם כלי מרכזי אצלנו, כיוון שהם מאפשרים לעבוד עם שיקוף ולהעלות את המודעות למחשבות ולרגשות שהביאו לאכילה, וכך גם הבעיות נראות פתאום פחות מורכבות. זה עובד – מתוך כ־‭5,000‬ המטופלים שלנו כ־60 אחוזים מצליחים לשמור על ההישגים‭."‬

אמרו מעתה: "אכילה חשיבתית‭."