שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    פסיכית לשעבר מוצאת עצמה בסדנת פסיכודרמה
    הייתי בטוחה שאני הבחורה היחידה עלי אדמות שהביאה את עצמה למצב כה פתטי ומשפיל של רדיפה אינסופית אחרי גבר בלתי מושג. חייתי בסרט. מסתבר שכמעט בכל אחד מאיתנו מסתתרת קורן כזאת. או לפחות, כך התגלה לי בשיאה של סדנה חדשה לקראת זוגיות, בהנחיית לילך ליאור-זוהר

    לרגע הייתי שוב קורן המטורפת, זו שארבה לאקס שלה תחת הבניין, התקשרה אליו בלי הפסקה והציפה את תיבת הדואר שלו בשלל מיילים מאיימים ומתחננים, שכולם נמחקו מיד עם קבלתם או לא נקראו מעולם. תמיד התביישתי באפיזודה ההיסטרית ההיא בחיי, של סוף צבא תחילת שנות ה-20 שלי, שהודחקה כליל ברגע שפגשתי גברים אחרים או פרויקט זכרי חדש לחזר אחריו במרץ. הייתי בטוחה שאני הבחורה היחידה עלי אדמות שהטרידה גבר בלי להיתפס ולהיענש על ידי המשטרה, או הנקבה הפתטית היחידה שהביאה את עצמה למצב כה משפיל של רדיפה אינסופית אחרי הבלתי מושג. חייתי בסרט. מסתבר שכמעט בכל אחד מאיתנו מסתתרת קורן כזאת.

     

    זה קרה בשיאה של סדנת הפסיכודרמה בחיפוש אחר זוגיות, כשלפתע, באמצעות משחק תפקידים קטן שערכה המנחה של הערב, גיליתי ששלב פסיכי-אובססיבי-מטורלל הוא ככל הנראה שלב טבעי בדרך להתבגרות רגשית או זוגית. בחור חביב מתוך הקבוצה התנדב לשחזר סצינה מתוך חיי האהבה שלו, כשלמעשה הזווית שנבחרה בקעה אמנם מגרונו הגברי, אבל הוא דיבר כאילו היה הבחורה ההיא, הצייצנית, שאהבה אותו עד כלות.

     

    הייתי מין "נעמה" תלותית שכזאת

    ככה התוודענו לנעמה, זו שלא קיבלה את הסירוב שלו וחנקה אותו בחום ואהבה עד שכבר אי אפשר היה לסבול יותר. מצד אחד, עבור כל בחור שחושק לסיים קשר נעמה הצטיירה כסוג של מפלצת שלא מרפה. מצד שני, כשהמנחה ערכה סבב בסיום הערב ושאלה מה חשבנו על הדמות המפלצתית הזו, כולם כמעט הזדהו איתה, ורק מעטים לקחו את הצד של הבחור השפוי והמסכן שברח מציפורניה החודרניות. אפילו הבחור עצמו אמר שהתרגיל עזר לו לראות את הזווית של אותה בחורה מאוהבת שנלחמת על הרגעים האחרונים של מערכת היחסים. פתאום הבנתי שאני לא לבד. הייתי מין "נעמה" תלותית שכזאת, וככל הנראה הייתי זקוקה שמישהו אחר ידחוף לי אותה מול הפרצוף כדי להשלים עם זה.

     

    לילך ליאור-זוהר היא מטפלת בפסיכודרמה ומנחת קבוצות, בעלת ניסיון עשיר בהנחיית קבוצות לפנויים פנויות במסגרות חברתיות שונות (האתר של לילך). הבייבי החדש שלה הוא סדנת פסיכודרמה לאנשים המחפשים זוגיות, שתיפתח בינואר הקרוב בתל-אביב. מדובר בקבוצות מאוד אינטימיות, ולכן כל כך קל להיפתח שם ולהיחשף באופן אישי, כשיושבים על הפופים באווירה רגועה וחמימה. זוהר מספרת שהיא עצמה מתחברת לנושא לא רק בגלל הרקע הטיפולי, אלא גם בגלל הניסיון האישי שלה בתחום. "הרבה פעמים אנחנו שואלים את עצמנו למה אנחנו עדיין לבד, או כיצד אנחנו בוחרים בני זוג פוטנציאליים. הרבה פעמים קל לנו להגיד 'הוא היה דפוק רגשית' או 'לא בסדר', ואנחנו לא חושבים על הצד שלנו בעניין. בסדנה כזאת, בזכות תרגילי חילוף התפקידים והתרגילים השונים, נכנסים לתהליך של גילוי עצמי ומשהו נפתח, פתאום עוצרים לחשוב".

