שתף קטע נבחר

פרסום חשודים? בחו"ל גם קטינים מופיעים בעיתון

הפולמוס על איסור פרסום שמות חשודים נמשך. ד"ר דנה פוגץ' ממרכז נוגה לזכויות קורבנות עבירה רואה תועלת רבה בפרסום השמות, ומזכירה שבעולם הסוגייה כלל לא עולה. לעומתה, פרקליטו של קצב, עו"ד ציון אמיר טוען שהצעת החוק התחייבה מהמציאות התקשורתית שרמסה את זכויות החשודים ברגל גסה

מליאת הכנסת אישרה אמש (יום ב') בקריאה טרומית את הצעת החוק הקובעת כי שמו של חשוד לא יפורסם לפני שיוגש נגדו כתב אישום, אלא אם בית משפט אישר זאת. ההצעה התקבלה ברוב של 29 תומכים מול שבעה מתנגדים, אך עוררה פולמוס סוער במסדרונות בית הנבחרים, בכלי התקשורת ובציבור.

 

הצעת החוק מעניקה לחשודים כסות מגוננת של אנונימיות, אלא אם כן יאשר שופט את פרסום שמם. המצדדים בהצעה טוענים כי היא תגן על חפים

מפשע, ששמם לא יוכתם בעיתונות. מן הצד השני טוענים המתנגדים כי ההצעה לא נועדה להגן על האזרח הפשוט, אלא בעיקר על אנשי ציבור שסרחו ורוצים להגן על עצמם.

 

משמעות הצעת החוק, אם תאושר בשלוש קריאות בכנסת, היא שלו הוא היה בתוקף לפני שנתיים - הרי שהציבור בישראל לא היה יודע על פרשת הנשיא, משה קצב, אלא רק על התוצאה הסופית - הסדר הטיעון. כך גם בנוגע לפרשיות וחשדות נוספים, כגון אלו הנוגעות לראש הממשלה אולמרט, המשנה לו חיים רמון, שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון ואחרים.

 

פרסום שמות מביא תועלת

ראש מרכז נוגה לזכויות קורבנות עבירה בקריה האקדמית אונו, ד"ר דנה פוגץ', מתנגדת להצעה. בשיחה עם ynet היא הסבירה על המצב החוקי במדינות אחרות בעולם: "גם במדינות ששיטות המשפט ותפיסות הבסיס בהן שונות למדי זו מזו, דוגמת אנגליה וארצות הברית, ברירת המחדל היא פרסום שמות חשודים, כאשר ההחלטה אם לפרסם או לא נשארת בידי העיתונות עצמה ולא בידי מערכת המשפט".

 

לדבריה, הוויכוח במדינות אלה, אם בכלל, נסב כיום אך ורק סביב השאלה אם לפרסם את שמותיהם של חשודים קטינים, כשבמקרים קיצוניים (כמו קטינים הנחשדים ברצח או אונס) הנטייה כיום היא לפרסם את השמות, גם אם לא נמסרו מהמשטרה. איסורי פרסום כלל אינם קבועים בחוק, אלא הם הנחיות מדיניות של גופי התקשורת עצמם.

 

פוגץ': "הרעיון מאחורי הפרסום אינו רק חופש הביטוי ו'זכות הציבור לדעת' כעניין מופשט (או הזכות להרוויח כסף מגילויים סנסציוניים, כפי שלעתים מציגים זאת בציניות), אלא גם זכותו של הציבור לעקוב אחר פעולתן של רשויות הממשל ולבקר אותן, שזוהי זכות בעלת חשיבות עליונה במדינה דמוקרטית. כיצד נדע איך פועלת המשטרה, למשל, אם לא נוכל לעקוב אחר מעצרם של החשודים?

 

"חוק המונע פרסום מאפשר גם לרשויות לעבוד תחת מעטה של חשאיות וסודיות שמקדם אך ורק את עניינם של המעוניינים בעבודה בחשיכה, הרחק מעיני הציבור. הכרה בחשיבות זו של הפרסום הובילה אף לאמירות לפיהן פרסום שם חשוד הוא מתפקידיה הציבוריים של התקשורת".

