שתף קטע נבחר

"שיבטלו את הסמסטר, רק שיודיעו כבר מה קורה"

המרצים שובתים כבר חודשיים ומתקוטטים עם מעסיקיהם ועם פקידי הממשלה. בתווך נמצאים הסטודנטים - אלה שלא יודעים איך יגמרו את החודש כי אינם יכולים להתחייב לעבודה קבועה, ואלה שחרדים לגורל ההתמחות שתלויה בסיום הלימודים. לא כולם יכולים להיעזר בהורים, ויש גם מי שהתנדב לחודש מילואים

"אני סטודנטית אחת שפונה מתוך ייאוש עמוק - אין לי שום כוונות ואינטרסים פוליטיים, אלא רק רצון לסיים שנה אקדמית זו תוך מזעור נזקים". יותר מחודשיים מאז החלו המרצים לשבות, וכשמועד החזרה ללימודים סדירים רחוק מלהיות ידוע וברור, כתבה מאי (24), סטודנטית למדעי המדינה וחינוך מיוחד באוניברסיטת תל-אביב, מכתב נרגש ליו"ר ועד ראשי האוניברסיטאות, פרופ' משה קווה, ולנשיא המוסד שבו היא לומדת, פרופ' צבי גליל.

 

במכתב מפרטת מאי - שאמורה לסיים בתום שנה אקדמית זו את לימודיה לתואר הראשון - את הקשיים שחבריהּ והיא חווים בחודשיים האחרונים. "בתחילת השנה התפטרתי מעבודתי, שכּן לא התאפשר לי לעבוד במשרה חלקית משום שאני אמורה ללמוד שישה ימים בשבוע. כבר חודשיים אני מחוסרת עבודה, ואינני יכולה לחפש עבודה חדשה כי לא ברור מתי תסתיים השביתה.

 

"גם אם השביתה תסתיים, חופשת הקיץ תקוצר, דבר שיפגע ביכולתי לעבוד בחודשי הקיץ, מה שיוביל להשלכות כלכליות. זו כבר השנה השלישית שלא נוכל ליהנות מחופשת הקיץ, ולא נוכל לעבוד במהלכה כדי לממן את המשך לימודינו".


"הייאוש עמוק". סטודנטים מפגינים בטכניון, 10 בדצמבר (צילום: דורן גולן) 

 

גם חן (28) שרוי בימים אלה במתח ובבלבול. הוא סטודנט למשפטים, שנה רביעית באוניברסיטת תל-אביב, ואמור להתחיל התמחות במשרד עורכי דין במרס הקרוב. כעת אינו יודע אם יספיק לסיים את לימודיו לפני תחילת ההתמחות. "אף אחד לא מדבר איתנו, ואיננו יודעים מה יעלה בגורל ההתמחות שלנו. לא אוכל להתחיל בהתמחות אם לא אסיים את כל חובותיי באוניברסיטה".

 

כמו סטודנטים רבים, חן מתגורר בדירה שכורה, וגם הוא נתון בקשיים כלכליים מאז שהשביתה החלה. "אני לא יכול להתחייב לאף עבודה, אפילו לא במסגרת טרום-התמחות, שכּן אם יתחדשו הלימודים, איזה פרצוץ יהיה לי לומר להם שאני צריך לעזוב ולחזור ללימודים. למזלי, הצבא אישר לי לעשות מילואים של חודש - אז משם ארוויח משכורת. כבר לא משנה לי אם יבטלו את הסמסטר, רק שיודיעו לנו מה קורה".

 

"עוזבים את הלימודים בגלל חוסר המעש"

אורטל בוחניק (24) מכפר-יונה לומדת סוציולוגיה, אנתרופולוגיה וחינוך באוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע. לדבריה, היא שרויה בחוסר ודאות מתמשך. "יש לי חסכונות וגם ההורים עוזרים, אבל החסכונות האלה היו אמורים לשמש בעת מצוקה, ולא למחייה. אף מקום עבודה לא יכול לקבל אותי כל עוד אני לא מתחייבת. יכול להיות שהסמסטר ואפילו השנה הזו תבוטל - זו שנה מהחיים.

 

"זה נשמע מעט, אבל מהמקום שאני עומדת בו, זה נשמע לי איום ונורא. יש אנשים שאני מכירה שעזבו את הלימודים בגלל חוסר המעש. יש לי שיעור אחד בשבוע, אבל אני מעורבת בפרויקט 'פרח'. אז מה, אני אתחיל לנסוע מהמרכז לבאר-שבע כל יום?"

 

הילה ישראל (24) - במקור ממושב אמץ שבעמק-חפר - היא סטודנטית שנה א' בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולגיה באוניברסיטת תל-אביב, ששוכרת דירה בעיר הגדולה ועובדת כמלצרית. "עכשיו אני עובדת רק בסופי-שבוע, כי צימצמתי את המשמרות. זאת, כדי שאוכל להישאר בעבודה וגם ללמוד באמצע השבוע. עכשיו כבר מאוחר מדי לשנות שוב את המשמרות, ואני לא יכולה למצוא משהו אחר, כי השביתה יכולה להסתיים בכל רגע. ההורים עוזרים הרבה כעת, כי הפגיעה היא בעיקר כלכלית".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים