שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    השרירים נגד השומן

    מי ייתן את הדין על הידרדרות ישראל בכל מדדי החינוך בעולם? מי ייתן את הדין על ניוון האוניברסיטאות ובריחת המוחות?

    בימים אלה אנו מתבשרים על עומק החורבן במערכת החינוך וההשכלה הגבוהה. מדינת ישראל מידרדרת לתחתית רשימת המדינות המפותחות בהישגי תלמידיה במתמטיקה ומדעים, והם אינם הולכים לבית הספר כבר 45 ימים. האוניברסיטאות סגורות, ובקרוב יאבדו 40,000 סטודנטים את הסמסטר. אירוע היסטורי שכזה התרחש עד כה במדינה אחת בלבד - בגאנה שבאפריקה.

     

    על החורבן הזה מנצחים פקידי האוצר, ובעוד השריפה מכלה את המערכת הם מנגנים בנבל. ההערכות של עלות אובדן שנה אקדמית לתל"ג של ישראל נעות בין 2.5 ל-4 מיליארד שקל. מחשב כיס יש גם באוצר, שם אפשר להכפיל את יתרון ההשתכרות של כל סטודנט לאחר שסיים את לימודיו לתואר והשתלב בכלכלת ישראל, במספר הסטודנטים שלא יוכלו לעשות כן בסוף השנה הנוכחית. השאלה המרתקת היא מדוע הם מתנהלים היום כפי שהם מתנהלים.

     

    מאז ימי ממשלת רבין התבססה במשרד האוצר שכבת פקידים צעירה שראתה את יעודה אך ורק במתן רוח גבית לפעילות העסקית. כפקיד הבכיר מן האנקדוטה שלעיל הם האמינו שכל השקעה ארוכת טווח בהון האנושי של המדינה היא בזבוז מיותר. אלה הם הימים בהם המורים, המרצים, הרופאים, העובדים הסוציאלים כונו על-ידי נתניהו "השומן" שמפריע לפעילות העסקית - להלן "השרירים".

     

    הם לא הפנימו את מה שהבינו כלכלני המדינות המפותחות המאוגדות בארגון OECD. זו הסיבה שישראל נמצאת במקומות האחרונים בעולם בהשקעה במערכת החינוך, זו הסיבה שבשנים האחרונות הם ייבשו את האוניברסיטאות, זו הסיבה לניסיונות החוזרים ונשנים להעלות את שכר הלימוד לסטודנטים. מבחינת פקידי האוצר, תשלום שכר הוגן למורים ולמרצים, או מתן סיכוי לשכבות רחבות של החברה לרכוש השכלה אוניברסיטאית בשכר לימוד סביר, הם טרפה ונבלה, והם מעדיפים לספוג את הנזק הכלכלי הצפוי לכולנו.

     

    אלא שיש עוד פן לפרשה הזו: הסגידה לכוח. כבר עשורים שאין בישראל יד מכוונת שמעצבת את מערכת השכר בסקטור הציבורי לפי סדרי עדיפויות. מה שנותר הוא חוק הג'ונגל. מי שחזק יותר ישיג יותר, ומי שחלש ישיג פחות. ובג'ונגל הזה פקידי האוצר מרגישים כמו בבית. השאלה למי כדאי לשלם יותר, ובמי כדאי יותר להשקיע אינה עולה שם כלל על הפרק. החלטותיהם נגזרות אך ורק לאור הערכתם את מי הם יצליחו לכופף, ואת גבו של מי יוכלו לשבור. ובקרב הזה הכול מותר, כולל השפלה וביזוי של העובדים ונציגיהם. בהתמשכות השביתות מבחינתם יש אפילו ערך מוסף: שכולם יידעו כי לא ניתן להיאבק על שכר הוגן מבלי לשלם מחיר כבד. אלא שהמדיניות הזו גוררת את כל המערכת למאבקי כוח מרים יותר ויותר, שמחירם החברתי והכלכלי לא ישוער.

     

    הנבואה אמנם נתנה לשוטים, אך במקרה הנוכחי ניתן להסתכן: המורים לא יחזרו לעבודה אלא אם יועלה שכרם וייערכו שינויים מהותיים במערכת החינוך - פשוט כי אין להם כבר מה להפסיד; המרצים לא יחזרו ללמד אלא אם תתוקן השחיקה המתמשכת בשכרם ויובטח להם כי זו לא תתרחש שנית; ומי שחושב שהסטודנטים יסכימו להעלאת שכר הלימוד בפברואר, מוטב שיחשוב פעמיים.

     

    כאן עולה השאלה הנוקבת: אם לבסוף ישולם הכסף, מי ייתן את הדין על החורבן שמתרחש כאן כמעט חודשיים? מי יתן את הדין על הידרדרות ישראל בכל מדדי החינוך בעולם? מי ייתן את הדין על ניוון האוניברסיטאות ובריחת המוחות? לו הייתה קמה בישראל ועדת חקירה ממלכתית לבירור שאלות אלו, היו פקידי האוצר מקבלים היום בדואר מכתבי אזהרה.

     

    פרופסור רם פרוסט, המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אלעד גרשגורן
    סטודנטים על הדשא. הלכה שנה
    צילום: אלעד גרשגורן
    מומלצים