     

    לדברי זוהר, הפסיכודרמה, שיטת טיפול חווייתית המתבססת על תנועה ופעולה, למעשה משתמשת בכוח היצירתי, הילדי, שקיים בכל אחד מאיתנו. בטיפול הפסיכודרמטי לא מדברים על הדברים, אלא עושים אותם. וכך בעצם האינטרקציות המתרחשות בין המשתתפים יכולות ללמד אותם על דפוסי התקשורת שלהם, על האופן בו הם לוקחים לעצמם מקום בקבוצה ועל האופן בו הם נחווים על ידי אחרים.

     

    זוהר נשואה, וגם הזוגי ואני נשואים שפלשו לטריטוריה לא להם, לסצינת הסינגלס בזעיר אנפין. במצבים כאלה תמיד בא לי להסתיר את הטבעת, לשחק אותה שוב רווקה, לבדוק מי בודק אותי. אבל הזוגי לא נכנע לגחמותיי, וכבר בסשן ההיכרויות הוא מכריז שהוא כאן בגלל אשתו, כמעין כתב אישום על כך שגררתי אותו אחרי יום עבודה מתיש לשבת בסדנה כזאת.

     

    אבל כמו תמיד, הסיפור של חיינו המשותפים, הכל משתנה בסיום הערב, כשאני הנלהבת יוצאת מהורהרת וקצת מפוחדת מהחוויה שהעבירה בי זכרונות עבר עגומים, והוא, עליז ומאושר מהשעשוע ומהאפקט המזכך, מרים טלפון וממליץ לחבר'ה על ההתנסות המרתקת. ההבדל בינינו פשוט: אני אכולת טראומות, ואילו הטראומה היחידה של הזוגי קשורה ליום בו נפגשנו וסיפרתי לו על הטראומות שלי.

     

    סצינות מתוך חיי הזוגיות של ההורים שלנו


    זורקים אסוציאציות שעולות עם המילה "זוגיות". ומה עם אהבה?

     

     

    בחזרה לסדנה: התפריט האמנותי של ערב הטעימות מהסדנה בו השתתפנו כלל מגוון תרגילים, שישתדרגו ויקרמו עור וגידים במהלך הסדנה עצמה. כך, למשל, התבקשנו להתחלק לשלשות ולעצב פסל אנושי המדגים זוגיות אידיאלית. היו הזוגות המחובקים והשלישיות המאוחדות ופסלים רומנטיים שמיד השתנו לזוגיות במשבר, כשהתבקשנו לשנות את הדגמים לפסל אנושי שמתאר סצינות מתוך חיי הזוגיות של ההורים שלנו. מסתבר שהפער בין מציאות לאוטופיה בזירת הזוגיות הוא עצום, או שאולי מדובר בפער דורות. אבל אם הדור שלנו בעצם היה יודע לנהל זוגיות כל כך טובה, הוא לא היה הולך לסדנאות פסיכודרמה, לא כן?

     

    השאלות המשיכו לצוף ככל שהמשכנו בתרגילים. לדוגמה, הסתובבנו בחדר והיינו צריכים לזרוק אסוציאציות שונות שעולות לנו עם המילה "זוגיות". אחר כך, בסוף הפגישה, יגיד אחד הבחורים שהשתתפו בתהליך שרק בפעם השלישית עלה לו המושג אהבה לראש עם המונח זוגיות, והוא, כמוני שגם לא חשבה מיד על אהבה בהקשר הזוגי, ינסה לחשוב למה בעצם זוגיות לא מתקשרת לנו מיד עם אהבה.

     

    אין ספק שהלהיט של הערב היה התרגיל האחרון של משחקי התפקידים, בו התבקשו מתנדבים לעמוד מאחורי כסא ולהיכנס לדמות מתוך הרזומה הרומנטי שלהם: פרטנרים של ערב אחד ועד רומנים עם נשים נשואות כבשו את החדר בסיפורים פיקנטיים. זה היה כמו טלנובלה מהחיים. מסוג הסיפורים שנראים כאילו המתנדב הנבוך ימציא ברגעי לחץ, אבל בעצם כה אמיתיים וכה מעוררי הזדהות, עד שחייבים להאמין שהם נכונים. ובעצם, למי מאיתנו לא היו דייטים קסומים של לילה שהסתיימו כשזרחה השמש, או מערכות יחסים עם אנשים שלא רצינו להיות איתם בקשר אבל בלית בררה מצאנו את עצמנו בזוגיות איתם? כאן סדנת הפסיכודרמה הופכת להיות מעניינת, נוגעת וחשובה. זה הרגע בו כולנו לוקחים צידה לדרך מתוך סיפורים של אחרים.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    תרגילי חילוף תפקידים
    לילך ליאור-זוהר, מטפלת בפסיכודרמה ומנחת קבוצות
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים