מדוע נשים חשות מאוימות ממדעים מדויקים?

כולנו שייכים לכמה קבוצות חברתיות, ולפיכך לכל אחד מאיתנו יש כמה זהויות חברתיות (social identities). מגדר, מוצא והשתייכות דתית או פוליטית הן דוגמאות לזהויות החברתיות שאנו נושאים עמנו לכל מקום. ואולם, לא בכל סיטואציה חברתית מושם דגש שווה על כל אחת מהזהויות הללו, והבולטוּת של כל אחת מהן תלויה גם ברמזים מצביים המצויים בסביבה. למשל, הזהות המגדרית של ליאת תבלוט הרבה יותר כאשר היא האשה היחידה בחדר, לעומת מצב שבו נמצא בחדר מספר שווה של נשים ושל גברים.

"איום על הזהות החברתית" (social identity threat) הוא איום שאנשים חווים כאשר הם סבורים שבמצב מסוים יתייחסו אליהם בהערכה פחותה או באופן שלילי אך ורק בגלל זהותם החברתית. מה גורם לאנשים להיות רגישים לאיום על זהותם

החברתית? מחקרים הצביעו על גורמים כמו ביטחון עצמי נמוך, ציפיות נמוכות, יכולת התמדה נמוכה או חרדה. כל הגורמים הללו מקורם בתכונות או בנטיות של הפרט היחיד. כעת מראים מרי מרפי (Murphy), קלוד סטיל (Steele) וג'יימס גרוס (Gross), במאמר המתפרסם בכתב-העת Psychological Science, כי גם אנשים בעלי ביטחון עצמי גבוה ובעלי ביצועים מוכחים עלולים לחוש איום על זהותם החברתית אפילו במצבים שבהם ישנם בסביבה רק איומים מרומזים.

דוגמה לאיום מרומז על רקע רכיב המגדר בזהות החברתית של נשים, עשוי להיות היחס המספרי בין גברים לנשים. כך שאשה עלולה לחוש איום על זהותה החברתית כאשר בישיבת עבודה משתתפים פי שלושה גברים מאשר נשים, לעומת מצב שבו משתתפים בישיבה מספר שווה של נשים ושל גברים. לדעת מרפי ועמיתיה, אנשים עלולים לחוש איום על זהותם החברתית רק מעצם קיומו של הרמז המצבי (כלומר, מאפיין מסוים של הסביבה), גם אם אין במצב הנתון כל עדות לדעות קדומות או לאפליה.

חצים נגד הרווארד

קבוצה המתמודדת עם דעות קדומות וסטריאוטיפים היא קבוצת הנשים הפעילות בתחומים הריאליים. הייצוג הנמוך של נשים בתחומים אלה הוא בעיה חברתית שגורמים רבים מנסים להתמודד עמה, ובהם פסיכולוגים, ראשי אוניברסיטאות והתקשורת. מה יכול להיות ההסבר לייצוג הנמוך של נשים בתחומים אלה? לפני כשנתיים הופנו אל נשיא לשעבר של אוניברסיטת הרווארד חִצי ביקורת נזעמים, כאשר טען כי לנשים אין אותה יכולת "טבעית" או "פנימית" בתחומים אלה כמו לגברים.

מעניין לציין כי הוא אינו היחיד הסבור כך, וישנם חוקרים במדעי החברה התומכים בהסברים ביולוגיים להבדלים ביכולות, או בהישגים, בין גברים ונשים. כיוון אחר של הסברים לייצוגן הנמוך של נשים בתחומים הריאליים, הוא חברתי. המצדדים בהסברים אלה מצביעים על תהליכי חינוך וחִברוּת שונים לבנים ולבנות כבר מגיל אפס, על סטריאוטיפים מובנים בחברה, או על קיומם של מודלים מועטים לחיקוי של נשים שהצליחו לשלב הן הצלחה בתחומים הריאליים והן בתחומי חיים אחרים. ולבסוף, קו שונה של הסברים מתמקד בנשים עצמן, ומציע הסברים כמו ביטחון עצמי נמוך ומחשבות וציפיות שליליות ביחס להצלחה כהסבר לייצוגן הנמוך בתחומים הריאליים.

יותר גברים, פחות נשים

במחקר הנוכחי טוענים מרפי ועמיתיה, כי במכלול ההסברים שהועלו עד כה לא ניתן דגש ראוי לתפקידם החשוב של מאפיינים שונים בסביבה ולהשפעתם על מידת האיום שיחושו נשים - גם מוכשרות ובטוחות בעצמן – על זהותן החברתית. מרפי ועמיתיה מעלים את האפשרות שמאפיין סביבתי, היחס המספרי הנמוך של נשים לעומת גברים בתחומים הריאליים - עשוי להוות איום על הזהות החברתית של נשים רבות, ולגרום להן בסופו של דבר לנטוש תחומים אלה.

