שתף קטע נבחר

פתחו את השער לעולי אתיופיה

שר הפנים בוחר לנהוג בניגוד להחלטת הממשלה להביא ארצה את שארית יהודי אתיופיה. אם היה מדובר בעולים ממדינה אחרת, שצבע עורם אינו שחור, בכלל לא היתה כאן שאלה

בשקט בשקט בימים האחרונים, תוך התעלמות תקשורתית כמעט מוחלטת, מחסל שר הפנים את העלייה מאתיופיה. מאיר שטרית מחזיר בשבועיים הקרובים את פקידיו ששוהים בגונדר ועוסקים בבדיקת הזכאים לעליה מקרב יהודי אתיופיה שנותרו שם.

 

לציון שנת ה-60 למדינה, ישראל מותירה כ-8,000 יהודים שממתינים שם לעלייה וסוגרת בפניהם את השערים. אמנם הדבר נוגד את החלטת ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון, לפיה יש להביא את כל יהודי אתיופיה. אך כנראה שלשר שטרית ההחלטה לא מתאימה.

 

שטרית לא לבד. כבר בשנות ה-60 העדיפה מדינת ישראל הנאורה לא לדעת על קיומם של האחים השחורים. בנימין גטה, בחור בן העדה שרצה להינשא ונדחה על ידי בית הדין הרבני, פנה לבג"ץ, ושם קבע נשיא בית המשפט העליון שמעון אגרנט כי "הספק בדבר היותם של הפלאשים יהודים הוא כפול: מבחינה סוציולוגית הספק הוא אם הם מזרע בית ישראל או שמא יש לראות בהם צאצאי גרים. מבחינה דתית הספק הוא אם דתם היא דת ישראל על הלכותיה".

 

אם לא די בכך, בדו"ח שהגישה ועדה בראשות יוסף ליטבק למשרד הקליטה בשנת 1973, נקבע כי "לטובתם של הפלאשים עצמם ולטובתה של ישראל יש לזנוח לחלוטין תוכניות כלשהן להעלאתם לישראל".

 

רבים מבני העדה ואני בהם עלו לארץ והגשימו חלום של דורות. כנער הלכתי במסע ארוך דרך סודן לארץ הקודש, ומאוחר יותר זכיתי להיות שליח המדינה כשליוויתי את עלייתם וקליטתם של שארית יהודי אתיופיה בשנים 1996-2003. עלייה זו מסמלת עבורי את אותם ערכים ומקורות שהקהילה כולה שאבה וינקה מאבות אבותינו לדורי דורות. בני עלייה זו הם חלק מאתנו, חלק מהתא המשפחתי שלנו, ואין להפלותם ולעצור את עלייתם.

 

מעולם לא עמדה במבחן עלייתה של קהילה כלשהי לארץ. אף רמז לא נרמז על איכות יהדותם ואמונתם. אך כשמדובר בעדה השונה בצבע עורה, מתעורר חוסר לגיטימציה וממציאים כללים וחוקים חדשים לסיווגם. אם יבוא אדם שזיקתו היהודית ברמה פחותה, אך הוא מרוסיה, הוא יתקבל בשמחה. אך אם יבוא אחד שזיקתו זהה מאתיופיה, ננעל את השער בפניו.

 

הנורא מכל הוא שגם בעדה האתיופית יש המשמשים ככלי להרע ואף נותנים יד לסלקציה בעלייה, ללא כל אמת מידה אנושית ומוסרית. 

 

הדרך הקלה להצדיק את העוול היא ההדרה. כביכול אין מדובר ביהודי אתיופיה אלא ב"פלאשמורה". זהו שם גנאי שהקהילה כולה סבלה ממנו תחת שלטון אכזר במשך מאות שנים. בעודנו באתיופיה, שם הגנאי לקהילה היה "פלאשים", שמשמעו פולשים, זרים או אוכלי-אדם. לצערי, כמעשה שונאי ישראל באתיופיה, נוהגים כאן יהודים באחיהם.

 

"תחושת העוול של יהודי אתיופיה אינה מנותקת ממציאות החיים ומוטל עלינו לשנותה", אמר לאחרונה ראש הממשלה אהוד אולמרט. האם ממשלה שמטילה מכסות על עליית אחינו מאתיופיה, ובעצם מאותתת כי היתה מעדיפה לוותר עליה, אינה עושה עוול?

 

אם רוצה ראש הממשלה לבדל עצמו ממי שמקפחים את העדה, זו יכולה להיות שעתו הגדולה, כשיוביל החלטה להעלות את שארית יהודי אתיופיה לאלתר.

 

אמיר טוואבה, פעיל עלייה בן העדה האתיופית, בוגר תואר שני במדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום ארכיון
צילום: חיים צח
מומלצים