 

לדברי פוגץ', ההתנגדות לחוק נובעת גם מכך שלעתים הפרסום גם מביא עמו תועלת עצומה. כך למשל במקרי עבירות מין - בהן נפגעים אינם ממהרים להתלונן - נפגעים רבים שואבים אומץ לגשת למשטרה רק כאשר הם שומעים על אחר שהתלונן על אותו פוגע. כך, פרסום שם חשוד עשוי לקדם חקירות. "כך היה בתיק של איציק מרדכי, במקרה של חנן גולדבלט ובמקרים נוספים", היא אומרת.

 

את דבריה מסייגת פוגץ' ומטילה על התקשורת את החובה לרסן את עצמה באמצעות כללי אתיקה, שענישה בצידם: "לצערנו, מערכת יעילה כזו אינה קיימת בישראל כיום ואנו עדים, כמעט מדי יום, לחדירה תקשורתית שפוגעת בחייהם של נפגעים ולא רק של חשודים", היא אומרת.  "קורבנות רצח, למשל, נראים כמי שאינם בעלי זכות פרטיוּת כלשהי, ופרטים אינטימיים על חייהם מתפרסמים ללא צנזורה פנימית כלשהי. לפיכך אנו שותפים לקריאתו של ח"כ בן-ששון למועצת העיתונות להקשיח את כללי האתיקה ולאוכפם".

 

הצעת החוק - כורח

מהצד השני של המתרס, אומר עו"ד ציון אמיר, סניגור בכיר בתחום הפלילי שאף ייצג את הנשיא קצב, כי הוא תומך בהצעת החוק. "זה כורח", הוא אומר, "יוזמת החקיקה היא תוצאה של מציאות קשה מאוד של תקשורת שלא השכילה לרסן את עצמה ולא פעלה עם בלמים במהלך השנים. הייתי אומר שדמם של חשודים הופקר - פרסומים הרסו את שמם הטוב, ואת משפוחתיהם".

 

אמיר טוען כי נוצר מצב שבו כלי תקשורת לא תמיד מתאפקים ומפרסמים שמות חשודים מחשש שהמתחרה יפרסם את העניין ויקדים אותם. לדבריו, מציאות זו מובילה לכך שזכויות בסיסיות לשם טוב ולהליך הוגן מופרות ברגל גסה. "המחוקק לא יכול היה לעמוד מנגד, והתערב", הוא אומר 

 

"הייתי כמובן מעדיף את המצב הישן והטוב, שחופש הביטוי יישאר ויישמר באופן רחב ומקסימלי, אבל צריך לזכור שמול הערך המקודש הזה עומד גם ערך מקודש לא פחות של חיי אדם וזכותו לכבוד ולשמו הטוב. צריך לזכור שגם הסטטיסטיקה אומרת את שלה - רוב המעצרים לא מבשילים בסופו של דבר לכתב אישום, אבל מרגע שפורסם העניין ושמך התנוסס בכותרות, חייך אינם אותם חיים"

 

ואיך היה משפיע החוק על הלקוח המפורסם ביותר של עו"ד אמיר? "אין לי ספק שבמקרה הזה יש אינטרס חמור בפרסום שמו של איש ציבור בכיר כל כך כמו נשיא המדינה", הוא אומר. "החוק מדבר על אנשים שאינן בהכרח נכללים בקטגוריה הזו. עם זאת, אנחנו יודעים שהתקשורת התנהלה בצורה ברוטאלית וחסרת גבולות, תוך מטרה להכפיש ולרטש את דמותו של קצב".

 

למגיבים: סמנו תחילה אם אתם "בעד" או "נגד" הצעת החוק.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
ייחשף או לא?
צילום: הרצל יוסף
צילום: צביקה טישלר
פוגץ'. נגד
צילום: צביקה טישלר
אמיר. בעד
צילום: ניב קלדרון
מומלצים