כדי לבחון השערה זו נערך ניסוי, שהשתתפו בו סטודנטים המתמחים במקצועות הריאליים לקראת סוף לימודי התואר הראשון באוניברסיטת סטנפורד. כל משתתפי המחקר דיווחו (בתשאול מקדים) על רמה גבוהה של עניין במקצועות הריאליים, על הצלחה בהם ועל רמה גבוהה של הזדהות עם התחום.

למשתתפי המחקר הוקרן סרט פרסומת לכנס עתידי לסטודנטים בעלי פוטנציאל מנהיגות בתחומים הריאליים. בסרט נראתה קבוצה שמנתה 150 איש. למחצית מן המשתתפים הוקרן סרט שבו היחס המספרי בין גברים לנשים היה שווה, ואילו לשאר המשתתפים הוקרן סרט שבו מספר הגברים היה גדול פי שלושה ממספר הנשים.

הניסוי: שתלו פריטים

בזמן שהמשתתפים צפו בסרט, נמדדו כמה מדדים פיזיולוגיים בגופם, דוגמת קצב הלב ומוליכות העור, שכולם עשויים להעיד על עוררות או התרגשות. עם סיום הצפייה בסרט נבחן זיכרונם של המשתתפים לפרטים שונים המוזכרים בו (כגון מהן דרישות הקבלה לכנס ומה הפעילויות המוצעות בו). לאחר מכן דיווחו המשתתפים על מידת הרצון שלהם להשתתף בכנס כזה, ועל המידה שבה יחושו מעורבות ושייכות לכנס.

אחר-כך הוכנסו המשתתפים לחדר אחר, והתבקשו לשלוף מזיכרונם כמה שיותר פרטים על חדר ההקרנה שבו צפו בסרט. החוקרים "שתלו" בחדר ההקרנה פריטים שונים הקשורים למקצועות ריאליים, כמו דיוקן של איינשטיין, פוסטר של הטבלה המחזורית ועותקים של כתבי-העת Science ו-Nature. מספר הפריטים שהמשתתפים הצליחו להיזכר בהם שימש מדד למידת ערנותם לסביבה הפיזית.

מניתוח תוצאות המחקר עולה, כי היחס המספרי בין גברים לבין נשים בסרטון שהוצג השפיע על מידת האיום על הזהות החברתית של נשים, אך לא של גברים.

ראשית, המידה שבה זכרו המשתתפים פרטים מן הסרט, וכן פריטים מחדר הניסוי, שימשה מדד למידת הערנות שלהם למאפיינים בסביבתם. אם המאפיין הסביבתי של עדיפות מספרית לגברים על פני נשים אכן הצליח לעורר בנשים (אך לא

בגברים) איום על הזהות החברתית, יש לצפות שקבוצת הנשים שצפתה בסרט המתאר יחס מספרי לא-שווה בין גברים לנשים תפגין רמות גבוהות יותר של זיכרון (קרי, ערנות קוגניטיבית) מאשר נשים שצפו בסרט המתאר יחס מספרי שווה, ויותר מגברים שצפו בשני הסרטים. ואמנם כך נמצא.

שנית, בקרב נשים שצפו בסרט המתאר יחס מספרי לא-שווה לטובת גברים נמדדו תגובות פיזיולוגיות של קצב לב גבוה יותר ומוליכות גבוהה יותר של העור בהשוואה לנשים שצפו בסרט המתאר יחס מספרי שווה בין נשים לבין גברים, ובהשוואה לגברים שצפו בשני הסרטים.

שלישית, קבוצת הנשים שצפתה בסרט המתאר ייצוג מספרי גבוה יותר של גברים דיווחה על רצון מועט יותר להשתתף בכנס עתידי, ועל מידת מעורבות נמוכה יותר בכנס כזה. מעניין לציין כי הן נשים והן גברים דיווחו על רצון רב יותר להשתתף בכנס שבו יהיה ייצוג שווה לגברים ולנשים. החוקרים סבורים כי הסיבה לכך נובעת ממניעים שונים בקרב נשים ובקרב גברים. בעוד שנשים עשויות לחוש שהזהות החברתית שלהן מוגנת יותר בכנס שמשתתפות בו יותר נשים, גברים נמשכו לנוכחות הלא-אופיינית של נשים בכנס.

לסיום, ראוי להדגיש כי להשתתפות במחקר נבחרו נשים (וגברים) בעלי יכולת, עניין ומעורבות גבוהים בתחומים הריאליים. אף על פי כן, הסתמכו הנשים על הרמז המצבי של יחס מספרי בין נשים לבין גברים בסיטואציה הנתונה כדי לאמוד (גם אם באופן לא-מודע) את מידת האיום על זהותן החברתית. לכן תוצאות המחקר מאלפות במיוחד ומצביעות על התפקיד החשוב שיש לסביבה בעיצוב האיום על הזהות החברתית שחשות נשים, גם כשהן מזדהות עם התחומים הריאליים ומצליחות בהם.

(מרים דישון-ברקוביץ)