בשאר : נאום בשביל כ-ו-ל-ם

אין לכם אומץ, אמר לנו נשיא סוריה החדש. בשאר אסד הסתכל לכל ממשלות ישראל בלבן של העיניים כשאמר זאת. אין לכם אומץ, ובגלל כמה מטרים בגולן אתם מתחמקים מהשלום. בשאר יודע שהדברים האלה נקלטים היטב אצל אהוד ברק. אומץ הוא דבר שברק מבין היטב. להבדיל אולי, מפוליטיקה.
הרבה מילים דחס אסד ג'וניור לנאום של שעה וחצי. ואין פלא. קצב דיבורו מהיר, סילוני בהשוואה לאביו המנוח. אבל לא היה בילבול. פה ושם גימגום של חוסר נסיון, אולי. אבל בשאר פרש בנאום הבכורה שלו משנה סדורה באופן רהוט, דקדקני, לעתים אפילו משעמם. בעולם הערבי יש בדיחות רבות על היבשות וחוסר ההומור שמאפיינים את הסורים. בשאר השתחל היטב לתואר "רציני כמו סורי".
אבל כל אחד קיבל משהו בנאום הזה. אנשי מפלגת הבעת', הפקידות הבכירה, הצבא והעם. סיסמאות חולקו לכל. אבל הדגש המעניין בנאומו של אסד הבן היה בהתייחסו למצב הקיים בארצו: נמשיך את מה שיש להמשיך, אמר בשאר – אבל לא נפחד לשנות מה שדורש שינוי. הוא דיבר באופן מפוכח על המרחק שיש לסוריה לעשות כדי להשתלב בעולם החדש, בשוק הגלובלי. אבל באותה עת נזהר לסייג עצמו במוסכמות העבר: הצבא חייב להישאר חזק, הדרישות מישראל לא השתנו, אין לנו צורך בדמוקרטיה מערבית.
הרבה זוגות אוזניים המתינו לנאום הראשון של בשאר. בסוריה רצו לקבל תחושה ראשונה של הנשיא החדש. בעולם הערבי רצו לשמוע רמזים לגבי הכיוון אליו תפנה סוריה, מנהיגת "האגף הנוקשה" של העולם הערבי. בלבנון חיכו לשמוע מתי הסורים חושבים לסגת. בישראל רצו מאוד לשמוע על השלום. בשאר אסד איכזב את כולם, והותיר את הקלפים קרוב לחזה. וגם בכך נותר דומה לאביו. בנאומים לא מגלים שום דבר. את זה משאירים לחדרים הקטנים והסגורים, כשהשלפוחית עובדת שעות נוספות.